תביעת פיצויים בגין הפקעת מקרקעין של נפקד ששוחררו ליורשיו

התביעה הנה תביעה לתשלום פיצויים בגין הפקעת מקרקעין על פי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים) התשי"ג - 1953, הפקעה שבוצעה בפועל בשנת 1954.

במסגרת ההליך הקודם, הגיעו הצדדים להסכמה, עוד קודם שנדונה התביעה לגופה, ולפיה: "... בכפוף למחיקת ההליך דנא, יוכלו התובעים להגיש בקשה לפצוי לפי נוהל מס' 35.05 'הפצוי לפי חוק רכישת מקרקעין (חר"מ)' ושיחרור תמורה על פי חוק נפקדים (חנ"מ) מיום 30/7/2015 (להלן – הנוהל) ביחס למקרקעין נשוא התביעה וזאת בתוך 60 ימים. ... יובהר כי לעמדת המדינה על הליך זה חלה ההלכה שנקבע בדנ"א 1595/06 עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עריית פתח תקווה, למרות זאת ולפנים משורת הדין, ככל שהמו"מ בין התובעים לבין רמ"י לא ישא פרי, יוכלו התובעים לחזור ולהגיש התביעה לפיצויים לפי חוק רכישת מקרקעין וזאת תוך 60 יום מיום סיום המו"מ. במקרה כזה המדינה לא תעלה טענת להתיישנות" (להלן: "ההסדר הדיוני").

עוד קשה לקבל את הטענה משום שבכתב התביעה שהוגש בהליך הקודם עצמו טענו התובעים מפורשות, בס' 10 לכתב התביעה כי "כעולה ממכתבו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ניתן למנוח חליל ז"ל, הבעלים במקור של הנכס, אישור בדבר העידר נפקדותו", והאשור האמור צורף כנספח ד לכתב התביעה, ובכתב ההגנה בס' 20, הכחישה הנתבעת את האמור באותו ס' 10 לכתב התביעה "... למעט אישור אי נפקדותו של המנוח". משמע, היה ברור ומוסכם, כי המוריש כלל לא היה נפקד.

...

סבורני כי אין לקבל את טענת התובעים שלפיה לא יכולה היתה תביעתם להתיישן מעולם נוכח הוראות המג'לה כפי שהתפרשו בע"א 216/66 האמור.

אשר לפרשנות של ההסדר הדיוני ומשמעה לענייננו – סבורני כי ההסדר הדיוני ברור וקשה לפרשו באופן שונה משמפרשת אותו הנתבעת לעניין ההוראה הבסיסית בהסכם – הגשת בקשה על פי הנוהל בתוך 60 ימים.

התוצאה הינה דחיית התביעה מחמת התיישנות, על הסף, וכך אני מורה.

נטען, כי המקרה מושא התביעה אינו מקרה חריג, ולפיכך אין ליישם כיום את חוק נכסי נפקדים על המקרקעין, או על הפיצויים המגיעים לתובעים בגין הפקעתם.

אשר לטענת התובעים שעל האפוטרופוס לשלם להם פצויי הפקעה, או לשחרר את הנכס כפי שעשה במקרים אחרים, טוענים הנתבעים, כי, ככלל, האפוטרופוס משחרר את פצויי ההפקעה רק לנפקד או ליורשו, ועמדה זו נתקבלה גם בפסיקה.

כיצד, אם כן, יכול רוכש נכס מנפקד, ללא אישור האפוטרופוס, להיות חליפו של נפקד? זאת, להבדיל מיורש של נפקד, שיכול לבוא תחתיו (פרוטו' עמ' 58-57; ראו גם בג"צ 555/17 חברת צור אדם בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.9.2018)).

לו היו היורשים מגישים בקשה לשיחרור פצויי הפקעה, היה על האפוטרופוס לידון בה לאור ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון, בין השאר, הילכת חטאב חסיין, בשל העובדה שמדובר בנכס במזרח ירושלים.

...

גם הטענה בדבר שחרור הנכס לתובעים או שחרור פיצויי הפקעה – דינה להידחות.

מכאן גם נדחית טענתם של התובעים לאפליה, על רקע העובדה שבמקרים אחרים שחרר האפוטרופוס פיצויים לנפקדים או ליורשיהם – שהרי התובעים אינם במעמד של יורשים.

סוף דבר דין התביעה – להידחות.

ביום 15.4.1953 נרשמה חלקה 5 בבעלות (חלקית) של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, וזאת מכוח נפקדות של בעלים רבים ובהם התובעים.

