תביעת פיצויים בגין הזמנת ארונות מקלחת פגומים

בנוסף לכך, השמיע התובע שיחה בה דרש מהנתבע להזמין בעל מיקצוע לצורך איתור מקור הנזילה, וזה השיב לו ש"צריך לאוורר את הבית", שכן "היה שם מישהו שבדק עם מכשיר ולא מצא כלום". בפירוט הנזקים הרבים והשונים שנגרמו לו, ציין התובע מיטה זוגית ו- 2 שידות מעץ מלא אותן רכש כשנה קודם לכן ואשר לטענתו ספגו רטיבות רבה ונרקבו, עובש שכילה את מצעי המיטות ואת מיטב בגדי החורף שלו, של אישתו ושל בנם הפעוט, ארון בגדים שניזוק כתוצאה מהיווצרות של פטריה גדולה בקיר שמאחוריו, וכן תמונות שהיו תלויות על הקיר, ארון המקלחת, תיקון המזגן והצורך ברכישת חומרים לניקוי טחב ועובש.

ואלה הם טעמי: סעיף 7 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, קובע כי על המשכיר לתקן במושכר, כל דבר השולל או מגביל הגבלה של ממש את השמוש בו. זאת, בין אם הפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר, ובין שהיתהווה לאחר מכן.

מפני כל אלה, ובהיעדר ראיות ישירות לערך הפריטים שניזוקו, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבע להשיב לתובע חלק מדמי שכירות ששולמו לו על ידו בתקופה הרלבנטית (שגם שיעורם לא הוכח שכן הסכם השכירות לא הוגש) ולפצותו בגין הנזקים הטירחה ועוגמת הנפש שנגרמו לו, בסכום מוערך כולל של 10,000 ₪.

...

עוד טען התובע כי במטרה להימנע מחשיפה ממושכת לטחב, לעובש ולתוצאותיהם המזיקות, עברו הוא ובני משפחתו להתגורר אצל אמו של ובסופו של דבר, לאחר שפניותיהם אל הנתבע פעם אחר פעם לא הועילו, הם נאלצו לעזוב את הדירה וביום 15.4.19 פינו אותה.

לדברי הבן, מי שיצר איתם קשר והודיע להם על הרטיבות היה גיסו של התובע המתגורר באותו בניין גם כן: "... אנחנו הבאנו איש מקצוע שבדק מה מקור הנזילה. ברגע שהוא אמר שזה כנראה מאצלנו ולא בטוח, ישר נתנו הוראה לתקן... זה היה בחצי השני של חודש פברואר. כשהוא פנה ישר פעלנו לתיקון. את הנתבע אני לא מכיר אלא את אשתו. הוא לא פנה אלינו...". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים ונדרשתי לראיות שהונחו והוצגו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל בחלקה ואילו דין הודעת צד ג', להידחות.

מפני כל אלה, ובהעדר ראיות ישירות לערך הפריטים שניזוקו, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבע להשיב לתובע חלק מדמי שכירות ששולמו לו על ידו בתקופה הרלבנטית (שגם שיעורם לא הוכח שכן הסכם השכירות לא הוגש) ולפצותו בגין הנזקים הטרחה ועוגמת הנפש שנגרמו לו, בסכום מוערך כולל של 10,000 ₪.

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי עקב נזק שניגרם ללוח החשמל המשויך לדירת התובעים כתוצאה מחדירת מים שחלחלה מדירת הנתבע.

מהנדס החשמל ביקר בדירת של הנתבע ותיאר כי קו החשמל של השכן נראה בבירור עובר בחדר המקלחת בדירת הנתבע, בצמוד לצנרת המים, כאשר הוא מוגן על ידי מוביל פגוע שאינו רציף ואינו תקני (צנרת המחוברת בחלקים).

הסבר זה לא משכנע בשים לב למחלוקות התמידיות בין הצדדים, כפי שהם היטיבו לתאר בדיון עצמו וכל שכן, עת התובע לא נימנע מחיכוך עם הנתבע, ועל כן לא ברור מדוע דוקא בנקודה זו של להעתיק את צנור החשמל לדירתו, תוך הזמנת חשמלאי מוסמך והעלויות בצידן, יסכים להתפשר אולם עבור התובענה דנן, עבור התשלום ששילם לחשמלאי מוסמך בסך של כ-2500 ₪, כן בחר לתבוע.

מכל מקום, בעדותו לפניי מאוחר יותר, הסביר "אני חשבתי שאולי אחד הצנורות היתפוצץ...נגשתי לארון היכן שנמצאים מוני המים וסגרתי את שני המגופים כי חשבתי שהמים נוזלים אצלי מצנור מים" (עמ' 2, ש' 21-22).

אין זה הגיוני בעיני לצפות מבעל נכס להפוך המרצפות בביתו מדי תקופה רק על מנת לוודא כי אין פגם בצנרת, או להזמין מומחה מידי תקופה שיבחן באמצעות מיכשור מתאים נזילה שכזו.

...

