תביעת פיצויי פיטורים והפרות נוספות בגין פיטורים שלא כדין

רקע כללי: התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים ושניים אחרים (שהתביעה כנגדם נמחקה) במסגרתה עתר לחייב את הנתבעים בתשלום פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולקרנות הישתלמות, הלנת שכר ופצוי בגין היתעמרות בעבודה, לשון הרע ועגמת נפש.

בנוסף, הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד ליתן ביטוי לעוגמת הנפש ולפגיעה בכבוד העובד שעה שפיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו היזדמנות נאותה להשמיע את דבריו.

ביחס לפצוי בגין נזק שאינו ממוני נקבע כי "עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך [ראו ענין פלונית ובר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד נ' מנוסביץ רעות [פורסם בנבו] (7.11.2013)]. במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד". מעיון בכתב התביעה עולה, כי התובע היתמקד בפצוי הלא ממוני עקב הפרת חובת השימוע (במאמר מוסגר יצוין, כי במסגרת ההליך לא הוכח נזק ממוני ע"י התובע ואף לא צורפו על ידו תלושי שכר המעידים על הכנסתו במקום העבודה אליו עבר לאחר פיטוריו.

...

בהתחשב באי העברת ניכויי חלק העובד במועד ומאחר ולא מדובר בתקלה טכנית או במעידה חד פעמית, מצאנו כי יש מקום להרמת מסך ההתאגדות.

בנסיבות אלו מצאנו, כי יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייב את מר שבקס באופן אישי בחבות הנתבעת.

סוף דבר: לנוכח האמור לעיל מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע בסך 50,000 ₪.

ביום 2.5.2019 התובע הגיש את התביעה דנן שבמרכזה הטענה כי בפועל היתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, ולפיכך תבע פיצוי בגין: השלמת שכר מינימום, הפרשות פנסיוניות, דמי הבראה, חופשה שנתית, פיצוי פיטורים, אי מתן הודעה מוקדמת, דמי נסיעות, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרת חובת תום הלב והפרת זכות השימוע, אי מתן הודעה על תנאי העסקה, תשלום הפרישי שכר ובונוס וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

...

בנוסף אנו סבורות כי מתקיים גם התנאי לפיו "הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש". יצוין כי מצאנו שאין מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על הנתבע לאור היעדר הכרה ביחסי עובד –מעסיק ומשכלל לא הוכחו התנאים לקיומה של הרמת מסך ההתאגדות.

לנוכח האמור, התביעה נגד הנתבע נדחית.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בתביעתו, עותר התובע לזכויות שונות ובהן הפרישי פצויי פיטורים, הפרישי שכר, חופשה, פנסיה, שעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הוצאות נסיעה, קרן הישתלמות ועוד.

בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד: "5(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בנגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בנגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק.." את היסוד "ביודעין" שבסעיף 5(ב)(1) יש לפרש ככוונה מיוחדת לכך שהפרת החוק תקדם אפשרות לפגיעה בזכויות העובד על ידי יצירת אי ודאות אשר לצורך מניעתה, נקבעה הוראת החוק כאמור (סע"ש 51723-06-12 שמעון גנדל – צרכניית החסד, ניתן ביום 14.4.15).

...

אנו סבורים כי דין רכיב תביעה זה להידחות.

על כן כאמור, גם רכיב תביעה זה, דינו להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: הפרשי פיצוי פיטורים בסך של 129,282 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 12.6.19 ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, התביעה לפצוי בגין פיטורים תוך הפרת חוק הגנה על עובדים והתביעה לפצוי בגין פיטורים בנגוד לחוק המגן על אנשים עם מוגבלות, נדחות.

בסיום העסקתו, פצויי הפיטורים שולמו בהתאם לותק שהוכר בשנת 2015 מבלי שנבדק פעם נוספת.

...

סוף דבר תביעת התובע נדחית על כל חלקיה.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לפסיקה במצב בו הפער המשמעותי שבין סכום התביעה, לבין תוצאה ההליך, היינו פער של למעלה מ- 1,180,000 ₪! התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעת בסך כולל של 15,000 ₪.

העובדת תבעה מהחברה פיצויים בגין פיטוריה שלא כדין ובגין הפרות נוספות וכן זכויות סוציאליות שונות בסך 168,628 ₪.

...

. מאחר והתובעת לא עומדת בתנאים שנקבעו בתקנה 72(א) כמפורט לעיל, מאחר ולא תמכה בקשה בתצהיר, לאור אופי טענות ההגנה שאינן טענות שגורות בהליכים מסוג זה ויש למהימנות משקל ממשי בהכרעה בהליך זה ועל כן ערך לשמיעה ישירה של העדים, מאחר והתובעת כלל לא הבהירה מדוע לא ביקשה להעיד בעדות מוקדמת קודם לעזיבתה דבר שהיה מייתר בקשה זו אלא עשתה דין לעצמה, וכן לאור עיתוי הבקשה – בשל כל המפורט לעיל וכל שכן משקלו המצטבר של האמור – מצאתי כי יש לדחות את בקשת התובעת לאפשר לה ולבעלה להעיד באמצעות כינוס וידיאו.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, וכן בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

מטעמים אלה החלטתי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור מיידית.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור על ההחלטה נדחית, ומשלא נתבקשה תשובה מטעם המשיבים אין צו להוצאות.