תביעת פיצויי פיטורים של זבנית

זו תביעה לתשלום פצויי פיטורים, פצויי הלנת פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והפרשות לפנסיה.

להלן עובדות המקרה: הנתבעת הנה המנהלת והבעלים של רשת חנויות "ביג שופ". התובע עבדה אצל הנתבעת, כזבנית, בסניף חוצות המפרץ בחיפה, מיום 9.9.08 ועד ליום 12.7.12.

...

כמו כן, טענת מר יולס כי התובעת שובצה לעבודה בקו קופות, הודיעה כי תגיע לעבוד, ובסופו של דבר לא הגיעה, גרמה בכך, לטענתו, נזק לנתבעת, והוא יידע בנדון את מנהל הסניף, ולעומת זאת – מנהל הסניף, מר נאווי, לא יידע על כך את הנהלת הנתבעת וכי לא פנה בכתב בנדון לתובעת – הינה בלתי סבירה לחלוטין.

לאור כל האמור לעיל, לאחר שעיינו בראיות ושמענו את העדויות בתיק זה והסתירות שהתגלו בין עדי ההגנה – אנו מעדיפים את עדות התובעת, שהיתה עקבית ואמינה, וקובעים, כי הנתבעת לא שיבצה את התובעת לעבודה מיום חזרתה מחופשת מחלה בתאריך 12.7.12, וזאת חרף העובדה, כי הנתבעת ידעה על מגבלותיה הרפואיות של התובעת ומחלת האסטמה, אשר מנעה ממנה להמשיך ולעבוד במחסן, כבר בתאריך 5.7.12.

דין התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – להידחות בזאת מחמת מחלוקת כנה בין הצדדים.

התובעת הועסקה כזבנית במינימרקט השייך לנתבע, הגישה תביעה לקבלת זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה מיום 26.04.09 ועד לחודש מאי 2011.

תביעת התובעת עומדת על סך של 145,852 לפי הפרוט הבא: שכר עבודה ממועד הפיטורים ועד תום התקופה המוגנת בסך של 8,290 ₪; שכר שלא שולם בסך של 9,452 ₪ ; חלף הודעה מוקדמת בסך של 4,145 ₪ ; פצויי פיטורים בסך של 9,782 ₪ ; ימי מחלה בסך של 3,071 ₪ ; דמי הבראה בסך של 4,015 ₪; חופשה שנתית בסך של 5,478 ₪; הפרשות לקרן הפנסיה בסך של 6,619 ₪ ; פיצויים עונשיים בסך של 70,000 ₪; פיצוי בגין הפרת חובת השימוע בסך 25,000 ₪.

...

הנתבע טען כי התובעת ניצלה מידי פעם ימי החופשה, אך הוא לא ניהל רישום של ימי חופשה ובעניין זה מלמדנו ד"ר יצחק לובוצקי בספרו "חוזה עבודה וזכויות העובד" הוצאת ניצן, מהדורת 2008, פרק 14, עמוד 18:" נטל הראיה, כי מלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד, מוטל על המעביד, אשר חייב לנהל פנקס חופשה...". מאחר שהנתבע לא ניהל רישום פנקס חופשה בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א 1951 ובהתאם לתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשות), תשי"ז -1957, אנו קובעים כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,768 ₪ עבור 20 ימים פדיון חופשה שנתית , ימי החופשה נקבעו בהתחשב בתקופת העבודה של 17 חודשים.

מאחר שהנתבע לא הציג כל אסמכתא כי שולמו לה דמי המחלה, אנו קובעים כי הנתבע ישלם לתובעת את הסכום הנתבע בסך של 3,071 ₪.

לאור האמור הנתבע ישלם לתובעת: שכר לחודשים יוני, יולי ו-שבעה ימים בחודש ספטמבר 2010 בסך של 9,450 ₪.

התובעת הועסקה כעובדת שכירה בנתבעת, המפעילה רשת חנויות ביגוד, כזבנית בסניף חדרה של הנתבעת.

לאחר שקילת גירסאות הצדדים באשר לפיטוריה של התובעת, מצאתי כי יש לקבל את גירסת הנתבעת, וזאת מהטעמים להלן: כאמור, בסעיף 2 לכתב התביעה לתשלום פצויי פיטורים צוין במפורש "המנהלת שלי בחנות בחדרה סילקה אותי מהחנות ביום 13.5.12 ולא הוחזרתי לעבודה עד היום...." אלא שבמכתבה של התובעת מיום 13.5.12 אין זכר לגרסה זו, לפיה סולקה מהחנות, ועולה ממנו כי התובעת מציינת במפורש כי היא זו שעוזבת את העבודה.

...

משנדחתה טענת התובעת לפיה פוטרה מעבודתה, נדחית גם טענתה בדבר זכאות לתשלום הודעה מוקדמת לפיטורים.

אף שבדיון המוקדם לא היה ברור אם התובעת, שלא היתה מיוצגת, טוענת לזכאות לפיצויי פיטורים בשל כך שפוטרה או בשל כך שתנאי עבודתה הורעו או התקיימו נסיבות אחרות שבהן לא ניתן לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה – הרי שבסופו של דבר זנחה התובעת את טענותיה בדבר הרעת תנאי עבודה, והתמקדה בטענה כי פוטרה, כפי שציינה בעדותה במפורש (פרו:6, ש: 8-13).

לאור האמור אני קובעת כי התובעת לא השלימה 12 חודשי עבודה בנתבעת, ולפיכך אינה זכאית לתשלום דמי הבראה.

סוף דבר – תביעתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ודמי הבראה – נדחית.

המשיבה הועסקה אצל המבקשת כזבנית בחנות, בתקופה שמיום 15.6.94 ועד ליום 7.4.96, עת קיבלה הודעת פיטורים.

בית הדין האיזורי קיבל חלקית את התביעה, באופן זה; תביעותיה של המשיבה בגין הפרישי פצויי פיטורים, יתרת דמי ההבראה, ופדיון ימי החופשה - נדחו, לעומתן, תביעותיה באשר לדמי הודעה מוקדמת ולהשלמת הוצאות נסיעה - התקבלו.

...

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, ועריכת איזון בין מכלול השיקולים, נחה דעתנו כי בנסיבות העניין, אין מקום לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 1500 ש"ח. ניתנה בהעדר הצדדים היום ט"ז בטבת התשס"א (11.1.2001), ותשלח לצדדים.

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעתשעניינה זכויות מכוח תקופת עבודתה אצל הנתבעת (תוספת יוקר, דמי נסיעה והפרשות לקופת גמל מכוח צו ההרחבה בענף המסחר) וסיומה (הפרש פיצויי פיטורים והפרש פדיון חופשה).

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מיום 1.4.1997 ועד ליום 18.8.2006, כזבנית באחת מחנויות הנתבעת, ברעננה.

...

תביעת התובעת לפצוי בגין אי-הפרשה לגמל נדחית.

התביעה שכנגד וטענות הקיזוז נדחות בעיקרן, למעט בגין דמי הבראה ששולמו ביתר, כאמור בסעיף 59 לעיל.

לאור התוצאה, משאני מביא בחשבון מחד כי רכיב התביעה העקרי של התובעת נדחה ואת תיקון כתב התביעה ומאידך את דחיית עיקר התביעה שכנגד, החלטתי להסתפק בחיוב הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, זאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.