תביעת פיצויים בגין הפרת חוק הודעה לעובד וחוק שעות עבודה ומנוחה

מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע קיבל את מלוא זכויותיו על פי הדין ועל פי ההסכמים הקבוציים החלים על הצדדים; כי אין יסוד לטענת התובע שלפיה תנאי העסקתו הורעו; כי התובע הועסק במשמרות בנות 11 שעות מתוכן חצי שעה הפסקה ונמנע מלהחתים את כרטיס העבודה ולמעשה לא הייתה לה כל יכולת אמיתית לפקח על עבודתו, ומכל מקום קיבל את זכויותיו; כי תביעת התובע לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד היתיישנה וכן התיישנו כל התביעות הנוגעות לתקופה שקדמה לחודש יולי 2011.

הוראות סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב -2002 קובעות כי "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר מ-30 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה הודעה על תנאי העבודה)". הוראות סעיף 5(ב)(1) לחוק קובעות: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין, הודעה לעובד על תנאי העבודה בעניינים שבסעיף 2, בנגוד להוראות סעיף 1... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן: פיצויים לדוגמה)". מהוראות אלה עולה כי עילת התביעה לפצוי בגין הפרת החוק קמה בחלוף 30 ימים מתחילת העבודה, מועד שבו נידרש המעסיק למסור את ההודעה.

הוראות סעיף 46(ב)3 להסכם 1996 מפנות לנספח להסכם הקבוצי מיום 2.5.1993 (להלן: הסכם 1993) שבו נקבע: "2. גמול שעות נוספות שהגיע או יגיע מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה לכל נהג המועסק או שיועסק אצל חברי ההתאחדות, ייחשב ככלול בשכר העידוד ששולם או שישולם לו, לפי המקרה.

ההסכמה להחלת מתכונת שכר העידוד שנקבעה כאמור, חלף הזכאות הנפרדת לגמול לפי חוק שעות עבודה, יכולה להנתן הן על ידי נציגות העובדים והן על ידי הנהג הבודד – במפורש או במשתמע" (ע"ע 19460-04-11 ואדים מזור – פרידנזון שירותים לוגיסטיים, הובלה ופרויקטים בע"מ (3.11.16) (להלן: פרשת פרידנזון) (הדגשות שלי – י.א.ש.).

...

משכך, גם טענה זו – דינה להידחות.

אחרית דבר לאור כל האמור הנתבעת תשחרר לידי התובע את כל הכספים המופקדים בקופות השונות (פיצויים + תגמולים) וזאת לא יאוחר מיום 15.11.20.

יתר תביעות התובע – נדחות.

בפנינו תביעה לפצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד, ולתשלום דמי מחלה, דמי חופשה, פיצוי בגין עוגמת נפש בשל העסקה פוגענית, שכר עבודה, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים.

סעיף 26ב (א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע: "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –

בעיניין ברד כב' בית הדין הארצי עמד על התנאים הנדרשים למתן תוקף להסדר גלובלי של תשלום שעות נוספות, ובתמצית: 1) צורת התשלום, ובפרט הקף השעות הנוספות, צריכה להיות בהסכמה ברורה ומדעת של העובד; 2) שיעור התגמול צריך להיות בממוצע לכל הפחות כמגיע לעובד מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה; 3) המעסיק נידרש לעקוב אחר הקף שעות העבודה בפועל; 4) בתלוש השכר נידרשת הפרדה ברורה בין השכר וגמול השעות הנוספות הגלובאלי ; 5) גם השכר וגם גמול השעות הנוספות צריכים לעמוד בכל דרישות חקיקת המגן, כל אחד מהם בפני עצמו.

...

לאחר שקילת הראיות שלפנינו הגענו לכלל מסקנה שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת להרמת מסך ולחיוב הנתבע 2 בחובות החברה, משכך טענות התובע לעניין זה נדחות.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין הפרשי שכר עבודה סך של 4,433 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ ניתנה היום, ז' חשוון תשפ"ב, (13 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

במסגרת תביעתו עותר התובע לקבלת תשלומים שונים מכוח יחסי העבודה בין הצדדים - הפרישי שכר ושעות נוספות; הפקדות לקופת גמל ולפיצויים; דמי חגים; חלק המעסיק בפקדון עובדים זרים; דמי הבראה וחופשה; פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") ופצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד").

כמו כן, כפי שטען התובע בכתב התביעה (ר' סעיף 12 לכתב התביעה) במספר חודשים שולם לו גמול בשיעורים שאינם נכללים בחוק שעות עבודה ומנוחה מבלי שהנתבעת סיפקה הסבר לכך (ר' לדוגמה חודשים 10-11/2013 בהם מופיע בתלוש השכר גמול שעות נוספות בשווי 110%, חודש 10/16 בו שולם לו גמול שעות נוספות בשווי 130%).

