בהמשך שנת 2000 חתמו הצדדים האמורים על הסכם שותפות בין נקש ומועלם לבין הדפוס החדש, לפיו תוקם חברה פרטית בשם "חברת המקומון ירושלים בע"מ" (להלן: "החברה"), שתפיק ותוציא לאור מקומון חדש באיזור ירושלים, בשם "המקומון ירושלים". בהסכם גם הוסדרו חלוקת תפקידים בין הצדדים, כמות המניות שניתנה לכל אחד, התחייבות הצדדים לחברה, וכיוצא באלה.
המבקשת הגישה מצידה תביעה נגד נקש, המבוססת על העילות הבאות: מצגי שוא וחוסר תום לב מצד נקש בניהול המו"מ לחתימת הסכם השותפות; רשלנות והפרת אמונים של נקש אשר הובילו לקריסה כלכלית של החברה; חיוב החברה בחוב פרטי של אינדקס שבבעלותו של נקש; אי תשלום חלק יחסי בפיצויי הפיטורין של עובדי אינדקס בנגוד להתחייבות מפורשת; וגזל והפרת זכויות יוצרים.
למרות האמור, פסק הבורר כי "מרקעי תיקשורת אינה זכאית לתשלום כלשהוא בשל פצויי הפיטורין ששולמו על ידי החברה בגין חלקו של נקש (1/2) בפיצויים לעובדי אינדקס לשעבר. סכום זה נבלע בסכום ההפחתה שהפחתתי מסכום הלוואת הבעלים המגיע לנקש בגין ההפחתות בשכר הניהול שקבל מהחברה". מסקנה זו של הבורר מתבססת על סברתו דלהלן:
"מנגד, כפי שקבעתי בפסק הבוררות הקודם, מר נקש מעולם לא ויתר על הפרישי דמי הניהול שהגיעו לו, אלא רק הסכים לכך שהם יירשמו לזכותו כהלוואת בעלים, ואין לי כל סיבה לסטות ממסקנה זו. בהתאם לכללי ההיתחשבנות המקובלים, בספרי החברה, ניתן לקזז מחוב בעל מניות לחברה את הלוואת הבעלים שניתנה לחברה על ידי אותו בעל מניות. לטענתו של נקש, הפרישי דמי הניהול שהגיעו לו בגין התקופה שבה הסכים להפחתת דמי הניהול עומדים על סך 794,991 ₪. סכום זה למעשה היה אמור להרשם כהלוואת בעלים בספרי החברה לטובתו, (זאת בנוסף לדמי ניהול שלא שולמו לו כלל מנובמבר 2004 ועד לאפריל 2006 בסך 586,786 ₪. ראה לעניין זה 'טענות נקש' בפסק הבוררות הקודם סעיפים 5 ו-6). כנגד הסכום הנ"ל (794,991 ₪), עומדת חובתו של נקש לחברה בגין תשלומי פצויי פיטורין החלים עליו בסכום של 49,354 ₪ (נומינלי) (לפי סכומי מרקעי תיקשורת בהליך זה). מאחר ובפסק הבוררות הקודם פסקתי באופן גלובאלי רק 42.5% מהסכומים המלאים שעמדו לזכות נקש בעבור דמי הניהול. בפועל מ- 'הלוואת בעלים' הפחתתי לנקש סכום של כ- 450,000 ₪ בשל טעמים של צדק כפי שפורט שם, לכן בודאי שסכום הפיצויים ששולמו על ידי החברה בגין חובות של נקש לעובדים של אינדקס בסכום של 49,354 ₪ נבלעו באותו סכום שהפחתתי." (סעיפים 2.3 – 2.7 לפסק הבוררות המשלים).
...
לאחר שדן בטענות הצדדים בפסק הדין המשלים, הגיע למסקנה שיש לדחות את טענות המבקשת, ולדבריו, "לא הוכח בפניי כי הוצג לה מצג שווא לא בקשר למצב חברת אינדקס ולא הוצג בפניה מצג שווא בקשר ליכולות הניהול של נקש" (סעיף 1.14 לפסק הדין המשלים).
לאחר שציין הבורר את הטענות ההדדיות של הצדדים (בלי לפרטם בפסק דינו, אלא בדרך של הפניה לפירוט טענות הצדדים בפסק הבוררות הראשון), תוך שמציין גם כי חוב הארנונה של אינדקס לעירית ירושלים נכלל אף הוא במכלול טענות המבקשת המפורטות בפסק הבוררות הקודם, מכריע הבורר כדלהלן:
"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי הסכומים שכל צד טוען כי שולמו על ידי החברה, הגעתי למסקנה כי סכומים אלו, 'בגדול', מקזזים אחד את השני והצדדים הסכימו בשתיקה בעת פעילות החברה, טרם הגיעם להתדיינות משפטית, כי סכומים אלו ישולמו על ידי החברה מבלי שהחברה תחזור אל הצד שלטובתו שולמו. זאת ועוד, כפי שציינתי בפסק הבוררות הקודם, מטעמים של 'אכיפה בלתי צודקת' פסקתי לנקש רק סכום של 580,000 ₪ (הפחת של כ- 67% משכר הניהול שהגיע לו) וזאת בהתבסס על הצעתו של נקש עצמו לעזוב את החברה אם יקבל סכום זה. ברור שהצעה זו, אם הייתה מתקבלת, הייתה מסיימת את כל החובות ההדדיים של הצדדים לחברה ובינם לבין עצמם, לרבות נושא הארנונה. על כן אין זה הוגן, להתבסס על ההצעה של נקש מצד אחד, ומאידך להתעלם מהגיון ההצעה, ולחייב את נקש בסכומים שהחברה שילמה עבורו, סכומים שבוודאי לא היו נדרשים על ידי החברה אם הצעתו של נקש הייתה מתקבלת."
טענות המבקשת
בבקשת הביטול שהגישה המבקשת עתה, נטען כי הבורר לא עמד במשימה שהטיל עליו בית המשפט בפסק דינו הראשון, וכי אין בפסק הבוררות המשלים כל הכרעה תקינה בסוגיות שהועברו לידיו.
ב. כמו כן, מקובלת עלי טענת ב"כ המבקשת כי הבורר חרג מסמכותו עת הוסיף לפסיקתא שהוציא לאחר מתן פסק הבוררות המשלים כי לסכום החיוב המקורי יתווסף חיוב לא רק של הצמדה אלא אף של ריבית.
אין במסקנה זו, כמובן, כדי להביע כל דעה באשר להוראות החוק והפסיקה בנושא של פסיקת ריבית על סכומים נומינליים הנפסקים לטובת בעל דין.
אי לכך, ולשם קביעת ההמשך הדיוני שבין הצדדים, אני קובע בזה דיון ליום 23.3.15 שעה 09:00.
