תביעת פיצוי בגין פגיעה בעבודה: תסמונת התעלה הקרפלית

תביעה נזיקית, שבמסגרתה הטענה לרשלנות רפואית בבצוע ניתוח כריתת דליות וקשירת ורידים בולטים ברגל שמאל, משום הטענה שבמהלך הניתוח, המנתח של הנתבעת 1 פגע באופן קשה בעצב הסורלי (סובך) של התובע ברגל שמאל.

בנוסף, בתיקו של התובע במוסד לביטוח לאומי צוין כי הוא "סובל מליקוי שמיעה וטינטון" ונקבעו לו אחוזי נכות בשל כך. ב"כ התובע אשר ייצג אותו בפני המל"ל ציין, כי "יש את העניין של הבקע וגם בעיות בכלי דם...עבר ניתוח לתיקון בקע דו"צ...נראה שהבקע חוזר...כלי דם יש אי ספיקת ורידים שהפריעה לו עוד בשנת 2012...". עוד ניתן למצוא מפי ב"כ התובע במועד אחר: "התחיל לסבול מכל מיני בעיות רפואיות חלק ניכר מאוד מהפגיעות הן כתוצאה מתאונות. כל פעם נוספה עוד בעיה (כתף, כלי דם, עיניים)....בעיות שינה וחרדות ניכרים....מנסה לנוח ולגרש את המחשבות". במסמכים הללו צוין, בין השאר: "...סובל מכאבי צואר וגב על רקע בליטות דיסק, הגבלה כתף ימין לאחר פגיעה בעבודה. תיסמונת תעלה קארפלית דו"צ ולחץ קל על עצב האולינארי ברמת המרפק". בסופו של יום נקבעו לתובע נכויות אחרות, אחת מהן בגין חרדה, בשיעור 10%, אחת מהן בגין "ראיה כפולה, בשיעור 20%, תזוזת דיסק עמ"ש צוארי בשיעור 20%, כתף 15%, כאב גב תחתון 20%, ועוד ובגין הדליות בגפיים התחתונות נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.

בכל הקשור להעדר ההסכמה אשר נדונה לעיל - בע"א 2781/93 דעקה נגד בית החולים כרמל, תק-על 99 (3) 574 נקבעו כללים מנחים לאומד הפצוי בראש נזק זה: "במקרים מן הסוג העומד לדיון, יתבטא הנזק בעיקר בתגובתו הנפשית והרגשית של התובע לכך שנעשה בגופו טפול רפואי ללא הסכמתו מדעת, ולהתממשותם של סיכונים אשר כלל לא הובאו בפניו בטרם הסכים לבצוע הטיפול...בהערכת גובה הפצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם ביצוע הטיפול בו. המנעות ממסירת מידע משמעותי כלשהוא על הפרוצידורה אותה מבקשים לבצע בחולה חמורה יותר, בדרך כלל, מאי מסירה של חלק מן האינפורמציה המהותית. באופן דומה, ככל שהסיכון אשר לא נימסר לחולה על דבר קיומו הוא חמור יותר מבחינת הפגיעה האפשרית בחולה, וככל שהסתברות התרחשותו גבוהה יותר, הרי שעוצמת הפגיעה באוטונומיה של החולה חמורה יותר. לשון אחר, ככל שחשיבותה של ההחלטה בה מדובר מבחינת החולה גדולה יותר, נישולו ממעורבות אפקטיבית בתהליך קבלת ההחלטה פוגע במידה רבה יותר בזכותו לאוטונומיה. ברור, כי מדובר בהנחיות כלליות בלבד. המדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיבי דומינאנטי, המעורר קשיים בלתי נמנעים בהערכתו. בסופו של דבר, גובה הפצוי בכל מקרה, בדומה לפצוי בגין נזקים לא ממוניים אחרים, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וייקבע בדרך של אומדנה המבוססת על הערכה של מכלול נסיבות הענין, ועל היתרשמותו של בית המשפט. על בית המשפט לנקוט, בהקשר זה, גישה מאוזנת. עליו ליתן את המשקל הראוי לכך שמדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי. לצד זה, בשל הקשיים הטבועים בתהליך הערכת הנזק, על בית המשפט לרסן עצמו, ולא לפסוק פיצויים בשיעורים מופרזים". יחד עם זאת נקבע: ע"א 2278/16 פלונית נגד מדינת ישראל (12.03.2018)‏‏: "אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפצוי שנפסק בגין נזק לא ממוני בעילה של הסכמה שלא מדעת או התרשלות בטיפול." אך יחד עם זאת נקבע שם: "ודוק: אין משמעות הדבר שלצורך קביעת הפצוי בנזק הלא ממוני, לא ניתן לזהות ולהתחשב במגוון התחושות הנובעות מהפגיעה באוטונומיה. בכך תושג התוצאה הרצויה של "מתן שם" לפגיעה בניזוק ושל הדגשת החשיבות החברתית והמוסרית שבבסיס הזכות לאוטונומיה.

