תביעת פיצויים בגין הזמנת מערכת אזעקה פגומה

בהסתמך על טבלאות שונות שהוצגו לבית הדין, ביניהן מחיר ממוצע למערכת אזעקה, תעריפים ממוצעים למינויי מוקד ודמי שירות חודשיים, ובהסתמך על כך שרוב המנויים, המבקשים ומקבלים שירות מוקד, מבוטחים גם אצל חברות ביטוח שונות, קבע בית הדין, כי יש להעמיד את תיקרת הפצוי בגין אחריות גילמור על דמי השרות החודשיים כפול שישים (להלן: "סעיף הגבלת האחריות" או "תנית הגבלת האחריות" או "סעיף ההגבלה").

פסק הדין בעיניין לחוביץ שונה מהמקרה דנן, כאשר בעניינינו מצאתי, כי הרשלנות הייתה בשלב הטרום חוזי של הזמנת והתקנת מערכת האזעקה בשנת 2009 והתאמתה לכאורה לתקן 1337 ,ולא בשלב ביצוע ההסכם.

ארחיב להלן: בהתאם לחוות-דעתו של מר אייזיק, הוא המומחה מטעם חברת הביטוח של התובעת, אשר בדק את מערכת האזעקה בבית העסק ביום 06.09.11, כלומר יומיים לאחר ארוע הפריצה, עולה, כי במהלך הפריצה חובלה מע' האזעקה וכתוצאה מכך נוטרלו ההתראות החיצוניות (צופרים, פיקוד ליחידת תיקשורת) ונוטרלה יחידת התיקשורת למוקד (חוות דעתו צורפה כנספח ד' לתצהיר תובעת, סע' 4.4 ו- 4.5 לחוות דעתו).

יחד עם זאת, אם לא היה פגם בשלב התקנת מערכת האזעקה והיא הייתה משדרת "אות חיים" כל מס' דקות, כפי שהיה עליה לעשות, ייתכן שהנתבעת הייתה מבינה כי מחבלים במערכת האזעקה ואז הסייר היה עושה בדיקה נוספת והמוקדנית הייתה מנסה להשיג שוב את מר חי, מנהל התובעת.

...

מצאתי, כי היה ניסיון לצלצל למחזיקי המפתח האחרים (לאדם נוסף או שניים), וכי הטענה כי לרוב המוקד מצלצל ממספר מזוהה ומכאן שמנהל התובעת לא חשד כי מדובר בצלצול מהמוקד, אינה מקובלת עליי.

יחד עם זאת, כמבואר לעיל, מאחר שהנתבעת הנה חברת מוקד, ולא חברת שמירה, וכי אמצעי המיגון שהותקנו ע"י הנתבעת יכולים רק להתריע על פריצה פוטנציאלית ולא למנוע אותה לחלוטין, וכן השירות שניתן לאחר ההתרעה, כגון שליחת סייר לבית העסק, אשר אינו משמש זרוע אכיפה של המשטרה, אלא לכל היותר יכול להתקשר למשטרה בזמן פריצה, כל אלה יחד, ולמרות שהגעתי למסקנה, כי תניית הפטור לא חלה, שכן מצאתי, כי התרשלה הנתבעת בשלב ההתקנה והתכנות של המערכת, אשר הוא שלב טרום-חוזי, ומשכך אינני מחילה את תניית הפטור, ובנוסף- לאור קביעתי, כי ישנה רשלנות תורמת מצד התובעת, כאשר מנהל התובעת לא ענה לטלפון כאשר צלצלו אליו מהמוקד בכדי לדווח על הקריאה, לאחר שקלול כל אלה, מצאתי כי יהיה זה צודק וראוי כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום השווה ל 30% מנזקי התובעת, כלומר סך של 211,267 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום, מיום שתוצג בפניה אסמכתא לגבי תגמולי הביטוח שהתקבלו מחברת הביטוח, סך של 211,267 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התובע מבקש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותו בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונה שאירעה לו ביום 5.3.07, במהלכה נפל מסולם ונגרמה לו חבלה בגב.