...

למסקנה דומה יש להגיע גם לגבי שוברי התשלום ששלחה רשות המסים לתובעת (נספח ד.1-ד.3 לתצהיר גב' עזרא) הכוללים סכומים כוללים בלבד, וכן לגבי פירוט השומה עצמה שערכה רשות המסים (נספח ה.1 לתצהיר גב' עזרא).

אלא שמקום בו כלל לא הוכח הסכום ששולם בגין הנתבע, איננו נדרשים לדון בשאלת תום הלב בעניין זה. סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

התביעה שכנגד, נדחית.

השאלות הדרושות הכרעה האם התובעת זכאית לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, במנוחה השבועית ובימי חג? האם חיוב התובעת ליתן הודעה מוקדמת בת 60 ימים נעשה כדין? האם זכאית התובעת לפצוי עקב הפרת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, תשע"ב-2012 (להלן - חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד)? האם הנתבעת הפרה את חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן - חוק שויון הזדמנויות בעבודה) ואת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו-1996 (להלן - חוק שכר שווה לעובדת ולעובד)? האם חל צו ההרחבה בענף המסחר על העסקת התובעת? האם התובעת זכאית לתשלום בגין ניכוי ימי מחלה והעדרות בחודש האחרון לעבודתה? האם התובעת זכאית לפצוי בגין תלושי שכר בלתי תקינים? האם התובעת זכאית לפצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס״ב-2002 (להלן- חוק הודעה לעובד)? להלן נדון בשאלות אלו כסדרן.

ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעיניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתדחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נידרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין." בנוסף, בהתייחס לתיקון זה, עמד בית הדין הארצי זה מכבר על כך שתיקון 24 כאמור לעיל לא פטר את העובד או העובדת מהגשת גרסה סדורה ביחס לשעות עבודתם: "אכן, על פי תיקון 24, אם המעסיק "לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו", דהיינו פנקס עבודה על פי סעיף 31 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ח – 1958, עובר אל המעסיק הנטל להוכיח כי "העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גירסתו.

...

עוד נציין, כי התביעה הוגשה תחילה גם כנגד מר רם יאולוס, יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת וכן מר גיא לוי, מנכ"ל הנתבעת, אשר שניהם בעלי מניות בה. לאחר דיון קדם המשפט ובהמלצת בית הדין התביעה כנגדם נמחקה.

לאור האמור לעיל, דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר תביעת התובעת נדחית ברובה, למעט הסכומים הבאים אותם על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: תשלום בעד ימי היעדרות בסך של 1,210.9 ₪.

חרף העובדה כי מרבית תביעת התובעת נדחתה והתקבלה היא בחלקה הקטן, אנו סבורים כי בנסיבות מקרה זה, ראוי כי כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

לפנינו תביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, זכויות סוציאליות נוספות של התובע בגין עבודתו בנתבעת, ופצוי בגין פיטורים שלא כדין.

בהסכם נקבעו, בין היתר, הדברים הבאים: "...העובד מועסק בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, והואיל ולחברה אין כל יכולת פקוח על שעות העבודה והמנוחה של העובד בתפקידו, לא תחולנה על העסקתו של העובד ע"י החברה הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א 1951.

פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד התובע עתר לפצוי בסך 15,000 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), שכן לשיטתו ההסכם שנימסר לו אינו מיפרט את כל הנידרש בהתאם לחוק הודעה לעובד.

מתכונת העבודה בשעות נוספות וביום המנוחה השבועי על אף האמור, לא מצאנו כי הוכחה זכאותו של התובע לתמורה נוספת בגין עבודה בשעות נוספות וביום המנוחה השבועי, מעבר לתמורה ששולמה, וזאת מהטעמים הבאים: התובע הצהיר כי הוטל עליו "הקף בלתי ניגמר של עבודה" וערך חישוב בהתאם ל- 12 שעות עבודה ביום ו- 10 שעות עבודה בימי שישי, עד ל- 60 שעות נוספות לחודש (סעיף 106 לתצהיר התובע וסעיף 230 לכתב התביעה).

סיכום סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪; פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד; ופצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 10,000 ₪.

...

לאחר שקילת הטענות והראיות, לא מצאנו כי יש בהן כדי לזכות את התובע בפיצוי.

סיכום סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪; פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד; ופיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 10,000 ₪.

כן ישלם התובע (הנתבעת שכנגד) לנתבעת תוך 30 יום פיצוי בהתאם לחוק עוולות מסחריות בסך 10,000 ₪.