תביעת פיצויים בגין אובדן תכולת חבילה שנשלחה לחו"ל

על כן עמידת דואר ישראל על המצאת האישור הינה חסרת תום לב. לטענת התובע במעמד שליחת החבילה לא פורטו בפניו התנאים הנוספים לכסוי הבטוחי, אלא כי במקרה של נזק יהא עליו לפנות אל הנתבעת כאשר לא הוסבר לו כי יהיה צורך בהמצאת אישורים כלשהם מהרשויות המתאימות בחו"ל או כל עניין אחר הקשור לתקופת ההתיישנות.

להלן נימוקיי: המסגרת הנורמאטיבית – היתיישנות והגבלת האחריות ביחס למשלוח חבילה בדואר בין לאומי סעיף 84 לחוק הדואר קובע (ההדגשה שלי ד.ב): "לא ייזקק בית המשפט לתובענה על פי סעיפים 77 עד 83, אם תוך פרק הזמן המפורט להלן מיום שנתקבל דבר הדואר למשלוח לא דרש התובע, בכתב, פיצויים מבעל הרישיון הכללי, או שדרש כאמור אך לא הגיש תובענה תוך תשעים ימים מתאריך ההודעה על דחיית דרישתו.

משבענייננו התובע ביטח את החבילה ששלח – רלוואנטי גם סעיף 6.2 הקובע כי: "הוראות סעיף 5 לעיל יחולו גם על פריטים בשירות EMS מבוטח". באשר לגובה הפצוי קובע סעיף 6.3 כי: "סכום הפצוי בעד אבדן או נזק ישיר שניגרם לפריט מבוטח ייקבע לפי ערך התכולה שאבדה או נזוקה, עד לגובה הערך המוצהר הרשום בתעודה, והוא מוגבל לסכום המירבי הקבוע במדריך הדואר...". לטענת הנתבעת דרשה היא מהתובע הוכחות לשוויה של תכולת החבילה ואלה לא סופקו על ידו.

...

לפני סיום אוסיף כי מצאתי היגיון בטענות הנתבעת להרחבת חזית אסורה בסיכומיו של התובע עת עלו בהם טענות חדשות אשר לא בא זכרן קודם לכן בהתייחס לשווי הכלי שנשלח (ראו ס' 3 לסיכומים) שם נטען כי נציג הנתבעת הסכים לערך המשלוח, אך עם כל הכבוד איני מקבלת טענה זו אשר לא הוכחה ואינה באה בנעליה של הוכחה אחרת לשוויו של העוד שעה שממילא לא הוכח שלנציג הנתבעת בסניף הדואר ישנה סמכות להסכים כנטען.

סוף דבר מכל האמור עולה המסקנה כי תביעתו של התובע התיישנה, בהתאם לסעיפי התיישנות ספציפיים הרלוונטיים לענייננו, ועל כן נדחית.

לאותה מסקנה הגעתי גם בבחינה של התנהלות התובע לגופו של עניין.

התובע טען כי אובדן המזוודה היתרחש במסגרת חופשה שרכש עבורו ועבור המשפחה לרומניה, המזוודה אבדה בשדה התעופה "קונסטנסה". התובע טען כי ביום 31.7.2017 רכש חבילת נופש משפחתית לרומניה מחברת כנפי משק (להלן "כנפי משק") לתקופה מיום 22.8.2017 עד 29.8.2017 וכי בטרם יציאתם לחופשה רכש מאת הנתבעת פוליסת ביטוח נסיעות וכן ביטוח כבודה וביטוח רפואי עבורו ועבור בני משפחתו –נספח 2-3.

מבקש לחייב את הנתבעת בגין אובדן כבודה ותכולתה בסכום של 17,213 ₪ (בהתאם לטבלה נספח 8), בגין הוצאות רכישת ציוד חיוני בחו"ל עקב אובדן הכבודה בסך 1500 ₪, בגין עוגמת נפש וטרטור במשך כימעט שלוש שנים בסך 6000 ₪, בגין הוצאות לרבות נסיעות למשרדי הנתבעת ואובדן ימי עבודה בסך 1500 ₪ והוצאות ושכ"ט עו"ד בגין כתיבת כתב התביעה בסכום של 1,200 ₪.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות ולהלן אנמק: זוהי תביעה לפצוי בגין אובדן כבודה-מזודה מכוח פוליסות ביטוח שצורפו לכתב התביעה שהתובע ואישתו, לפי כתב התביעה, רכשו מהנתבעת ערב יציאתם לחופשה המשפחתית.