לטענת התובעים בכתב התביעה, הם זכאים, בהיותם יורשים של המנוחים, לפיצויים בגין הקניית המקרקעין לאפוטרופוס על נכסי נפקדים.

התובעים, מנגד, טוענים כי עילת התביעה היא פיצויים בגין הקניית המקרקעין לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ולא ההפקעות שבוצעו מאוחר יותר מידי האפוטרופוס, וביחס לתביעה כזו לא חלה לטענתם היתיישנות אלא מעת שניתנה תעודת שיחרור תמורה.

...

אוסיף כי טענות התובעים בדבר זכאותם לפי הנוהל, אין בהן כדי לשנות לעניין כל האמור לעיל.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי דין התביעה להידחות על הסף, וזאת הן מחמת חוסר סמכות עניינית בנוגע לסעד הראשון הנתבע בתביעה, והן מחמת היעדר עילה ביחס ליתר הסעדים המבוססים עליו או ככל שקיימת כזו – מחמת התיישנות.

על יסוד כל המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה.

כפי שפורט בהחלטתי מיום 2.7.21, הליכי התביעה התעכבו במשך זמן רב ביותר בעיקר עקב דרישת הנתבעת שהתובעים יציגו תעודת שיחרור של המקרקעין (להלן – "תעודת השיחרור") שכפי שיפורט להלן הסמכות לתת אותה היא של האפוטרופוס בהתאם לסעיפים 28 ו- 29 לחוק נכסי נפקדים תש"י - 1950 (להלן "חוק נכסי נפקדים") ותעודה כאמור ניתנה רק ביום 15.7.20.

עיזבון המנוח איבראהים באמצעו יורשיו, לא נותרה כל זכות בהם ובהתאם האפוטרופוס הוא שזכאי לקבל את תמורת ההפקעה דהיינו הפיצויים המגיעים בגין ההפקעה, וזכות זו הפכה לנכס נפקד המוחזק בידי האפוטרופוס בהתאם לסעיף 28 (ג) לחוק נכסי נפקדים.

לטענת הנתבעת, תמיכה בעמדתה ניתן למצוא גם בהוראות חוק נכסי נפקדים (פיצויים) תשל"ג-1973, אשר אפשר הגשת תביעות פיצויים לתקופה קצובה שהסתיימה בשנת 1988, בגין מקרקעין שהפכו לנכס נפקד שהוקנה לאפוטרופוס, וזכות התביעה הוקנתה גם במקרה שבו המקרקעין הופקעו כדין מידי האפוטרופוס והפיצוי שנקבע עפ"י אותו חוק לא כלל פיצוי בגין "דמי חכירה אבודים" לפי הפקודה.

מסקנה זו מתחייבת לעמדתי גם מנוסחו של סעיף 28 לחוק נכסי נפקדים הקובע כי לאחר שיחרור המקרקעין לידי בעליהם המקוריים "...יחדל אותו נכס מהיות נכס נפקד, וכל זכות שהייתה לאדם באותו נכס ערב הקנייתו לאפוטרופוס תחזור אל אותו אדם או אל מי שבא תחתיו", וגם אם נאמץ את הפרשנות המצמצמת שניתנה לאמור בסעיף ב"ענין קליינר"(סעיף 40 לעיל), משחזרה לידי התובעים הזכות המהותית לקבלת פצויי הפקעה, היא מטבע הדברים כוללת גם את פצויי הקרן (סעיף 12) וגם את הפצוי בגין העיכוב בתשלומי הקרן (דמי חכירה אבודים בהתאם לסעיף 13(1) לפקודה).

...

הנתבעת הגישה בקשה לעיון מחודש בהחלטתי וביום 25.7.21 נתתי תוקף להסכמה דיונית שהוצעה על ידי שלפיה משמעות החלטתי הינה אך ורק שהתובעים אינם מנועים מלדרוש פיצוי גם על פי סעיף 13 לפקודה, אך כל טענות הנתבעת שמורות לה והיא תהיה רשאית לשוב ולהעלותן במסגרת סיכומי הצדדים.

