תביעת פיצויים בגין בניית וילה פגומה בשיטת "הבניה הקלה

כנטען בכתב התביעה מייחס התובע לכץ ולשני רשלנות מקצועית בביצוע מטלותיהם המקצועיות אשר באה לידי ביטוי במעשים ובמחדלים כדלקמן: 2.1 אשר לכץ נטען כי אישר את שינוי שיטת הביסוס של הבית כפי שגובשה לראשונה על ידי שני ושכנע את התובע לאשר את השינוי בתפיסת הביסוס ללא שכץ מילא אחר ההנחיות שקבע שני.

הנתבעים טענו כי התובע הינו בבחינת תובע סדרתי אשר הגיש תביעות כנגד כל המעורבים בתכנון ובבניית הבית.

אשר לקיר שניבנה לרוחב הבריכה מצד צפון (להלן:"קיר הבריכה") טען כץ כי התובע החליט מלכתחילה שלא לבנותו ולכן לא בא הקיר לידי ביטוי בתכניות הקונסטרוקציה הגם שניבנה בסופו של יום.

בעדותו הודה שני כי לא נעשתה אליו כל פניה לשנות מתפישת הביסוס הראשונה שגיבש וכי ביקש להקל על הקבלן על ידי יציקת יסודות במפלס גבוה יותר (עדות שני בעמ' 79, 78).

8.3 לגיבוי הטענות בדבר ירידת הערך, צירף התובע חוות דעת של השמאי משה מנצבך מיום 12.6.06 אשר סקר את הבית ביום 7.6.06, פירט את ליקויי הבניה שנוצרו בו. 8.4 מנצבך ציין בחוות דעתו כי התייחס לסוגיית ירידת הערך בהקשר לבעיית יציבות המבנה וקיומם של ליקויי הבניה (שם בעמ' 7 לחוות הדעת) וקבע כי ירידת הערך מסתכמת לסכום מינימלי בסך 55,000 דולר ומיוחסת בעיקר לחובת הגילוי המוטלת על מוכר דירה לציין ליקוייה, ולחישובי רוכש פוטנציאלי הלוקח בחשבון היסטוריה של ליקויים ופגמים בממכר (עמ' 9-8).

גובה הנזק וסכום הפיצויים להם זכאי התובע 10.1 התובע תימחר את עלות נזקיו בכתב התביעה לסכום של 198,349 ש"ח. בכתב התביעה המתוקן נוסף ראש נזק נוסף שעניינו ירידת ערך בסכום של 246,400 ש"ח. במסגרת כתב התביעה המתוקן ערך התובע מעין "מקצה שיפורים" והוסיף פרטי נזק וסכומים ללא נטילת רשות.

...

סוף דבר 11.1 אני דוחה את טענת התובע לפיה, יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בבחינת מעוולים במשותף ופוסק כי, אין לחייב את שני בעלות הנזקים לבית, כץ הוא שנושא באחריות לליקויים בבית ובבריכה וכן באופן חלקי לירידת הערך של הבית.

11.2 אני מקבל אפוא את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע את הסך של 150,290 ש"ח. אני מחייב את הנתבע 2, לשלם לתובע את הסך של 10,414 ש"ח. 11.3 הסכומים הנ"ל ישולמו ע"י הנתבעים החייבים בהם בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

11.4 לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪.

כך למשל מציין התובע את הפרטים הבאים כנכללים במצגים האלה: קיומם של מיגרש ומועדון גולף מהמשובחים באיזור בו נמצא הפרוייקט; המצאותם של אגמים מלאכותיים בתוך הפרוייקט, תאורו של אגם marion ופעילויות הנופש המתבצעות בו; בניית הפרוייקט בשיטה של "gated community"; מיקום הפרוייקט כ-25 מייל מהאטרקציות המרכזיות באורלנדו (דיסני וולד, אפקוט, אולפני mgm); צפי לתפוסה ממוצעת של 70% עד 80% החל מהשנה השנייה.

לחזוק טענתם זו מפנים הנתבעים 4-8 למסמך הנושא את הכותרת "רכישת וילה בפרוייקט lake marion golf resort-פלורידה ארה"ב" בו אישר כל אחד מהרוכשים בחתימתו כי הוא מודע להסתייגויות המפורטות במסמך זה. הנתבעים 4-8 סבורים כי משווק רשאי לפרסם הערכות ותחזיות בדבר צפי של רווחיות בעתיד של המוצר המשווק על ידו, ואף לסייג את אחריותו באשר להתממשות התחזיות, ובילבד שלא התרשל בקבלת האינפורמציה המובאת על ידו, וציין במדויק את מקורות התחזית והצגתה באופן התואם למקור.

