תביעת פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק הגנת הפרטיות בסכסוך שכנים

תשבות בא כוחה של נטליה מיום 9.4.17, צורפה גם היא לנספח 5 לתצהירה של נטליה, בתשובה מבהיר עורך הדין כי אין בכוונתה של נטליה לאפשר למר איאש להכנס שוב לביתה, כי יש תלונות של השכנים על נזקים שגרם לרכוש המשותף.

נטליה תבעה פיצוי, ללא הוכחת נזק, מכוח שני החוקים הנ"ל בסך 70,728 ₪ (פיצוי זה נידרש משני הנתבעים).

בכל הקשור לתביעה לפצוי לפי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, נטען כי האמירה "קיום יחסים אינטימיים" אינה מהוה לשון הרע, וכי המינוח "בלשון המעטה" נועד שלא לציין קיום יחסי מין במפורש.

נראה כי בשלב זה התגלה סיכסוך בין הצדדים, והיה ברור כי ככל שתוגש תביעה, טענה זו תועלה על ידו, ולכן היה מקום להבהיר זאת לנטליה, ובהיות הדברים נכונים עומדת ההגנה של סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

...

האם יש בניסוח המכתב כדי להצדיק פיצוי פי חוק איסור לשון הרע? איני סבור כך. גם אם יקבע כי יש בפרסום כדי להוות לשון הרע, לפי סעיף 2 לחוק סבור אני כי עומדות לנתבעות שתי הגנות, האחת מכוח סעיף 14 לחוק והשנייה מכוח סעיף 13 (5) לחוק.

לסיכום הנני דוחה את תביעת פרברי בתא"מ 40471-05-17 וזאת מאחר וקבעתי כי לא הייתה לו כל זכות תביעה וכי זכות התביעה הייתה של איאש בלבד, צירופו של פרברי כתובע נועדה לאפשר לו לייצג את איאש, הא ותו לא. הנני דוחה את תביעת נטליה לפיצוי בגין לשון הרע ובגין הפגיעה בפרטיות.

הנני מקבל את תביעת נטליה בת.א. 68727-06-17 בגין הנזקים שנגרמו לה ומעמיד את הסכום על 23,708 ₪ (לאחר קיזוז סך של 11,000 ₪ כתוצאה מהחוב שהיה קיים, ובכך אני מקבל את תביעת איאש בכל הקשור לחוב זה בתא"מ 40471-05-17) בכל הקשור לנזקים הלא ממוניים, בשים לב למצב הנכס (לפי הצילומים שערך השמאי) וחוסר היכולת להשתמש בו עד לעבודות, הנני מעמיד את הפיצוי על 5,000 ₪.

כללי תביעה לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪ מכוח חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), בהקשר לסכסוך שכנים בבית משותף.

...

בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה לו ביקש להטריד את התובעת, הרי שהיה פונה לדירת התובעים באופן מידי ולא היה משתהה במשך מחצית השעה (סעיף 20 לסיכומי הנתבע).

אף מקובלת עלי כסבירה והגיונית טענת הנתבע לפיה לא היה באפשרותו לדעת האם התובע יהיה בדירת התובעים או אם לאו (סעיף 37 לתצהיר הנתבע).

סיכום נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי התביעה, על כל מרכיביה, נדחית.

תמיכה לכך ניתן למצוא ברשום שערך השוטר בדו"ח פעולה מס' 9-001-0027 מיום 11.1.2018, בשעה 06:49, לפיו "הגענו למקום חברנו לשני הצדדים מדובר בסכסוך שכנים מתמשך והיום הכלב של השכן איתי ברח מתוך הבית וטרף חתול רחוב שמשפחת ספיר מאכילים אותו באופן קבוע לטענתם. איתי מודה שהכלב שלו ברח בטעות וטרף חתול רחוב אך הוסיף ואמר כי השכן רן איים עליו, נגבתה תלונה משני הצדדים ארוע להמשך טפול חקירות" (נספח 15 לכתב ההגנה).

בכל הנוגע לתביעת לשון הרע, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בפצוי ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 7א(ב) לחוק ומאחר ולשיטתם פעלה הנתבעת בזדון, יש להגדיל את פיצוי לפי סעיף 7א(ג) לחוק, ולו בחלקו.

רעיה טענה, כי מדובר בהטרדה, כהגדרת מונח זה בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות ועתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק.

...

לא הוכח מי החל בעימות, אולם שוכנעתי, כי בעת ששהו בקומת המחסנים החל ביניהן עימות מילולי שכלל גידופים משני הצדדים.