המזמין אחראי משום שהסולם שייך לו והוא שסיפק את הסולם ואיפשר לתובע לעשות שימוש בסולם שאינו תקין, וכן הוא נימנע מלנקוט באמצעים שחובתו לנקוט בהם כבעל/מחזיק מקרקעין סביר ואשר היה בהם למנוע את התאונה.

מהעדויות שנשמעו עולה כי אין למעשה מחלוקת עובדתית, כאמור לעיל, כי התובע אכן נפל מסולם בעת ששהה בבית העסק של המזמין לצורך ביצוע התקנת מערכת אזעקה במסגרת עבודתו אצל המעביד.

חרף דברים אלו, ולאחר בחינת העדויות שנשמעו בפני, אינני סבורה כי יש באי זימון העדים על ידי התובע להביא לדחיית תביעתו בשל אי הרמת הנטל המוטל עליו, שכן אני סבורה כי גם ללא עדויות עדים אלו, באפשרות התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

...

עדותו של התובע כי הוא לא מסר מידע זה מהימנה עלי ואני סבורה כי לאור המצב בו היה מצוי התובע בעת שפונה הוא לא יכול היה למסור מידע כלשהו.

7,000 ₪ כאב וסבל - 30,000 ₪ סך כל נזקי התובע 168,892 ₪ מסכום זה יש לנכות בגין אשם תורם 15% - כך שהיתרה עומדת על סך של 143,558 ₪ לסיכום אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע את הסך של 143,558 ₪ סכום ממנו יש לנכות את תגמולי המל"ל כשהם משוערכים להיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ביצוע כל תשלום ועד היום.

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית ללא חיוב בהוצאות שכן היה בסיס סביר להנחת התובע שמדובר בסולם של המזמין והראיה שהנתבע 1 בכתב הגנתו אף תמך בהנחה זו. ניתן היום, ה' ניסן תשע"ה, 25 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

לתמיכה בתביעתה, צרפה התובעת חוות דעת של מר ערן אייזיק, מחברת "א. מערכות ביטחון ותקשורת בע"מ", שנערכה לפי הזמנת המבטחת של התובעת ואשר במסגרתה נקבע, כי קודם למקרה הפריצה, ביום 08.12.09 נדרכה מערכת האזעקה בחנות התובעת וביום 09.12.09 בשעה 00:56 נרשמה בזכרון לוח הבקרה אינדיקאציה המעידה על תקלת מרחיב אזורים שנרשמה במוקד הנתבעת כ"כשלון מודול מרחיב", כאשר לשיטת מומחה התובעת, אינדיקאציה זו מעידה על היתרחשות חבלה ביחידת ההרחבה.

הנתבעת התחייבה לספק למשלי ספורט שירותי מוקד בלבד והיא חיברה את המערכת ליחידת קצה על מנת לקלוט אותות אזעקה מהמערכת והיא עשתה זאת בצורה מקצועית ותקינה בהתאם לדרישות התובעת ולא נפל כל פגם בפעולות הנתבעת.

במסגרת פנייה זו, הודיעה משלי ספורט לנתבעת: "... לכן אבקשכם להפסיק את ההיתקשרות ביננו החל מתאריך 15.12.09 ולגבות כסף בהוראת קבע". לא זו אף זו, ביום 02.03.2010, 4 חודשים לפני הגשת התביעה דנן, פנתה משלי ספורט עפולה בע"מ, באמצעות בא-כוחה, עו"ד י' סגל, במכתב דרישה טרם נקיטת ההליך המשפטי דנא (נספח י' לתצהירו של מרגי) ובגדרו טענה, כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מארוע הפריצה ודרשה לפצותה בגין נזקיה.

...

