תביעת פיצוי בגין פגיעה בשכר וזכויות סוציאליות

אין מקום בהיעדרם של נתונים מוכחים לפגיעה בשכר או בזכויות סוציאליות נצברות, לפסוק נזק מיוחד לעבר בנושאים אלה (ראה לשם השוואה ע"א 7836/95‏ קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' עיזבון המנוחה תמי קרן (און) ז"ל‏, פ''ד נב (3) 199 ועמ' 86-87 בספרו של דוד קציר, פיצויים בשל ניזקי גוף, כרך א', דקל הוצאה לאור, התשס"ג – 2003).

ההלכה היא כי: "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב [....] בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוואנטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה[.....] אי התייצבות לבדיקה או המנעות מהגשת מסמכים עלולה להחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע, ולהביא לתוצאה של ניכוי רעיוני של הגמלאות מהפיצויים.". (מתוך ע"א 3901/15 ‏נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' ח'אלד בשאראת (1.2.2016) – ההדגשות שלי, ההפניות הושמטו – י.ב.).

...

לאחר ששקלתי שיקולים אלה בענייננו, מחד - בהתחשב בהיות המעביד מעביד ציבורי-ממלכתי הנתון לביקורת; לאור קיומו של איגוד עובדים מקצועי במקום העבודה; לאור המשך עבודה רציף של התובעת באותה משרה ואף השבחת שכרה, ומאידך – לאור הסיכון האפשרי כי הנכות תשפיע בעתיד על יכולתה של התובעת להמשיך לשאת בחלקים הפיזיים שעבודת הגננת דורשת ואולי תיאלץ להפחית בהיקף המשרה, אני סבור כי יש לפצותה על דרך האומדנא בסכום של 50,00 ₪.

לאור כל האמור, אני פוסק לתובעת פיצוי בשל כאב וסבל בסך כולל של 25,000 ₪.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 13,671 ₪ בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.

דיון והכרעה שאלת החבות סעיפים 41א ו- 41ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובעים כהאי לישנא: "41א. בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים.

לגבי הפסד הישתכרות בעבר – ההלכה היא כי אין מקום בהיעדרם של נתונים מוכחים לפגיעה בשכר או בזכויות סוציאליות נצברות, לפסוק נזק מיוחד לעבר בנושאים אלה (ראה לשם השוואה ע"א 7836/95‏ קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' עיזבון המנוחה תמי קרן (און) ז"ל‏, פ''ד נב (3) 199 ועמ' 86-87 בספרו של דוד קציר, פיצויים בשל ניזקי גוף, כרך א', דקל הוצאה לאור, התשס"ג – 2003).

...

הנתבעים הוסיפו כי בין אחיו של התובע ובין הנתבע 1 סכסוך שכנים ארוך ומתמשך וכי על רקע האמור נכנס התובע למבוא המוביל לחצרו הפרטית של הנתבע 1, תוך התגרות בכלב ועל מנת להסיג גבול.

פיצוי בגין כאב וסבל אני מקבל את עדותו של התובע כי אירוע נשיכתו על ידי כלבם של הנתבעים היה אירוע טראומטי, קשה ומבהיל.

לא מצאתי מקום לקביעת פיצוי בגין ראש נזק זה. לאור כל האמור לעיל, נפסק לתובע פיצוי כולל בסך של 71,847 ₪ ואני מחייב את הנתבעים לשלם סכום זה לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 12,609 ₪ בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.

מנגד, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, בטענה לזכאות לפיצויים בגין גניבת לקוחות וסוד מסחרי, הפרת סודיות ולשון הרע, והפרת חובות תום הלב והאמון.

פיצוי בגין פגיעה בפרטיות- הרכיב לא כומת (ראו סעיף 4.7 לכתב התביעה).

הנתבעת הסכימה לשלם שכר כה גבוה תוך שלקחה בחשבון את עלויות המעסיק הגבוהות לשכר זה והבהירה לתובע שמיום 1.7.18, השכר הקובע לעניין זכויות סוציאליות יעמוד על סך 7,000 ₪.

