תביעת פיצויי פיטורים, שכר עבודה והטבות סוציאליות

לטענת התובע, היה בידי מר לויט כדי להעיד על תנאי עבודת התובע לרבות שכרו החודשי, הטבות סוציאליות, תשלום פצויי פיטורים ועוד.

אמנם, עפ"י הדין אכן יש להביא בחשבון את חלקיות המשרה ולחשב את פצויי הפיטורים בהתאם, אולם מדובר בהרחבת חזית התביעה, מאחר שנושא זה לא עמד לדיון בהליך ולא ניתן לקבוע כעת, כי השכר הקובע הרלוואנטי לתקופת העבודה הראשונה, הוא כפל שכרו האחרון דוקא, במיוחד בשים לב לנסיבות אשר אינן כוללות רק שינוי הקף משרה אלא היבטים אחרים נוספים שהיוו שיקול בין הצדדים בקביעת השכר בתקופת העבודה השנייה.

...

נבהיר לעניין זה, כי אמנם שולמו לתובע באותה עת, פיצויי פיטורים מוגדלים, בשיעור של 150%, אולם אנו סבורים כי אלה שיקפו הסכמה הדדית של הצדדים בהיבטים שונים, החורגים מסוגיית פיצויי הפיטורים מכח החוק.

כמו כן, בנסיבות העניין כפי שפירטנו אין מקום לחייב את האגודה בפיצויי הלנה משמצאנו כי אי תשלום הרכיבים היה תוצאה של מחלוקת כנה.

סוף דבר - האגודה תשלם לתובע את הסכומים כמפורט בסעיפים 99-103 לפסד הדין.

לפניי תביעה לפצויי פיטורים, שכר עבודה, גמול שעות נוספות, פצויי הלנת שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה ופצוי בגין אי מתן הפסקה בעבודה, שהתנהלה לפניי כדן יחיד.

חוק שעות עבודה ומנוחה הוא חוק סוצאלי ואת ההוראות חריגות שבו יש לפרש באופן מצמצם ודווקני.

אשר לטענת התובע כי מדובר ברכב צמוד, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת בין היתר מאחר שאותה הטבה לא מופיעה בהסכם העבודה, וכן ערך ההטבה לא נרשם בתלושי השכר לצורכי מס. נוכח המפורט התובע לא הוכיח כנדרש את זכאותו לפצויי פיטורים, בהתאם להוראות חוק פצויי פיטורים.

...

מעבר להתיישנות התביעה בהתאם לאמור בסעיף 18(א) לחוק הגנת השכר, מדובר בזוטי דברים ודין רכיב תביעה זה להידחות.

אשר לטענת התובע כי מדובר ברכב צמוד, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת בין היתר מאחר שאותה הטבה לא מופיעה בהסכם העבודה, וכן ערך ההטבה לא נרשם בתלושי השכר לצורכי מס. נוכח המפורט התובע לא הוכיח כנדרש את זכאותו לפיצויי פיטורים, בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 12,863.74 ₪, בגין שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים: האם כטענת התובעת היתקיימו בין התובעת ובין המנוח יחסי עובד ומעסיק, או שמא כטענת הנתבעת עסקינן ביחסי שותפות? תקופת עבודת התובעת , האם כטענת התובעת החלה עבודתה בשנת 1977 או שמא כטענת הנתבעת יחסי השותפות בין התובעת ובין המנוח החלו מיום 1.1.1.98? תוקפו של זכרון הדברים אשר נחתם בין הצדדים? היה ויקבע כי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעסיק, מהו הבסיס לחישוב פיצוי הפיטורים ויתר הזכויות להן זכאית התובעת? האם יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובעת, כספים אשר שולמו לתובעת והיו גבוהים משעור שכר ראוי לעובדת במעמדה ? העדים: מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, גב' רקפת נוי אשר הועסקה כמזכירה במשרד המנוח, מר יעקב גלעדי, רואה החשבון של משרד המנוח , מר אברהם נבו, לקוח ותיק במשרד.

מצהירה ומסכימה כי בכפוף לקבלת הסכום הנקוב לעיל לא יהיו לה כל טענות ותביעות בהקשר לעבודתה במשרד ו/או כלפי המשרד ו/או מוניטין, לקוחות וכיוצ"ב. להבהיר , אין באמור לעיל כדי לשחרר את נילי או לפטור אותה מכל חבות ואחריות להשלים את הטיפול בכל עניין שהחלה בו לרבות כלפי הלקוחות במסגרת המשרד- עד לסיום הטיפול ללא תוספת תשלום כלשהוא.

להסיר כל ספק או מניעה , למעט הסכום הנקוב לעיל, נילי לא תהא זכאית לכל תשלום פיציי פיטורין ו/או כספים, הטבות, תנאים סוצאליים במקרה של חיסול המשרד מכל סיבה שהיא למעט זכותה לקבל את הכספים שהופקדו על שמה בחברת מנורה מבטחים ו/או בבנק לאומי בע"מ ו/או בכל קופה אחרת.

...

בסיכומיה זנחה הנתבעת את שאלת הזכאות לקיזוז אולם מעבר לכך נדגיש כי טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל הפנייה או אסמכתא לבסיס השכר הראוי לו הייתה זכאית עורכת דין במעמד ובוותק כשל התובעת על כן , דין הטענה להידחות.

