תביעת פיצויי פיטורים ועילות נוספות ע"י פועל בניין

תביעה זו עניינה עתירת התובע לקבל מהנתבעות זכויות עבודה שונות ובכללן הפרישי שכר וגמול עבור עבודה בשעות נוספות, פצויי פיטורים, הפרשות פנסיוניות, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, דמי הבראה, הפרישי שכר עקב תאונת עבודה ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי העסקה (בהתאם לבקשת התובע ולהחלטת ביה"ד מיום 2.3.17 צומצם רכיב התביעה שעניינו פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי העסקה לסך של 9,124 ₪).

לגירסתו, הוא נקלט לעבודה ע"י הנתבעת 1 כפועל ביניין באתרי בנייה בנס ציונה בחודש 7/14 ועבד במסגרתה עד לחודש 12/14.

במקרה שבפנינו, התובע תאר בתביעתו את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה על מנת שהנתבעות תוכלנה להיתגונן כראוי והנתבעות אף עשו כן (ראו סעיפים 4-7 לכתב התביעה, לרבות טענת התובע לפיה למד על העברתו בין הנתבעות לראשונה כאשר קיבל ייעוץ משפטי וכן סעיפים 3-5 לתצהיר התובע והנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעות).

בנסיבות שפורטו בתיק זה, ברי, כי לא מדובר בסיכול החוזה, שכן אי יכולת לחדש אשרת עבודה אינה מהוה משום סיכול חוזה העבודה וממילא טוטאל מיקור חוץ ידעה או היה עליה לדעת על מוועדה הצפוי של תפוגת אשרת העבודה, היא זו שנטלה על עצמה את הסיכון לקרות נסיבות חיצוניות כמו אי חידוש אשרת העבודה והיא זו שיכולה הייתה לכלכל את צעדיה בהתאם, לרבות "לבטח" את עצמה ע"י הפרשה לקרן/קופת חסכון ייעודית של פצויי פיטורים.

...

כעולה מעדותו של התובע, שלא נסתרה, הוא הועבר כחפץ בין נתבעת אחת לשנייה, מבלי שכלל נמסר לו על כך, מבלי שניתנה לו הודעה על תנאי העסקה מטעם כל אחת מהמעסיקות ומבלי שניתנה לו כל אפשרות להביע את דעתו בעניין זה. בנסיבות אלו כאשר התובע המשיך לעבוד באותו מקום עבודה, תחת אותם אחראים ובאותם תנאי העסקה, מצאנו לקבוע, כי העסקתו של התובע ע"י הנתבעות הייתה העסקה במשותף.

סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד) קובע כי: "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)". טוטאל מיקור חוץ לא הגישה תצהיר מטעמה ובחקירת התובע לא התגלו סתירות בעניין זה. בנסיבות אלו מצאנו לקבל את גרסת התובע לפיה הוא לא קיבל מהנתבעות הודעה בכתב כאמור.

לאור האמור, בשים לב לחשיבות של ההודעה לעובד, כפי שנקבע בפסיקה לא אחת (ראו ע"ע (ארצי) 154-10 קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ, ניתן ביום 3.5.11) ובהתאם לשיקול הדעת הנתון לביה"ד, מצאנו לחייב את טוטאל מיקור חוץ לשלם לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התובע הוא פועל ביניין שהועסק על ידי הנתבע במשך שנים רבות.

בסופו של דבר, לאחר שהתובע סיים את עבודתו בנסיבות שנויות במחלוקת – כתב התביעה תוקן בשלישית ונוספה תביעה לפצויי פיטורים ולסכומים נוספים הנובעים מסיום העבודה.

ביום 5.4.16 כתב התביעה תוקן בפעם השלישית, כך שהוספו לו עילות תביעה המבוססות על טענת התובע לפיה פוטר מעבודתו (פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין אי עריכת שימוע).

...

בהתחשב בתקופת ההתיישנות, דין התביעה להתקבל, בהתייחס לדמי הבראה מאפריל 2008 ובהתאם לחלקיות המשרה בכל שנה (כמפורט בסעיף 23 לעיל).

לסיכום כל האמור לעיל בנושא חופשה, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 7,460 ש"ח, בהתאם לחישוב הבא: 14 ימי חופשה X 4 שניםX 245.5 ₪ שכר יומי ענפי אחרון X 97% משרה בארבע השנים האחרונות לעבודת התובע = 13,335 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 17,874 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 38759-07-18 26 פברואר 2021 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציגת ציבור (עובדים) גב' מלכה טל נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד חנוך שפירא התובע אבראהים כיאל ע"י ב"כ: עו"ד אחמד עדוי הנתבעים 1. בנגד בניה 2004 בע"מ 2. יוסף מ.מ. לעבודות ביניין בע"מ 3. יוסף מסארווה הנתבעים 2 ו-3 ע"י ב"כ עו"ד עימאד נאסר פסק דין

להלן העובדות והטענות לענייננו: התובע עבד אצל הנתבעים כפועל ביניין.

לטענתם, ביסס התובע את עילת תביעתו על סע' 1(ב) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, (להלן: "חוק פצויי פיטורים"), כך שלפי התובע עצמו, הנתבעת 1 היא שחבה ברכיבי התביעה.

נוסיף כי סעיף ו(ב) לחוק פצויי פיטורים נוגע לפיצויים בלבד כאשר רכיבי התביעה כוללים זכויות נוספות מכוח יחסי העבודה.