התובע סבור כי פגם בכריתת החוזה מזכה אותו בזכות לתבוע מהנתבעים פצויי הסתמכות, ובכך אין גם כדי למנוע תביעת פיצויים מכוח סעיף 12 לחוק החוזים או מכל מקור נורמאטיבי אחר.

בנוסף לכך טוען התובע כי להבדיל מתביעה לקבלת פיצויים בגין עילה שנולדה לאחר התביעה, הרי שבמקרה של היתחשבנות ביחס להשבה שורת ההיגיון והיעילות הדיונית מחייבת שלא לראות בכך שינוי חזית שמא ירבו היתדיינות מיותרות הכפופות ממילא למעשה בית דין.

כלשונו של כב' הנשיא מ' שמגר: "מוכן אני לתמוך במגמה של שמירה על וודאות היחסים החוזיים. אכן, יש בהחלפת מסמכים כתובים בין הצדדים כדי לתרום לוודאותו של הקשר החוזי ביניהם. על הקונה לדאוג לכך, ששינויים בחוזה או תוספות לו, יעשו בכתב על ידי הנהלת החברה, וכל עוד לא ארע כך, אין לדברים המוחלפים בעל פה תוקף מחייב. קיומו של מיסמך בכתב אשר יעגן שינויים או תיקונים לאחר חתימת החוזה יקל גם על הוכחתם של עניינים השנויים במחלוקת, אם אלה יתגלעו בין הצדדים. אשר לחילופי דברים בעל פה עובר לחתימת החוזה, מוסכם על הכל כי אין להם תוקף מחייב, וכי החוזה שבכתב מגלם את חיובי הצדדים" (עמוד 208) (ההדגשה אינה במקור-ב.א.).

...

לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי דין התביעה אשר הוגשה על-ידי התובע כנגד הנתבעים להידחות על כל מרכיביה.

בנסיבות העניין, ובהתחשב גם בתוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 1-3 הוצאות וכן שכר טירחת עו"ד בסכום של 35,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.

בנוסף, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 4-8 הוצאות וכן שכר טירחת עו"ד בסכום של 35,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.

בין התובע לבין מורישם של הנתבעים נחתם הסכם לבניית וילה בעיר יריחו, בשיטת "הבניה הקלה". המנוח בנה וילה, באמצעות חברה שבבעלותו, אך לטענת התובע הווילה ניבנתה באופן פגום ולקווי, עד כי נידרש להרוס אותה מהיסוד, והוא עתר בתביעה זו לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו.

...

המסקנה העולה מכל האמור היא כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי היה בכוונתו להשכיר את הווילה בהיקף שנתבע על ידו (דמי שכירות שנתיים), ולא הוכיח מה ההיקף הראלי בו היה בכוונתו וכן באפשרותו להשכיר את הווילה, וכן לא סיפק נתונים המאפשרים לערוך חישוב לגבי שכירות יומית.

בשים לב לאמור סבורה אני כי מקרה זה נמנה עם המקרים בהם ראוי לעשות שימוש בסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, וכי לתובע נגרם נזק משמעותי, ולאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין זה, אני מורה על פיצוי בסך של 85,000 ש"ח (לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ראו: גבריאלה שלו, יהודה אדר דיני חוזים - התרופות (התשס"ט), 299-312; ת"א (מחוזי מרכז) 37736-08-20 בר טל נ' בן גרא, פסקאות 57-62 (6.10.2022)).

סיכומם של דברים מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומורה כי על הנתבעים לשלם לתובע פיצוי כדלקמן: פיצוי בסך של 705,869 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (12.12.2016) ועד למועד פסק הדין.

ביחס להקלה שהתבקשה במסגרת בקשות ההיתר לבתי הדובדבן, טענה הועדה כי ההקלה התבקשה לאור רצונה של הנתבעת שלא לאבד זכויות בניה עקב בניה בהיקפים נמוכים מהמותר, על מנת להעביר את זכויות הבניה הבלתי מנוצלות מן המיתחם הנידון למיתחם אחר בו היו לה זכויות בניה.

דיון והחלטה א. טענת הוועדה בדבר נאותות ההליך נגדה: בפתח הדברים אתייחס לטענותיה של הועדה, בדבר היותו של הליך זה של תביעה אזרחית הליך לא מתאים לבירור הטענות נגדה ובדבר העידר היכולת לחייב רשות שלטונית בפיצויים אזרחיים.

אולם, התובעים אינם טוענים לפגם באופן הפעלת שיקול דעתה של הועדה.

התוכניות שהיו בתוקף במועדים הרלוואנטיים: תביעתם של התובעים נסובה למעשה סביב שתי טענות מרכזיות – טענה לפיה בתי הדובדבן הוקמו באופן לא חוקי ובניגוד לתכניות המתאר החלות באותה עת; וטענה לפיה הנתבעת לא גילתה לתובעים את כל המידע שבידה בשלב המו"מ ויצרה מצג לפיו הבנייה במגרשי הדובדבן תהא שונה מזו שבוצעה בפועל.

