לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"א 45076-07-15 (השופטת ש' רנר) מיום 24.12.2021, במסגרתו נקבע כי על חברת טפול רפואי מידי (להלן: טר"מ או המערערת) לשלם למשיבים 4-1 פיצוי בסך של כ-4 מיליון שקלים, ביחד ולחוד עם משיב 5, בגין ארוע טרגי שהביא למותם של שתי בנותיהם.
משיבים 4-3 (להלן: הורי המנוחות), הגישו תביעת פיצויים נגד המדביר, טר"מ והרופא המטפל מטעמה, יבואן חומר ההדברה ומדינת ישראל.
נקבע, כי אף אין מחלוקת לגבי חובת הזהירות בה חב.
משהתרשלות הרופא המטפל בבצוע העבודה מצויה בליבת האחריות השילוחית של מעבידו, בהתאם להוראות סעיף 13 לפקודה, נקבע כי יש להטיל אחריות על המערערת בגין הרשלנות האמורה.
הודגש, כי פסק הדין מושא העירעור מבוסס על יותר מ-50 עדויות וראיות, במסגרתו בין היתר, התקבלה גרסת הורי המנוחות כי מסרו לרופא המערערת אודות ההדברה שנערכה בביתם; נדחו טענות לאשם תורם של הורי המנוחות; ונקבע כי הנזק נגרם יחד ולחוד כתוצאה מהתנהלות משיב 5 והמערערת.
כעולה מתצהירי משיבים 4-3 שהוגשו במסגרת תביעת הפיצויים בגין נזקיהם ונזקי שני בניהם, לאור האסון שפקד אותם, משיבה 3 הפסיקה לעבוד בשנת 2014, ומשיב 4 הפסיק לעבוד כשנתיים לאחר הארוע, וחזר לעבוד במאמץ רב, במשרה חלקית.
...
תמצית טענות הצדדים
לטענת המערערת, יש לקבל את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן לא היה מקום להטיל עליה אחריות כלשהי לנזקי משיבים 4-1 ומשכך – סיכויי הערעור גבוהים.
לאור כל האמור, המערערת סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה.
מנגד, משיבים 4-1 סבורים כי יש לדחות את הבקשה.
בנסיבות המקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, אני סבור כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים במידת מה לטובת המערערת, ומצדיקים עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין.
נוכח האמור בבקשה, על פניו אכן קיים חשש כי באם המערערת תשלם בשלב זה את מלוא הסכום, היא תתקשה להיפרע בעתיד ממשיבים 4-1 ככלל שערעורה יתקבל.