אין בידי לקבל חשבונית זו, לא כל שכן, לייחס לה משקל ראייתי כלשהוא, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, יצוין כי החשבונית במקור כלל לא הוגשה לתיק ביהמ"ש. שנית, אין כל הוכחה כי החשבונית הונפקה בזמן אמת ובמועד הנטען (01.12.09).

סיכומם של דברים: התובעת לא השכילה להוכיח את סכום הנזק הנטען וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

סוף דבר משום כל הטעמים שנמנו לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

מחומר הראיות עולה כי ברכב היו קיימים אמצעי מיגון שהם: שולל תנועה מקורי (אימבולייזר) עם קוד הקלדה, מערכת אזעקה ומערכת איתור של חברת פוינטר (להלן בהתאמה: "האימבולייזר", "האזעקה" ו-"מערכת האיתור", וכולם ביחד "אמצעי המיגון").

הנתבעת דחתה את תביעתו של התובע לפצוי בשל העובדה לפיה המפתחות נשארו בתא הכפפות של הרכב.

המומחה הסתמך בחוות דעתו על בדיקת מערכת מיגון אשר אינה זהה לזו שהייתה מותקנת ברכב, לכן מאחר ובממצאיו של המומחה ישנם פגמים מהותיים, יש לפסול את חוות דעתו.

סמיון לא זומן לעדות על-ידי הנתבעת הגם שהוא נחקר על-ידה ונראה כי יש רלבאנטיות לעדות שלו.

...

סיכום על-יסוד האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 118,854 ₪ בצירוף מע"מ, ולסכום הכולל יצורפו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התובענה ועד מועד מתן פסק הדין.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש.

תביעה לפיצויים בסך של 10,830,476 ₪ בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעת, עקב כשלים בסוללות אשר נמכרו לה על ידי הנתבעת 1 (להלן גם: "סמיקום") ושמשו אותה למערכות האזעקה והמיגון אותן היא מייצרת ומשווקת.

לא נתבע פיצוי בגין עלות הסוללות עצמן, שכן אין מחלוקת כי לתובעת סופקו סוללות חלופיות לאלה שהותקנו והתגלו כפגומות, ואילו לגבי יתר הסוללות שהתובעת טענה כי אף הן פגומות, הוחזרו הן על ידי התובעת באריזתן המקורית, והיא זוכתה על ידי סמיקום במלוא הסכום בו נרכשו הן ממנה.

בעת כריתת החוזה (הזמנת הרכש) ריסקו לא שתפה את סמיקום בסוג המוצרים שהיא מייבאת ושמהם היא מרכיבה את הסוללה, ולכן אין היא זכאית לפצוי לפי סעיף זה. יש לדחות את הטענה לרשלנות, שכן ריסקו לא חשפה בפני בית המשפט מידע רב שיש בו כדי לבחון האם במקרה דנן הייתה סטייה מסטאנדארט היתנהגות סביר של משווקת כסמיקום.

בעוד שבכתב התביעה המתוקן נטען כי התביעה מתייחסת לפגם בסוללות שהותקנו במערכות אזעקה שמשווקת התובעת, טיומקין היתייחס בחוות דעתו לרשימת מוצרים רחבה יותר שהותקנו בהם הסוללות מושא הדיון, ואשר אינה כוללת רק את מערכות האזעקה.

...

גם הודעת צד ג' שנשלחה על ידי סמיקום למגדל – נדחית.

באשר לפסק הדין המותנה שניתן לטובת סמיקום נגד קסנו במסגרת הודעת צד ג' שנשלחה לקסנו, הרי משלא התקיים התנאי (קבלת תביעת ריסקו נגד סמיקום), מבוטל פסק הדין המותנה אשר נזכר לעיל, והודעת צד ג' ששלחה סמיקום לקסנו – נדחית.

בהתחשב בסכום התביעה, במספר הישיבות ובמורכבות ההליך, תשלם התובעת את הוצאות ההליך בסכום של 100,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות.