תאריכי הישיבות:
כ"א באייר התשפ"א
(3.5.2021)
בשם המערערות:
עו"ד אילנה בראף-שניר; עו"ד יונתן הראל
בשם המשיב 1:
עו"ד יהודית גרנית
בשם המשיבים 5-2:
עו"ד אברהם ציון; עו"ד גדעון אליאב
בשם המשיבים 6:
עו"ד בני אנג'ל
בשם המשיבים 7:
עו"ד עודד ישראלי
][]פסק-דין
]השופט ע' פוגלמן:
המערערות הפקיעו קרקעות של המשיבים בהרצליה לאחר שינוי ייעודם של המקרקעין.
בהקשר זה נטען שיש לראות בחוו"ד דנוס, שהוגשה לבקשת המערערות בהליך אחר, משום הודאת בעל דין מצדן באשר לערך הקרקע לאחר ההפקעה: 125 דולר למ"ר. אשר לטענת היתיישנות עילת דמי השמוש, המשיבים 5-2 טוענים שהיא לא נטענה בהזדמנות הראשונה; שהם ביקשו דמי שימוש כבר בכתבי התביעה (ומכל מקום, העילה נובעת מהפרת החובה החקוקה לשלם במועד את הפצוי שאינו שנוי במחלוקת – וגם זאת נטען בכתבי התביעה); ושטענות המערערות בעיניין עולות כדי חוסר הגינות וחוסר תום לב.
המשיבים 6 מסכימים שתביעתם היא לדמי שימוש בלבד.
סעיף 13 לחוק הרכישה קובע לאמור: "תשלום פיצויים על פי חוק זה, למעט הסכום המשולם לפי סעיף 9א, מותנה בכך שבעל הזכויות שנרכשו ויתר בכתב על כל תביעה ותשלום הקשורים לרכישת הזכויות". מסעיף זה נלמד כי "מי שנידרש להוראות החוק המתקן כדי לזכות בפיצויים בגין הפקעת קרקע, חייב לספק עצמו בהוראות אלו ושלא להדרש לכל תביעה ממקום אחר" (עניין הורוביץ, בעמ' 43.
...
במצב זה אני סבור שהברירה בידם: להסתפק בתשלומים שקיבלו לפי חוק הרכישה; או להחזיר את תשלומי הריבית וההצמדה לפי חוק הרכישה ולקבל במקומם את אחד הסעדים האחרים שבית המשפט המחוזי פסק להם (השוו לדברי חברתי, השופטת (כתוארה אז) א' חיות, בע"א 7210/00 דנה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(6) 469, 478 (2003): "משביקשו המערערים לבחור במסלול הראשון, דהיינו בקבלת פיצויי קרן נומינליים לפי סעיף 12 לפקודה בצירוף פיצויי פירות לפי סעיף 13 לפקודה, לא היה מקום לשלול מהם את זכותם זו ולפסוק להם פיצוי במסלול השלישי [פיצויי קרן בצירוף הצמדה וריבית על פי חוק הרכישה – ע' פ'], השונה מזה שבחרו")).
על כן לא מצאנו להביע עמדה לגביו.
סוף דבר
אציע אפוא לחבריי לקבל את הערעור בעיקרו, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקבוע כך:
(א) פיצויי ההפקעה יעמדו על 10 דולר למ"ר לשצ"פ ועל 5 דולר למ"ר לדרך.