מעיון בפוליסה שהוצגה עולה כי סעיף זה קובע כי "במקרה של כבודה שהייתה בחזקת מוביל אוירי או יבשתי, תהא חובת המוטב להפנות את התביעה למוביל, והמבטח ישפה את המוטב רק בגין הנזק שמעל סכום הפצוי שישלם המוביל, ובכל מקרה עד לגבול אחריותו של המבטח על פי פרק זה ופוליסה זו". התובע טען כי שלח דרישת תשלום למוביל האוירי והציג עותק סומן ת/1 , צירף הודעת SMS לפיה דבר הדואר נימסר וכן, הציג אישור משלוח בדואר סומן ת/3 וכן, הפנה לנספח 12 לכתב התביעה המהוה מיסמך של כנפי משק , נציגת המוביל האוירי , ובו צוין כי לא הוגשה תביעה ולא היתקבל פיצוי.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק: זוהי תביעה לפיצוי בגין אובדן כבודה-מזוודה מכוח פוליסות ביטוח שצורפו לכתב התביעה שהתובע ואשתו, לפי כתב התביעה, רכשו מהנתבעת ערב יציאתם לחופשה המשפחתית.

אולם, גם לגופו של עניין, דין התביעה להידחות כמפורט להלן.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

לפניי תביעה קטנה במסגרתה עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 5,484 ₪ בטענה כי החבילה ששלח באמצעות שירותי הנתבעת לא הגיעה ליעדה.

אחריות הנתבעת למשלוח דבר דואר אל מחוץ לישראל, מוסדרת בהוראות פרק ו' לחוק רשות הדואר שכותרתו: "אחריות וחסינות". סעיף 82 לחוק הדואר קובע: "[...] 82. בעל רישיון כללי אחראי לדבר דואר שנשלח על ידו – למעט חבילה – הנשלח לישראל או ממנה בהגבלות ובתנאים שפורשו לענין אחריות של מינהל דואר אמנת הדואר העולמית בתוקף אותה שעה ושעליהם פורסמה הודעה ברשומות". בכתב ההגנה מפנה הנתבעת לסעיף 77 לחוק הדואר, אלא שהוא דן בדואר פנים, בעוד שעניינו הוא משלוח דואר בנלאומי - לצ'כיה.

בסעיף 3 להודעה, שכותרתו הגבלת האחריות לדבר דואר הדן באופן ספציפי בנזק גניבה או אובדן של דבר דואר, נקבע מפורשות, הכלל הבא להגבלת אחריות, או לחסינות לפיו: "[...] החברה, עובדיה וכל הבאים מטעמה, לא יהיו אחראים לנזק, גניבה או אובדן של דבר דואר, שארעו במהלך השירותים הניתנים על ידי החברה בתפקידה ועקב שירותים אלה, אלא אם כן נתקיימו כל אלה: (1) דבר הדואר הוא דבר דואר רשום; ....". תיקרת הפיצויים במקום בו קיימת אחריות, כפופה לתקרת הפצוי בהתאם לסעיף 17 להודעה, שקובע: "[...] סכום הפיצויים (תיקונים: התשנ"א, התשנ"ז, התשס"ה, התשס"ו) 17. (א) החברה תשלם פיצויים בעד הנזק הישיר שניגרם לדבר דואר או לחבילה או כדי ערך תכולתם, אם נגנבו או אבדו, בסכומים כמפורט להלן:

(ג) חישוב הפיצויים יהיה כלהלן: (1) דבר דואר רשום - במקרה של גניבה או נזק חלקיים יהיה השולח זכאי לפצוי לפי הערך הממשי של הגניבה או הנזק, אך לא למעלה מהסכום הקבוע בסעיף קטן (א); אבד, נגנב או ניזוק דבר הדואר כולו, ישולם סכום הפצוי הקבוע בסעיף קטן (א) אלא אם כן ביקש התובע סכום הנמוך מהקבוע בו. (2) חבילה - במקרה של גניבה או נזק חלקיים יהיה השולח זכאי לפצוי בסכום שאינו עולה על הסכום הקבוע בסעיף קטן (א); חישוב הפיצויים בעד ערך תכולתה של חבילה שנגנבה או אבדה ייעשה לפי מחיר השוק בעד טובין מאותו סוג, כשוויים ב-SDR, במקום ובמועד שבהם נתקבלה החבילה למשלוח ובהיעדר מחיר שוק - לפי השווי הרגיל של הטובין שנוהגים לאמור את שוים על אותו בסיס; אבדה, נגנבה או נזוקה החבילה במלואה ישולם הסכום הקבוע בסעיף קטן (א).

מקום בו עותר התובע לקבלתו של סעד כספי מהנתבעת, מוטל עליו הנטל להוכיח, לא אך את חבותה של הנתבעת, כי אם גם את שיעור נזקיו, בבחינת "המוציא מחברו, עליו הראייה". פיצוי בגין נזק ממשי, כמו הפרישי ריבית והצמדה אשר ניתן לכימות מדויק, אינו נפסק על דרך של אומדן, והיה על התובע להציג תשתית עובדתית ברורה התומכת בטענותיו לעניין שיעורו של הנזק.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, רק באשר לרכיב הנזק הישיר.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 481.5 ₪.