מסקנה זו מתחייבת לעמדתי גם מנוסחו של סעיף 28 לחוק נכסי נפקדים הקובע כי לאחר שחרור המקרקעין לידי בעליהם המקוריים "...יחדל אותו נכס מהיות נכס נפקד, וכל זכות שהייתה לאדם באותו נכס ערב הקנייתו לאפוטרופוס תחזור אל אותו אדם או אל מי שבא תחתיו", וגם אם נאמץ את הפרשנות המצמצמת שניתנה לאמור בסעיף ב"ענין קליינר"(סעיף 40 לעיל), משחזרה לידי התובעים הזכות המהותית לקבלת פיצויי הפקעה, היא מטבע הדברים כוללת גם את פיצויי הקרן (סעיף 12) וגם את הפיצוי בגין העיכוב בתשלומי הקרן (דמי חכירה אבודים בהתאם לסעיף 13(1) לפקודה).

סיכומו של דבר אני קובע כי התובעים זכאים לפיצויי ההפקעה בגין המקרקעין ללא כל הבחנה בין פיצוי עפ"י סעיף 12 או 13 לפקודה.

בשים לב לכך ש"בעניין טבר" הוכרע אופן חישוב הפיצוי על פי סעיף 13 לפקודה (פסקאות 72-73 ), אני מורה לצדדים להגיש עד ליום 31.8.22 הודעה האם קיימת הסכמה באשר לגובה הפיצויים (וכן שכ"ט) שישולמו לתובעים או למי מהם (לאור אי ההתאמה שהייתה קיימת בין פירוט היורשים בתעודת השחרור לבין התובעים שלגביה נטען בסעיף 5 לסיכומי התובעים שהנושא עדיין בבירור מול האפוטרופוס), והאם קיימות סוגיות נוספות שעדיין במחלוקת בין הצדדים שנדרשת בהם החלטה והצדדים מתבקשים לרכז את מאמציהם כדי להביא לסיום את ההליכים ההממושכים המתנהלים בתיק זה. ניתנה היום, ה' אב תשפ"ב, 02 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

למעלה מ-40 שנה! לאחר ההפקעה, ב-14/5/1998 פנה עו"ד י. מחלב, בשם מרשו, מר אהרן רובינשטיין, מיופה-הכח של ג'רייס, יורש המנוח קייסר, למינהל מקרקעי ישראל (ת/10), בבקשה להודיעו בחוזר מהו סכום הפיצויים המגיעים למרשו בגין הפקעת חלקה 2 המנדטורית בגוש 10617.

מכל מקום, גם אם התובע היה זכאי לפיצויים בדמות אובדן דמי חכירה, הרי ששווי הקרקע שממנו יש לגזור את דמי החכירה, הנו השווי הנובע מן הייעוד של המקרקעין הנדונים כפי שהיה ערב ההפקעה (היינו: קרקע חקלאית) ובמצבם כפי שהיו אז, ולא כפי שניתן לסבור בטעות מן האמור בכתב התביעה.

יתר על הצריך לענייננו, אציין כי גם אם טעיתי והמנוח קייסר היה נפקד, הרי בהתאם לפסיקה, התובע - ככל שמוכחת הבעלות על המקרקעין שהופקעו - זכאי, בנסיבות מסוימות, לפצויי הפקעה ללא הבחנה בין פיצוי לפי סעיף 12 לפקודת הקרקעות לפצוי לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות בגין מקרקעין שהוחזקו בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, זאת לאחר שיחרור בהתאם לחוק.

...

ב-17/3/2020 ניתנה החלטה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים, בכל הקשור בשאלת הבעלות, וזאת לאחר שהצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמה בעניין זה. אשר על-כן, יש לבחון האם התובע הוכיח בעלות סבו, המנוח קייסר, במקרקעין הרלוונטיים לגביהם הוא תובע פיצויי הפקעה, ואזי יהא מקום למינוי מומחה לצורך קבלת חוות-דעת בנוגע לשווי פיצויי ההפקעה, או האם הבעלות לא הוכחה, ואזי דין התביעה להידחות.

בכל הקשור לעניינו של התובע, אינני סבורה כי יש הצדקה לדחות התביעה בטענת שיהוי בכל הקשור לשטח A שיש לגביו די ראיות גם כיום, אולם השיהוי של התובע וכן של סבו ואביו בהחלט גרם לנזק בכל הקשור לשטח B, וכפי שפורט לעיל - התביעה, בכל הקשור לשטח B, דינה להידחות.

לסיכום הנני קובעת כי סבו המנוח של התובע, המנוח קייסר, לא היה נפקד, והיה זכאי להירשם כבעלים של 6.628 דונם (שטח A) בחלקה 2 המנדטורית בגוש 10617.

התביעה בהתייחס ליתר השטח בחלקה- נדחית.