לטענת התובעת, כל היתנהלות הנתבעת, מתחילת העסקה ועד להגשת התביעה, גרמה לטרדה ועגמת נפש מרובה לנציגי התובעת שלא יכלו להפיק תועלת או הנאה מהרהיטים שרכשו.
נכון, אמנם, שהפסיקה הכירה בכך שבמקרים חריגים, ניתן לפסוק לתאגיד פיצוי גם בגין עגמת נפש (ת"א 25544-02-10 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' קשת טעמים בע"מ): "שהרי הגשת תביעה בגין עגמת נפש של החברה, אינה נשללת באופן מוחלט כלשון המלומדים ג. שלו וי. אדר, שם, המותירים במקרים חריגים פיצוי לתאגיד, וכלשונם: "פיצויים לפי סעיף 13 לא ייפסקו, בדרך כלל, לתאגיד"..
...
התובעת מתארת בתביעתה את כל ההתנהלות מול הנתבעת, עד שבסופו של דבר, ולאחר שמנהלה פנה אל המעוצה לצרכנות, הושגה הסכמה בין הצדדים ונחתם הסכם פשרה ביום 22/7/18.
לכן, אני דוחה את טענות הנתבעת, כאילו ההסכם הותנה בכך שלא יהיו בספות ליקויים נוספים מלבד הרעש הנטען והרגל השבורה.
ראיה כזו, להפסד שנגרם לחברה בגין ימי עבודה, לא הוצגה לי, ולכן אני דוחה את התביעה גם בראש נזק זה.
מכתב התראה – פיצוי בעניין זה יינתן במסגרת פסיקת שכ"ט עו"ד בתביעה ואין מקום לראש נזק נפרד.
התוצאה היא, שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22/7/18 ועד התשלום בפועל.