סוף דבר- 63.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכום הנזכר בהסכמת הצדדים מיום 12.8.13 בסך של 500,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

במסגרת הסדר הנושים כפי שהובא לפנינו, נקבע בין היתר כדלקמן: "במועד ההשלמה תסיימנה החברות את יחסי העבודה (אם על ידי פיטורין או בדרך של התפטרות) של כל העובדים, ותשלם לכולם במסגרת הסדר הגושים, לכל המאוחר, תוך 21 יום ממועד ההשלמה, את מלוא התשלומים המגיעים לעובדים אלה עד לתקרת דין קדימה בתוספת גמלת המוסד לביטוח לאומי, ובכלל זה, את מלוא פצויי הפיטורין וההטבות הסוציאליות להן זכאים העובדים המועברים על פי דין, לרבות שכר עבודה בעבור תקופת העבודה עובר למועד ההשלמה, שעות נוספות, ימי מחלה וחופשה, פיצולים, תגמולים, פנסיה וכיוצא באלה זכויות סוציאליות, והכל כמפורט במסגרת סעיף 19.1 לעיל.

בסעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים נקבע כך: "מצא בית הדין האיזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בנגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור." על כן, נוכח קביעתו כי הנתבעת הפרה את חוק עבודת נשים באופן המזכה את התובעת לפצוי בגין כך, זכאית התובעת לפצוי על פי הוראת חוק זה, וזאת על בסיס נתוני השכר שייקבעו להלן.

...

לסיכום טוענת התובעת כי חרף בקשותיה היא לא הושבה לעבודה כלל ובפועל למעשה פוטרה מעבודתה, בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תוך ניצול כוחו של המעסיק ובדרך שאינה ראויה.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים להלן בגין רכיבי התביעה הבאים: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, לרבות הפרשי שכר עבודה, בסך 11,115 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים המפורטים לעיל, תוך 30 יום.

התובעת הוסיפה, כי לאור הלחץ שהפעילה עליה הגב' טריפטו והחשש שתאבד את ההטבות שנאמר לה שתקבל, חתמה על ההסכם מבלי שעיינה בו, מבלי שהגב' טריפטו הסבירה לה את זכויותיה בנוגע לזכותה לעבוד עד גיל 67, ומבלי שהובא לידיעתה דבר קיומו של ההסכם הקבוצי המפרט את זכויותיו של עובד המפוטר בנסיבות של צימצום והתייעלות, ובין היתר, במקרה של התייעלות וצמצומים, אמורה להשתלם תוספת של 75% לכספי הפיצויים בתוספת 6 חודשי שכר בגין היסתגלות; עם שובה לביתה, התובעת הבינה כי הוטעתה ע"י הגב' טריפטו וביום 01.02.18 הודיעה לנתבעת על רצונה לבטל את חתימתה באמצעות מכתב שכתבה ומסרה אותו למר דנינו על מנת שימסור אותו לגב' טריפטו (להלן – מכתב הביטול).

(2) פיטוריה היו שלא כדין, שכן היא הבהירה כי היא מעוניינת לעבוד עד גיל פרישה; (3) סעיפים בהסכם העבודה האישי המנוגדים להוראות ההסכם הקבוצי החל, מבטלים או מצמצמים את הזכויות המוקנות מכוחו, בטלים; (4) התובעת לא ידעה על ההסכם הקבוצי וממילא מעולם לא ויתרה על זכות מהזכויות המוקנות לה מכוחו; (5) הנתבעת שקשורה להסתדרות העובדים, היא גוף דו מהותי ועל כן הסטאנדרטים המצופים ממנה גבוהים מאלה המצופים מחברה פרטית; לאור האמור לעיל, תבעה את הסעדים הבאים: פיצוי בגין פיטורים מוקדמים בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי, ולמצער, לפי הפסד ההכנסה הצפוי עד לגיל 67, פיצוי בגין הפחתת שכרה של התובעת בסך 27,418 ₪, פצויי הלנת שכר והלנת פצויי פיטורים ופיצויים בגין עגמת נפש.

האמור בסעיף 6.8 לתצהירה של הגב' טריפטו, מחדד בעינינו את חוסר תום הלב של היתנהלות הנתבעת, ובמה דברים אמורים? אליבא דגב' טריפטו, התובעת קיבלה הטבה בכך שאישרו לה לסיים את העבודה כעבור 6 חודשים, דבר ש"משמעו הנמשך עבודה והטבה בסך של כ- 62,862 ₪ (ברוטו) אשר מתווספים לה תנאי (כך במקור – א.ש.) סוצאליים ונלווים בסך של 74,432 ₪, הרי שכנגד כך הצהירה התובעת והתחייבה, כי לא תהיינה לה תביעות או טענות נוספות בגין תקופת עבודתה וסיומה ולוותר על טענות אלה.

...

חרף ממצאנו כי הנתבעת נהגה עם התובעת באופן שפגע בזכויותיה, לא מצאנו כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים קיצוניים ונדירים המצדיקים פיצוי בגין עגמת נפש.

אחרית דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) פיצוי על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד בגין פיטורי צמצום או התייעלות - 191,180 ₪; (2) מענק הסתגלות בגובה 6 חודשי עבודה - 62,682 ₪; (3) פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – 10,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת בתוך 30 יום מהיום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪.