עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב המבוטח על ידי התובעת בתאונה מיום 22.3.16 (להלן: "התאונה" ו- "כלי הרכב המבוטח", בהתאמה).
ויאמר מיד – לאחר ששמעתי את העדים, לרבות הנהגים המעורבים בתאונה, אשר הדגימו, כל אחד לשיטתו, את אופן התרחשותה, ובחנתי את מכלול הראיות שלפני - מצאתי כי הנתבעת מספר 1 (להלן: "גב' גלית") נסעה במהירות, לא שמה לב שהמופע בצומת מתחלף מירוק לירוק מהבהב, ורק בהגיעה לצומת, ראתה שהמופע ברמזור כתום, ועל כן, בלמה בפתאומיות את רכבה, על מעבר החציה.
בהודעה מיום 5.4.16 (ת/4), תארה הגב' גלית את התאונה באופן הבא: "עצרתי ברמזור שהתחלף מאור ירוק לכתום נהג ברכב מאחוריי לא שם לב שהרמזור התחלף והיתנגש ברכב שלי מאחור".
לתיאורים אלה, שניתנו בסמוך לאחר הארוע, יש ליתן משקל יתר (והשוו: ע"א 8388/95, הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 688; ע"א (חיפה) 2618/04, שלזינגר נ' זידאן (11.9.05); י. קדמי "על הראיות" חלק רביעי, תש"ע-2009, עמוד 1853).
...
מכל מקום, גם אם אקבל את טענת התובעת, כי מר אולג אינו בבחינת אדם המעוניין בתוצאות המשפט, אין בידי לקבל את עדותו בכל הקשור לטענה חדשה זו - נוכח הקשיים והסתירות הרבות שהתגלו בקשר לכך בעדויות מר אולג ורעייתו.
אין בידי לקבל גרסה חדשה זו. הטענה כי האט את רכבו לא רק שלא הופיעה בהודעה לחברת הביטוח, אלא אף סותרת את האמור בה, לפיה רכב הנתבעת "עצר פתאום".
אם לא די בכך, בחקירתו הנגדית הוסיף מר אולג כי הוא הספיק לעצור את רכבו כשני מטרים לפני מעבר החציה: "אני בדיוק עצרתי ואז היא חזרה, אני לא יודע כמה מטרים עצרתי, אולי שני מטרים" ו- "אני האטתי.. נעצרתי" (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 34-35; עמוד 3 שורה 3).
לפיכך, אני קובעת שהתאונה התרחשה עת הנתבעת, שלא שמה ליבה לחילופי האור ממופע ירוק למופע ירוק מהבהב (שכלל לא מוזכר על ידה בכל גרסאותיה), בלמה לפתע את רכבה, על מעבר החציה ומר אולג, אשר חשב שהנתבעת תחצה את הצומת בחסות מופע ירוק מהבהב, והמשיך בנסיעתו בלי להאט, בלם בעקבותיה את רכבו, אך לא הספיק למנוע את התאונה.
סוף דבר
דין התביעה להידחות.