לאור כך, ומשהתובע טען כי פוטר על ידי הנתבעת 1 וזכאי לפצויי פיטורים והודעה מוקדמת רק ממנה, ומשהגיע איתה להסכמה, יש לראות בכך כי שולם לו במסגרת הפשרה בעד רכיבים אלו.

...

סיכומו של דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 97.1.

סך של 10,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד ותלושי שכר שאינם תקינים אנו דוחים את רכיבי התביעה פדיון הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית בזאת.

לטענתו, הוא זכאי לרציפות זכויות בין המעבידות, לפצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה, לשכר גבוה מזה ששולם לו (הפרישי שכר), לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, להפרשי דמי הבראה, לתשלום במקום הפרשות מעביד לקרן הישתלמות, לשי לחג, להפרשות לתגמולי פנסיה, לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו, להפרשי פדיון חופשה ולהחזר של ניכוי לא חוקי מהשכר (מחיקת ימי חופשה), לדמי הודעה מוקדמת לפיטורים, להפרשי פצויי פיטורים, ולדמי היסתגלות.

הוא לא הציג את תקנון קרן הפנסיה, לא הראה שלפי התקנון חמש שנות ההפרשה היו מקנות זכות לפנסיה, לא חישב את ערכה של הפנסיה באמצעות חוות דעת אקטוארית, ולא הראה את ההפרש בינה (פחות ההפרשות שעל חשבונו) לבין הפרשות המעבידה שכן פסקנו לו. מדובר בטענה בעלמא, המתעלמת מהלכות רבות מאוד שעניינן פיצוי כאמור (ראו לדג' דב"ע לט/ 34 - 3, שמואל - קרן ביטוח ופנסיה של פועלי בנין; פד"ע כרך י', עמ' 337, בעמ' 345 - 346; ע"ע 06/ 562, ד"ר גד פרידמן - משרד הבטחון; ניתן ביום 14.10.07, בסע' 8 - 10; ע"ע 8497-10-17, ע"ע 64939-09-17, מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ ואח' - אלמונית ואח'; ניתן ביום 5.2.2019; בר"ע 25103-08-22, גיל מיכאלוביץ - הרלינגטון אשקלון ואח'; החלטה מיום 14.8.2022; וע"ע 40011-12-21, אווה סגל - עריית ירושלים ואח'; ניתן ביום 25.8.2022).

בשים לב להוצאות שנפסקו כבר בהליכי ביניים בלי תלות בתוצאות ההליך, לבקשות הדיוניות שנדחו, ליחס בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, לרכיבי התביעה הלא מכומתים, לעילות התביעה שהובאו ללא אסמכתא בדין, להפרת צוי גילוי מסמכים על ידי שני הצדדים, לטענות הנתבעת כנגד היתנהלותו הדיונית של התובע (בסע' 3 - 6 לסיכומיה, בהם היא גם טוענת להוצאות שנגרמו לה) ולטענות הקשות של התובע (בסע' 28 ו- 29 לסיכומיו), אנו פוסקים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

...

על כן אנו דוחים את התביעה להפרשי פיצויי פיטורים בעיקרה, ופוסקים לתובע הפרש בסך 85 אג' בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 11.2.2019 ועד לתשלום בפועל.

אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את הערך הזה.

על כן אנו דוחים רכיב תביעה זה. חלק משפטי - פרק (16): סיכום אנו מקבלים את התביעה באופן חלקי, ופוסקים לתובע את הסעדים הבאים: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך 15,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה החל מיום 1.1.2014 וריבית החל מיום 1.1.2019.

בסעיף 63 לסיכומי התובעת, הופיעו שלוש עילות תביעה נוספות.

היא גם טוענת שאילו הנתבעת מס' 2 היתה מגלה דפי בנק, היה ניתן ללמוד מכך שהופקדו לחשבונה שיקים עוד לפני שהנתבע מס' 1 פוטר (סע' 29 לסיכומי התובעת) והיא ממשיכה וטוענת כי גם אי הצגת מאזנים, ודוחו"ת שנתיים פועל לחובת הנתבעים (סע' 35 לסיכומיה).

בנוסף לכך, הנתבע מס' 1 פוטר על ידי התובעת, כך שהוא שילם מחיר בגין הפרת חובת הנאמנות, ויצא קרח מכאן ומכאן.

התוצאה היא שאנו פוסקים כי הנתבע מס' 1 יפצה את התובעת, בסך 10,000 ש"ח. שלוש העילות הנוספות כמפורט במבוא, הנתבעת הוסיפה שלוש עילות, בסעיף 63 לסיכומיה.

זאת מכוח חובתנו (דב"ע מח/ 6 - 6, ברוכים - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ; פד"ע כרך כ', עמ' 307, בעמ' 309; בר"ע 67197-01-17, רותם גיספאן - בסט שרותי קרור בע"מ ואח'; ניתן ביום 3.4.2017; בסע' 9).

...

סוף דבר כאמור בסע' 60 לעיל, בגין הפרת חובת הנאמנות, אנו פוסקים כי על הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 10,000 ש"ח. בשל הפער הגדול בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, התובעת תשלם 2,000 ש"ח הוצאות, לטובת הנתבע מס' 1.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית.

התובעת תשלם לה הוצאות בסך 5,000 ש"ח. זאת על הצד הנמוך בשל כך שהנתבעת מס' 2 היתה שותפה להפרת האמונים.