הקונה מצהיר כי ידוע לו כי התיאור בתשריט של קוטג'ים/וילות או אגדי קוטג'ים/וילות אינם מחייבים את המוכרים כלפי הרוכש, וכי המוכרים רשאים לשנות את הבינוי וכן לעשות בקרקע סביב אגד הקוטג'ים/אגד הווילות כראות עיניהם ולפי שיקול דעתם.

...

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה.

סיכומו של דבר – הן התביעה והן התביעה שכנגד, נדחות.

משנדחתה תביעתם של התובעים, הרי שממילא נדחית הודעת הנתבעת 1 לצדדים השלישיים.

יודגש כי המכונה נקנתה כשהיא חדשה ותקינה, ללא תקלות ופגמים, והורכבה במפעל ע"י חברת "ישמאטקס" (סעיפים 3, 4 לתצהיר הנתבעת), ולא הבנתי כיצד המידע האמור הכלול בתצהיר הנתבעת מניח עילת תביעה נגד צד ג'.

וחובת המעביד היא כפולה, הן "להנהיג שיטת עבודה בטוחה ו[הן] לדאוג לקיומה. עליו לרכז פיקוח ולוודא ביצוע". כותרתו של פרק ג' לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל-1970, 'בטיחות' והוא מתייחס גם לבטיחות במכונות, גידור המכונה, לבוש ועזרים שונים לעיסוק במכונות; הפסיקה קבעה כי החקיקה בעניין בטיחות בעבודה, לרבות חיקוקי המשנה שתוקנו מכוח הפקודה, מהווים חיקוקים שנועדו לטובת העובדים ולהגנתם, על כן הפרת חיקוקים אלה יכול שתחשב עוולה של הפרת חובה חקוקה בהתקיים התנאים שבסעיף 63 לפקודת הנזיקין (לענין זה למשל, ע"א 663/88 שלעיל וכן ע"א 7130/01 סולל בונה נ. תנעמי, פ"ד נח(1) 1).

אין צורך להרחיב בשאלת הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות על רבדיה, שהרי כתוצאה מהפרת החובה לספק גידור למכונה, הדרכה וחיוב התובע להשתמש בעזרים שניבנו לצורך העבודה, אירעה התאונה.

לא רק זאת אלא שעל פי ההלכה הפסוקה, "במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה" (למשל, ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ. מרציאנו, פ"ד ל"ו(2) 592).

אמנם לא ראיתי לקבל את טענות התובע ששכרו קטן כתוצאה מהתאונה, אך בשל גילו ונכותו, אני נותנת דעתי לאפשרות שהמגבלה שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה עלולה לצמצם את אפשרות הבחירה המקצועית שלו, ומכאן יתכן שרמת השתכרותו תושפע מכך והוא זכאי לפיצוי בגין סיכון זה, גם אם חלף זמן ניכר מהתאונה ולא ראיתי את הפחתת השכר בתקופה זו כנובעת בעיקרה דוקא מהתאונה.

...

הנתבעת טענה כי יש ליחס לתובע רשלנות תורמת מכרעת או לחלופין במידה ניכרת, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, ושמעתי את התובע ואת נציג הנתבעת אינני סבורה כי יש לקבל את הטענה.

כאב וסבל נתתי דעתי לשיעור נכותו הרפואית, ולשיעור הנכות התפקודית כפי שציינתי לעיל, לתקופת אישורי המחלה, (למעלה מ-7 חודשים), לעובדה כי לתובע צלקות 'מכערות או מכאיבות' כי הוא פוטר מעבודתו, גם אם לא הוכח שהפיטורין הם כתוצאה מהתאונה, כי נגרמו לו כויות, כי כשנתיים לאחר התאונה נאלץ לעבור ניתוח "כריתה של צלקת במקום וסגירה כי הפצע הניתוחי ניפתח כעבור שבוע" [צורף כנספח ב' לתצהיר], ומכל אלה אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בשיעור של 35,000 ₪, כולל ריבית והצמדה.

התובע גם לא הציג כל קבלה על הוצאות רפואיות, לא על תרופות או כל הוצאה רפואית אחרת, יחד עם זאת אני מקבלת כי התובע נזקק לתרופות משככות כאבים בתקופה הסמוכה לתאונה וכך גם בתקופה של הניתוח המאוחר, מכל אלה אני קובעת על דרך האומדנא ולרבות הוצאות בגין עריכת חוות הדעת, וכן הוצאות נסיעה ורפואיות סך של 7,500 ₪ כולל ריבית והצמדה.

לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 77,440 ₪ (לאחר הנכויים) תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.