בסה"כ תשלם הנתבעת לידי התובע סך של 681.6 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

רקע וטענות הצדדים לטענת התובעת, ביום 7.10.2018 היא השתמשה בשרותי משלוח דואר לחו"ל שמספקת הנתבעת, כאשר ביקשה לשלוח חבילה שמספרה EE169494294IL לבנה הגר בקנדה יחד עם אישתו ושלושת ילדיו.

משכך, עותרת התובעת לפיצויים בסך כולל של 27,528 ₪, הכוללים פיצוי בגין שווי החפצים שהיו בחבילה המיועדת לשליחה, כסף מזומן בסך 2,000 דולר וכן פיצוי בסך של 15,000 בגין עגמת נפש.

אמנם נציג הדואר לא ביקש מהתובעת לציין את פרטי התכולה על גבי תעודות המשלוח, ונראה כי גם עניין הביטוח לא הוסבר לה באופן המצופה שיעשה מנציג שירות, אך התובעת העידה כי היא שולחת חבילות במשך שנים וסבורני כי במצב דברים זה עליה להכיר את תנאי השרות אותו היא רוכשת, זאת בייחוד נוכח העובדה כי אישרה שקבלה לידיה את תנאי השרות.

בנסיבות דנן, סברתי כי ראוי לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן החבילה, אף באופן העולה על תיקרת הפצוי בהתאם להרחבת האחריות שנרכשה, זאת לאחר שלא הוסבר לה עניין זה. מכאן כי יש לבחון את שווי הפצוי.

אשר לשווי החפצים, התובעת נישאלה מדוע במכתב העו"ד שנשלח לנתבעת צוין כי החבילה בשווי 25,000 ₪ ואילו בתביעה צוין כי שווי החבילה הנו 12,000 ₪ והיא השיבה שאינה זוכרת שאמרה שהחבילה שווה 12,000 ₪.

...

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה.

בנסיבות דנן, כן סברתי, כאמור, כי מגיע לתובעת פיצוי מעבר לתקרת הרחבת האחריות אך לא באופן החורג ממנה רבות, על כן אני סבור כי יש לפסוק את סכום הפיצוי על דרך האומדנה, והריני קובע כי הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 1,500, אשר מהם יקוזז הסכום של 801 שנשלח לתובעת בהמחאה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בקיזוז סך של 801 ₪ ששולמו לתובעת באמצעות המחאה.

התובע, מר נדב לוי, טוען כי חבילה שהזמין מחו"ל אבדה בדואר ישראל ולפיכך הוא זכאי להשבת שווי תכולתה וכן לפיצויים נוספים.

המסגרת הנורמאטיבית לפיה נידונות תביעות כנגד דואר ישראל היא חוק הדואר, ובייחוד פרק ו' לחוק הדואר שעניינו אחריות וחסינות הכולל את סעיפים 77, 82 ו-83(א) שמגדירים את גבולות אחריות הנתבעת כבעלת הרישיון הכללי כאשר קניין נשלח בדואר פנים או בשירות בין-לאומי מחו"ל למדינת ישראל ולהיפך.

הנתבעת לא הביאה ראיות שסתרו את טענות התובע וראיותיו לעניין זה. מבחינת סעיפי האחריות והחסינות עולה אם כן כי הדואר אחראי על אבדן החבילה ואין במקרה זה מקום להחיל את החסינות, שכן מתקיימים התנאים הנדרשים בסעיף 83 (ובסעיף 11 להודעת השר) בכל הנוגע לאחריות אבדן חבילות שנשלחו מחו"ל. (ראה גם האמור בתק (נת') 16486-02-19‏ ויקטור ברלין נ' חברת דואר ישראל בע"מ, פס' 5 (7.7.19) ; תא (חי') 12552-12-15‏ ‏פליקס אברבוך נ' חברת דואר ישראל בע"מ (2.7.18); תק (טב') 3297-02-15‏ יוסף מזרחי נ' דואר קרית שמואל (13.4.15)) באשר להטלת אחריות על דואר ישראל בגין אבדן חבילות).

...

באשר לטענות לגבי ההפסד של עיכוב בפרויקט, התובע לא סיפק כל אסמכתא המעידה על הפסדים, ולפיכך אני דוחה את טענתו באשר לפיצוי בגין העיכוב, זאת מבלי לדון בשאלה האם הדואר צריך לשלם נזקים שאינם נזקים ישירים, שכן לא הוכח כל נזק שכזה בתביעה שלפני.

סעיף 1 להודעת השר מגדיר "נזק ישיר" כ-"נזק שנגרם לדבר דואר או לחבילה, ואשר אינו כולל נזק תוצאתי או עוגמת נפש או רווח שלא מומש בשל הנזק, האבדן או הגניבה של דבר הדואר או החבילה". הוראות סעיפים 17(א)(3) ו-17(ג)(2) להודעת השר קובעות את האופן שבו הנתבעת תשלם פיצויים.