סעיף 5 (ב) לחוק דמי מחלה, תשל"ו- 1976, קובע כי חישוב ערך יום מחלה לעובד ששכרו משתלם לפי עמלות, יחושב על פי הבסיס הרבעוני, כך: "לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת – דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החדשים שקדמו למחלתו" חישובי התובע בדבר ערך יום עבודה, מבוססים על ממוצע שנתי, ולא ריבעוני (ראו סעיף 4.2.4 לכתב התביעה) ולפיכך, הם שגויים.

...

התובע ישלם לנתבעת פיצוי בסך 10,000 ₪.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 16,478 ₪.

התובע ישלם לנתבעת סך של 10,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב והאמון.

הנתבעת, הגישה תביעה שכנגד בגין השבת שכר ששולם לתובע ביתר, החזר הוצאות רכב, החזר מקדמות על חשבון שכר, נזקים בגין גבייה רשלנית מלקוחות ופצוי בגין "הישתמטות" מעבודה במשרה מלאה.

אין חולק כי על פי הפסיקה, עבור אנשי מכירות, עמלות תמורת מכירות אישיות מהוות חלק מהשכר לצורך תשלום זכויות סוציאליות (ר' ע"ע (עבודה ארצי) 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ (26.03.2002); ע"ע (ארצי) 537-07 צחי טל - אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ (10.06.2010); ע"ע (ארצי) 25181-03-19 מלונות הכשרת הישוב בע''מ - שני בן עמי (04.03.2021).

אז יכול להיות לא זוכר, שאמרתי אוקיי תורידי, אבל לא לפגוע לי בשכר של 8,000 ₪ נטו כפי שסוכם, וכל זה מפחד של תביעה.

...

בהתאם, אין מקום לחייב את הנתבע שכנגד בהשבה, המהווה בפועל קיזוז משכרו בדיעבד, משום שאינה עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה ביחס לקיזוז משכר, אותם פירטנו לעיל ואשר יפים גם לעניין זה. סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים: · השלמת חלף הפרשות לפנסיה בסך 2,736 ₪.

סכום התביעה עמד על סך 101,491 ₪ ובסופו של דבר נפסקו לתובע כ- 13% מסכום התביעה.

בנסיבות הללו מצאנו לקבוע כי מאחר והמחלוקת העיקרית היתה ביחס למקדמות וקבענו שאין מקום להשיבן וכי הן מהוות חלק משכרו של התובע, כך שתביעתו ברכיב זה התקבלה, הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט בא כוחו בסך כולל של 7,000 ₪.

לפניי תביעת התובע לתשלום הפרש פצויי פיטורים, גמול בגין עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות בגין תקופת עבודתו וסיומה בסך 231,936 ₪.

כתב התביעה של התובע נוסח בצורה לקונית, ולא ברור ממנו אם כלל נתבעו זכויות בגין תקופה העולה על תקופת ההתיישנות: התביעה ל"הפרישי שכר עקב הפחתת שכר" הנה בגין התקופה שמחודש 7/16 ועל כן ברי כי לא היתיישנה; התביעה ל"הפרישי שכר וגמול שעות נוספות עקב ביצוע הסעות" נעדרת פירוט ולא נאמר בה מפורשות בגין איזו תקופה עותר התובע לפצוי.

...

בכל מקרה, נראה כי התובע קיבל שכר מלא בהתאם לסיכום בין הצדדים בגין זמן הנסיעה לעבודה וממנה.

נוכח האמור, ובשים לב לתשתית העובדתית שנקבעה לעיל, אני סבור כי יש להעמיד את סך השעות השבועיות המגיע לתובע בגינן תשלום, על 52.5 שעות לפי הפירוט שלהלן: מתכונת של 47.5 שעות שבועיות במפעל + 5 שעות הסעה בשבוע = 52.5 שעות הגמול המגיע לתובע יחושב בהתאם לפירוט שלהלן: 4.5 שעות שבועיות (מעבר ל-43 ש"ש) עליהם התובע יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בשיעור 125%; + 5 שעות שבועיות עליהם התובע יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בשיעור 25% שכן כאמור לתובע שולם שכר בסיס בגין שעות אלו (תשלום שכונה נסיעות).

סוף דבר   אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 37,823 ₪ כגמול בגין עבודה בשעות נוספות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה (1.2.2015) ועד למועד התשלום המלא בפועל.