...

תוצאה: אני מקבל את התביעה.

אני פוסק שהנתבעות תשלמנה לתובע 50,000 ₪.

בנוסף, אני פוסק, שהנתבעות תשלמנה לתובע את שכר טרחת עורך-הדין בשיעור של 20% + מע"מ. בנוסף, אני פוסק, שהנתבעות תשלמנה לתובע את הוצאות המשפט, כפי שהוצאו וכן את תשלום שכר טרחת העדים, כפי שפסקתי בהחלטות הדיון מתאריך 11.10.21.

התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין מחלת מיקצוע שנגרמה לטענת התובע, במסגרת עבודתו אצל אביו - הנתבע 1 מאחר ועבודתו היתה כרוכה במאמץ פיזי.

ביחס למחלת המיקצוע נטען כי התובע עובד בעבודות מסגור ואלומיניום: "...עבודות פיזיות קשות המחייבות כיפוף מס' רב של פעמים של המרפקים, תנועות חד גוניות של אצבעות, כפות הידיים, המרפקים והכתפיים, החוזרות ונישנות ברציפות.. עקב תנאי עבודתו.. התובע החל לסבול מתסמונת התעלה הקארפלית בשתי הידיים ... מליקויים בכתפיים..." (ראו סעיף 2 לסיכומי התובע).

פגיעת התובע בשורשי כפות ידיים - תיסמונת התעלה הקארפלית הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כמחלת מיקצוע ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה בסך 14.5%.

בעיניין גובה הנכות היום: בכתפיים בגין טנדיניטיס כולל קרעים חלקיים בגידים והגבלה בתנועות, קיימת נכות בשיעור של 10% עבור כל כתף בנפרד לפי סעיף 41 (4) א'-ב' מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

...

קביעת מצב רפואי כזה או אחר אינה מביאה ישירות למסקנה כי המעביד התרשל או הפר חובה או כי יש להטיל עליו אחריות לאותו מצב.

הדברים הקשים אשר העיד התובע ביחס למעסיק, לא עולים בקנה אחד עם אי זימונו לעדות ואינני מקבלת גרסה זו. הגם שהתובע טען כי המעסיק לא פיקח ולא הדריך אותו לגבי אופן ביצוע העבודה ולא דאג למנוחה, משנמנע להזמין את אביו לעדות הרי אין לו להלין אלא על עצמו.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף - פגיעה בכפות הידיים והמרפק, שנגרמו לתובע לטענתו כתוצאה מעבודתו במשך שנים בשירות הנתבעת 1 כמפעיל ציוד מכאני כבד.