משכך, אני קובעת כי לפי החומר שהונח בפניי לא הוכח שחדירת המים נבעה מפיצוץ בצינור דירתו של הנתבע.

על כן, אינני נדרשת למסקנה האם הנתבע הוכיח שלא התרשל בהתאם לעובדות, אלא קובעת כי חלה עליו החובה לתקן את הדרוש תיקון באופן שמאפשר לתובע מגורים ראויים בדירה.

העולה מהמקובץ, כי שוכנעתי ששניים חברו יחד וגרמו לחלחול המים ללוח החשמל של דירת התובעים.

בתאריך 21.10.20 ביקר המומחה פעם נוספת במקום, ובהמשך הגיש תשובה לשאלת ההבהרה, בה כתב כי בתשובתו לשאלת ההבהרה מיום 4.10.20 נפלה טעות, וכי שטח המעלית הזמין, כשהוא נמדד בגובה 1 מ' כאשר הדלתות סגורות הוא 0.988 מ"ר. התובעים מתעלמים בסיכומיהם לחלוטין, מתשובת המומחה לשאלת ההבהרה שהוגשה לתיק ביום 22.10.20 ואינם מתמודדים עימה.

בחירת ארונות המקלחת וכיור האמבט אינם יכולים להחשב עילה לעיכוב, משום שכאמור, טופס 4, שקיומו הוא תנאי לבצוע המסירה על פי ההסכם, היתקבל רק ביום 25.10.15.

שביל הגישה למחסן לא רוצף באבן מישתלבת, והעובדה כי במקום זה נוצק בטון מסורק, בעלות גבוהה יותר, אינה מרפאה את הפגם.

מכל מקום, טוענת הנתבעת כי התובעים ישלמו לה בגין הארונית 750 ₪, ותובעים פיצוי בגין אי התאמתה בסכום של 7,000 ₪.

...

..אף אני סבורה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש משנפסק פיצוי בגין האיחור בהתאם להוראות חוק המכר דירות.

סיכום הנתבעת תשלם לתובעים סך של 93,738 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך 17,550 ₪ את הוצאות המומחים בסכום של 18,370 ש"ח ואת האגרה ששילמו, במלואה.

זוהי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת בשלושה אירועים שבהם הוצפה הדירה שבה התגוררה.

ואילו הנתבעים הזמינו את המהנדס רונן שטרנברג (להלן: "שטרנברג") לצורך מתן חוות דעת לאחר הגשת התביעה.

יתכן שהצנרת שהחליפו הנתבעים הייתה פגומה הואיל והייתה צנרת מתכתית.

התובעת מסרה בסעיף 40 לתצהירה, כי בהצפה הראשונה מצאה את השטיח שלמרגלות הארונות שעמדו על הקיר המשותף עם דירת מילנה, רטוב.

בשיחה עם התובעת ביום 19.1.09, שהוקלטה על ידי התובעת ותומללה, מסר חג'אזי שאמר לנתבעים שהבעיה היא מהמקלחת של מילנה (נספח 5א לתצהיר התובעת, בעמ' 2).

...

אני דוחה גם את טענת הנתבעים, כי המומחה העלה "השערה על מעבר מים מחדר הרחצה מדירת הנתבעים (דירת מילנה) לדירת התובעת". אין מדובר בהשערה, אלא במסקנה הנסמכת על בדיקות ועל מדידות שביצע המומחה, והצביעו על רטיבות אפילו במועד ביקורו, שנים לאחר ההצפות נשוא התביעה.

אין בידי לקבל את הטענה.

ביום תמונות – כפי שפורט לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעים כי התובעת ביימה תמונות.

סוף דבר לפיכך ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 63,938 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בתביעתו עותר התובע לחייב הנתבעים בסך 134,855 ₪, לפי הפרוט הבא: פיצוי בגין נזקים שנגרמו למושכר ועלות שיפוצו בסך 103,390 ₪ ולחילופין סך ירידת ערך הנכס בגין מצבו.

בשל כך שהנתבעים לא יכלו למסור את הנכס בשעה שהוצעה, ביקשו מנציג מטעם התובע שהגיע לנכס להמנע מכניסה למושכר, הנציג הזמין מישטרה, השוטרים ניכנסו וראו כי הדירה פנויה למעט חפצים מסוימים וסחורה בסך 120,000 ₪.

לנתבעים היו לאורך כל תקופת השכירות טענות הנוגעות למצב המושכר, טענות הכוללות היתייחסות לסדקים נרחבים, ליקויי רטיבות קשים שמוצאים ביטוי בחדרי המקלחת ובקירות, דלתות לא תקינות, שערים שניזוקו כתוצאה מסדקים בקירות ודלתות ארונות מטבח פגומות.

...

לאחר שעיינתי במוצגים ובראיות, לרבות בסרטונים הרבים שצירפו הנתבעים, מצאתי מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 6,000 ₪, כאשר לאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי מקום לקבוע, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בשים לב להסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה, אני מורה על השבת האגרה, למעט אגרת המינימום בהתאם לתקנות ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"ג, 15 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.