אשר לתביעה לפצוי ללא הוכחת נזק, המתבססת על הפרת הוראות חוק עבודת נשים כמו גם הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התש"ח-1988, עמדתנו היא שעל אף שהתובעת לא חזרה לעבודה, וקבענו שבכך התפטרה, אין בכך כדי לשלול את זכותה לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק נוכח ההפרה הבוטה שהיתה כאן של הדינים שהיו אמורים להגן עליה מפני פיטורים במהלך ההריון.
...
המדובר בהפרה ברורה וחד משמעית של זכותה לשימוע לפני פיטורים, עליו היא זכאית לדעתנו לפיצוי, אף שבסופו של דבר – לאחר כחודשיים ימים – בוטלו הפיטורים וניתנה לה האפשרות לחזור לעבודה.
לכאורה, פיטורים באופן הזה ותוך הפרה כה בוטה של הזכות לשימוע מצדיקים פסיקת פיצוי על הצד הגבוה (השוו: עע 16177-07-10 חסון רביקוביץ נ' M3 ישראל (19.12.13, פסקה 60 לפסק דינו של כב' השופט אילן איטח; כן ראו: גיא מונדלק ונטע-לי בן יהודה "על חובת השימוע: הגישה ההליכית להגנה מפני פיטורים לא צודקים" בתוך: משפט חברה ותרבות, פרוצדורות (עורכים: טליה פישר ואיסי רוזן-צבי (2014), וראו האסמכתאות הרבות שם; רעות בגס "צדק פרוצדואלי וכבוד העובד בהליך הפיטורים – עיונים בהלכת השימוע עבודה חברה ומשפט י"ג (2012) 175). לזאת נוסיף, לצד החומרה, שלכאורה לפחות על פי הראיות שהוצגו בפנינו התובעת גם לא זכתה לשימוע קודם לפיטוריה הראשונים (ביום 27.5.14) ועל אף שעניין זה לא היה חלק מהסוגיות שכללה בתביעתה, אנו סבורים שיש בכך כדי להצדיק הגבהה מסוימת של רף הפיצוי.
ב"כ התובעת אמנם שאל את רונית בחקירתה הנגדית האם החתימה את התובעת על חוזה עבודה, ותשובתה היתה שלילית (עמ' 32 ש' 16) אך רונית לא נשאלה על ההודעה שצורפה לתצהירה, ומכאן שאין לנו סיבה לפקפק באותנטיות שלה, ויש לדחות רכיב תביעה זה.
לסיכום
בטרם נחתום נציין ונזכיר שבמהלך הסיכומים בעל-פה, בתום דיון ההוכחות, התובעת חזרה בה מהתביעה האישית כנגד הנתבעת 2 (עמ' 39 ש' 3) ועל כן היא נדחית.