בפסק דין שניתן ע"י בית הדין האיזורי לעבודה ביום 30.11.16, במסגרת הליך שיזם התובע להכרה בליקויים מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה (ב"ל 16213-09-15), ולאחר שמונה מומחה רפואי ע"י בית הדין, הוכרו שלושת הליקויים: "תיסמונת התעלה הקארפלית – כף יד שמאל; הסתיידות של גיד הטריספס במרפק ימין, ומרפק טניס במרפק ימין" כפגיעה בעבודה.

...

יוצא אפוא כי גם אם התביעה היתה מתקבלת, נזקיו של התובע הינם נזקים מדודים המסתכמים בפיצוי בגין כאב וסבל ופיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר (גם בגין תקופת ההחלמה לאחר הניתוח), הוצאות ועזרה, הכל בהינתן העובדה שהתובע לא נותח ולא אושפז ותקופת המעקב היתה קצרה.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות, נוכח המסקנה אליה הגעתי ולאחר שנתתי דעתי להיקפו של ההליך (בו התקיימו בסה"כ שני דיונים), אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪, שישולם תוך 60 יום מהיום.

הוא הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין מחלות מיקצוע שהוכרו גם כתאונת עבודה על ידי המל"ל. התובע טען בתביעתו לשתי מחלות מיקצוע: האחת, תיסמונת התעלה הקארפלית בשתי הידיים בהסתמכך על חוו"ד של ד"ר עאוני יוסף אשר קבע כי לתובע נכות משוקללת בשיעור של 38%, והשניה בגין טינטון מבלי שצורפה חוו"ד. התובע ביקש בעיניין זה להסתמך על קביעת וועדת המל"ל בתחום הא.א.ג, אשר קביעה כי בתחום זה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 20.3.13.

משאין מחלוקת כי אילמלא פנה התובע לקבלת גמלת נכות כללית העולה על סכום הגימלה לה הוא היה זכאי בגין תאונת העבודה, הוא היה זכאי לתשלומים מהמל"ל בגין תאונת העבודה נשוא ענייננו, הרי הבחירה שלו בנכות כללית אינה גורעת מן הצורך לנכות מסכום הפיצויים שהנתבעת הייתה חבה בו את הגימלה שהתובע היה זכאי לה הנפגע מכוח היותו נפגע עבודה.

...

לפיכך, דין התביעה להידחות בהעדר אחריות.

גם במישור הנזק דין התביעה להידחות.

כך, שהתביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. לאור האמור התביעה נדחית.

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

הנכות הרפואית מומחה מוסכם מטעם הצדדים בתחום האורתופדי, ד"ר מרדכי קליגמן, קבע לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 12.5% המורכבת מהנכויות הבאות: 8% נכות אורתופדית בצואר בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956: וכן נכות נוירולוגית בשיעור 5% בשל נזק בדרגה קלה בעצב המדיאנוס מימין בהתאם לסעיף 31(4)א1 לתקנות המל"ל (באשר להסכמות הצדדים בעיניין מינוי המומחה וזהותו ר' סעיף 21 לכתב התביעה), כמפורט להלן: צואר - פרופ' קליגמן קבע כי הודגמה הגבלה קלה בטווח התנועות בצואר, אך לא הודגם חוסר נורולוגי.

בשורש כף יד ימין - בדיקת שורש כף יד ימין הדגימה טווח תנועות מלא, וכן נימצאו סימנים חיוביים לתיסמונת התעלה הקארפלית ללא נזק מוטורי.

...

לאור כל האמור יש לדחות את טענות התובע, כי נדרש להוציא הוצאות גדולות יותר לקבלני משנה ולהסעת עובדים בעקבות התאונה.

לאור כל האמור, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסכום של 30,000 ₪ ש"ח. הפסד הפרשות לפנסיה - בהיות התובע עצמאי בעל עסק שבבעלותו, אין לפסוק פיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה, מה גם שהתובע עצמו לא ביקש פיצוי בגין רכיב זה, וממילא אינו זכאי לכך.

התוצאה: בשעה שהתביעה נבלעת אני מורה על דחיית התביעה.