סיכום לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 (איתי) סך של 4,500 ₪, לתובעת מס' 2 (רעיה) סך של 750 ₪ ולתובעת מס' 3 (ימית) סך של 12,000 ₪ ובסה"כ - 17,250 ₪.

בנסיבות העניין, תשלם הנתבעת לתובעים מחצית מאגרת המשפט (1,865 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

הסכום מורכב מהשבת מחצית משווי הגדר, נשיאה בעלויות תיקון, מניעת שימוש בחניה, עוגמת נפש – 50,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בפרטיות – 50,000 ₪ בהתאם לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981, ופצוי ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע – 50,000 ₪ בהתאם לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965.

בע"א 8661/10 הנ"ל נאמרו הדברים הבאים מפי כב' השופטת חיות: "אכן, ההגנה על הקניין מפני פגיעה יש לה מעמד חוקתי. יחד עם זאת, בעלים של נכס ובכלל זה נכס מקרקעין, אינו נהנה מאוטונומיה מוחלטת בבואו להגן על החזקתו בנכס ואין לו זכות בלתי מסויגת ל"שרירות בעלים". יתכנו, איפוא, מקרים שבהם מכוח עיקרון תום הלב יוגבלו הסעדים להם זכאי בעל זכות קניינית, הגם שזו נפגעה ע"י הזולת".

לשון הרע תביעת התובעת האמרות שהתובעת מייחסת לנתבע כלשון הרע הם המשפטים הבאים שנטען כי ירון אמר למודד: "דלית השכנה גנבה לי שטח מהגינה. גנבה לי שטחים מונעת ממני גישה לשעון המים שלי. בנתה גדרות בשטח שלי". יש לדחות התביעה מהטעם כי משפטים אלו מגדירים הסיכסוך בין הצדדים, נאמרו לאיש אחד שהגיע לבדוק, ואף את המלה "גנבה" יש לפרש במובן פלישה.

...

השתתפות בעלות בנית הגדר דרישת התובעת להשתתף בעלות קיר תמך ועליו גדר נדחית בשל התיישנות.

גם בהקלטה שצרף לא שומעים משפטים אלו, ולכן דין תביעתו הנגדית של הנתבע בראש נזק זה להידחות.

סוף דבר אני דוחה את שתי התביעות וכל צד ישא בהוצאותיו.

תביעה ותביעה שכנגד שהגישו זה כנגד זה הצדדים, שהם (לפחות היו בזמנים הרלוואנטיים) שכנים המתגוררים בשני חלקיו של בית צמוד קרקע דו משפחתי, כאשר לבתיהם קיר משותף וחומה משותפת מפרידה בין חצרותיהם.

פגיעה בפרטיות – מצלמה המשקיפה לתוך חצרם של אלימלך אלימלך עתרו לחיוב אלבז בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק הגנת הפרטיות, בשל התקנת מצלמה המכוונת אל חצרם ופוגעת בפרטיותם.

מכל מקום, כאמור מדובר בארוע אחד, שהתרחש באותו יום שבו שהתרחשה כאמור שורה של אירועים הדדיים של הסלמה בסכסוך, כך שיש לבחון את הדברים בהקשר זה. אלימלך לחלוטין לא הוכיחו כי מדובר היה, כפי שטענו בכתב התביעה ובתצהיריהם, במנהג.

...

ביתר טענות הצדדים, אליהן לא מצאתי להידרש באופן מפורט לעיל, לא מצאתי ממש והן נדחות.

כעולה מן המובא לעיל, מצאתי לקבל את התביעה העיקרית בחלקה, כדלקמן: אני מחייבת את הנתבעים והתובעים שכנגד משפחת אלבז להסיר את התוספת שבנו לחומה המשותפת ולבצע איטום כהלכה בחדר המקלחת שבמרתף ביתם; אני מחייבת את הנתבעת 3 גב' ירין אלבז לשלם לתובע מר בר אלימלך פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע; אני מחייבת את הנתבעים והתובעים שכנגד משפחת אלבז לשלם לתובעים עדי ובר אלימלך פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין הקנטת הכלב; כמו כן אני מקבלת את התביעה שכנגד שהוגשה ע"י התובע שכנגד 1 מר אייל אלבז, ומחייבת את הנתבעים שכנגד עדי ובר אלימלך לשלם לו פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע.

אשר להוצאות המשפט- בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, בפער בין הסעדים הכספיים שנתבעו בתביעות ובסכומים שנפסקו בסופו של דבר, ובהתנהלות הצדדים בניהול ההליך (ובפרט המובא לעיל ביחס לכתב ההגנה שכנגד) מצאתי להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו.