תביעת פיצוי בגין ליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש בעבודה

פרופ' גולץ, מומחה בית-המשפט בתחום אף-אוזן-גרון, קבע בחוות-דעתו מיום 9.6.2016 כי התובע סובל לכל היותר מטנטון שאינו תמידי; הוא העריך כי נכותו של התובע עומדת על 5% בגין ליקוי שמיעה בתדרי הבנת הדיבור לפי סעיף 72(1)(ב)(3) בתקנות, וקבע כי נותרה לו נכות בשיעור 0% בגין חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע.

אין מנוס מלקבל את עמדתה של הנתבעת כי התנאי הראשון שעניינו בזהות התובע והתנאי הרביעי שעניינו במידת הנזק הנפשי אינם מתקיימים בתובע, באופן ששולל ממנו עילת תביעה בשל נזק נפשי שניגרם לו עקב חשיפתו לארוע שבו קיפח יודייב את חייו.

מצד הדין אין איפוא לתובע עילת תביעה שמזכה אותו בפצוי בגין הארוע מ-2009, בשים לב לאופי זיקתו ליודייב ולנזק הנפשי שניגרם לו בשל הארוע.

התובע נימנע מכך והסתפק בטענה כללית, עמומה, כי במשך למעלה משלושים שנה עבד בחשיפה לרעש מזיק, בגינו נגרמה לו ירידה בשמיעה [סע' 12 בכתב-התביעה].

...

יחד עמה נדחית ההודעה לצדדים השלישיים.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות ההליך, לרבות בגין שתי חוות-הדעת של מומחי הנתבעת ובגין השתתפותה של הנתבעת בשכרם של מומחי בית-המשפט, בסך של 10,000 ₪ בערכי יום פסק-הדין; עוד ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 15,210 ₪.

הנתבעת תשלם לצד השלישי 2 את הוצאות ההליך בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 3,510 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין.

התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בהתנהלות כלפיו וכי עליה מוטלת החובה לפצותו בגין הנזק שניגרם לו. לטענת הנתבעת, התובע עבד בסביבת עבודה מקובלת ולא נחשף לרעש בעצמה ובכמות האסורים.

כאשר חלק מעילת התביעה בגין ליקוי השמיעה מצוי בתוך תקופת ההתיישנות וחלקו מחוצה לה. במצב דברים זה, הנטל הוא על הנתבעת להוכיח את גרף הירידה בשמיעה לאורך השנים ולפרט מה היה בתוך תקופת ההתיישנות ומה מחוץ לתקופה זו (ת"א (נצרת) 44959-04-13 מנסי נ' חברת נמל חיפה בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים, 2.8.2017).

אובדן שכר לעבר: לטענת התובע, הגם שלא הייתה ירידה בתלושי השכר של התובע ואפילו הייתה עליה מסוימת, הרי שהתובע נימנע מלגשת למכרזים ולהתקדם בשל הפגיעה בשמיעה ולכן התובע דורש פיצוי בגין רכיב זה בשיעור אקטוארי ובהתאם לאחוזי הנכות כפי שנקבעו (פרוטוקול הדיון עמ' 34).

...

כאב וסבל: לאור נתוניו האישים של התובע, סביבת עבודתו ומה שעבר במרוצת השנים בעיסוקו אצל הנתבעת, הנני קובעת רכיב זה על סך של 25,000 ₪.

סיכום: לאור האמור הנתבעת תשלם לתובע סכום כולל של 86,111 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט בשיעור של 20% מסכום הפיצוי לעיל וכן הוצאות משפט בסכום של 8,500 ₪.

רקע עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

נוסף על כך, התובע חולק על מימצאי הועדה הרפואית לעררים שקבעה כי מימצאי בדיקת השמיעה אופייניים לחבלה אקוסטית, וכי ליקוי השמיעה הנו עקב חשיפה לרעש.

מבלי להדרש לשאלה האם בועדה זו היה צריך לשבת מומחה בתחום אא"ג (כאשר ישב נורולוג), בועדה הרפואית לעררים ישב מומחה בתחום זה, ובבדיקת התובע נמצא "תופיות תקינות, תוף ימין מצולק מקצת ללא תהליך פעיל. בבדיקה עם קולן בהנחת הקולן על המצח אומר שלא שומע למרות שבתדר הקולן שמיעתו תקינה ע"פ בדיקת השמיעה שבתיק". הועדה הרפואית לעררים עיינה בבדיקת השמיעה מיום 28.6.16, מצאה שתוצאותיה אופייניות לחבלה אקוסטית (שוב, קביעה שבתחום מומחיותה), וסיכמה כי "מבחינת א.א.ג הועדה דוחה את הערר. מדובר בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש. מדובר בשמיעה זהה לחלוטין בשתי האוזניים ולכן ניתן לקבוע שלא נגרם נזק לאוזניים הפנימיות עקב הארוע ולכן אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לתאונה הנדונה" (עמ' 3-4 לפרוטוקול ועדת העררים) (בהערת סוגריים, התובע אמנם טוען שבעבודתו הוא אינו עובד בסביבת רעש, אך טענה עובדתית זו לא נתמכה בכל תצהיר בבקשתו שלפניי).

...

זאת מהטעם שסיבת ההפניה רשומה ממילא בתוצאת בדיקת השמיעה שנערכה בתאריך 29.5.16 (נספח 11 לכתב התביעה), תוצאה שאין מחלוקת שעמדה לנגד עיניהן של שתי הוועדות והן אף התייחסו אליה; באשר לשלושה ביקורים נוספים של התובע בקופת החולים בחמשת החודשים שבין 4.9.16 לבין 8.2.17 (נספחים 11, 23 ו – 27 לכתב התביעה) שם חזר על תלונותיו כי הוא סובל מטנטון דו-צדדי (באחד מביקוריו קיבל תרופת הרגעה, אך מבלי שהיתה הקלה) – אין בביקורים אלו מידע רפואי חדש או משמעותי שיכול לערער את החלטת הוועדה הרפואית לעררים כי בסופו של דבר, תוצאות בדיקת השמיעה אופייניות לחבלה אקוסטית, וזו - אינה קשורה לתאונה.

סוף דבר משלא הוכח כי התמונה הרפואית שלפני ועדת העררים היתה חלקית באופן שהיה בה כדי להשפיע על החלטתה; משלא חל שינוי במצבו הרפואי של התובע לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים ומשלא נפל פגם מהותי בשיקול דעתה, דין הבקשה להביא ראיות לסתור, להידחות.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לגירסתו, כתוצאה מחשיפתו לרעש במהלך עבודתו ברשות הנתבעת.

ביום 25.3.2019 התובע הגיש חוות דעת רפואית של מומחה בתחום א.א.ג, ד"ר חניפס ריאד, אשר בדק את התובע וקבע כי הוא סובל מליקוי שמיעה ומטינטון כרוני כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודתו, ועל רקע גיל.

מאותה רשימה עולה כי בין השנים 1980 - 1982 עבד התובע עם חברת י. מושקוביץ חב. לבנין בע"מ. החל משנת 1985 ועד 1995 היה מועסק על ידי המועצה המקומית אעבלין זאת עד 2007 אז החל לעבוד משך 23 חודשים (בין 2007 ועד 2009) כעובד של חברת המגדלים אעבלין (ניהול) בע"מ. בחודש פברואר 2009 ועד 31.3.2012 החל התובע לעבוד אצל "ג'רג'רוה גיריס סלים/עפר" והחל מיום 1.4.2012 ועד 31.10.2012 אצל הנתבעת - ג'רייס ג'רג'ורה בע"מ. התובע היה מיוצג על ידי עורך דין במועד הגשת התביעה, ועל פי חוות הדעת מטעם המומחה הרפואי מטעמו, ד"ר חניפס ריאד, התובע "עבד כל חייו בפועל בסביבת רעש מזיק" אשר גרמה לפגיעה בשמיעה וטינטון.

...

לסיכום חלק זה נציין כי העסקתו של התובע אצל הנתבעת שלפניי, ארכה כ- 7 חודשים בלבד, במהלכם הוא עבד בעבודה מצומצמת אשר את תנאי ביצועה הראשוניים לא הוכחו לכאורה, והשלכת אלה על מצבו הבריאותי או פגיעה בשמיעתו של התובע, בשנים הרלבנטיות, לא הוכחה.

סוף דבר: התובע לא עמד בנטל ההוכחה הראשוני המוטל על שכמו בעניין תנאי העסקתו, תקופת העסקתו ומהות העבודה אשר ביצע ברשות הנתבעת.

על יסוד האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות.

לפניי תביעה לתשלום פיצויים על ניזקי גוף (ליקויי שמיעה) שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב מחלת מיקצוע - חשיפה לרעש מזיק במשך 25 שנים במסגרת עבודתו אצל הנתבעת.

בדו"ח וועדה רפואית של הביטוח הלאומי, שדנה בתביעת התובע לנכות בגין חשיפה לרעש בעבודה, צוינו הדברים הבאים: "יש לציין כי קיים תעוד מצה"ל על ליקוי שמיעה מ – 94, לא ברור אם באוזן אחת או בשתיים. גם בדיקת שמיעה משנת 2002 מצביעה על ליקוי בשמיעה עצבית בתדירויות הדיבור. יתר על כך עוצמת ירידת השמיעה בבדיקת שמיעה מ – 2002 לא הגיוני שקרתה לאחר חמש שנות חשיפה לכן סביר להניח שהיתה ירידה בשמיעה קודמת לפני תחילת עבודתו. מנוכה עבר קודם בשיעור 5% . . . .". (נ/3 עמ' 20).

ככלל, נכויות בגין ליקויי שמיעה וטינטון הן נכויות תפקודיות, שכן הן משליכות על יכולת התיפקוד של הנפגע (ת"א (שלום ת"א) 1781/09 פלונית נ' קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ (12/01/14); ת"א (שלום צפת) 49791-09-11 צרפתי נ' עוף הגליל בע"מ (02/05/14).

...

חישוב אריתמטי מוביל אפוא למסקנה, כי בתקופה שמיום 09/05/21 (העברת התובע לתפקיד חדש) ועד למועד מתן פסק הדין נגרם לתובע הפסד שכר בסך של 5,688 ₪ [158 X 36 חודשים].

הנתבעת, מנגד, טענה כי עזרת צד ג' הוא רכיב נזק הטעון הוכחה מיוחדת אך זו לא הוצגה, ועל כן, התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו בגין רכיב זה. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 50,000 ₪.

גובה הפיצוי לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים בסך של 575,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: הפסד שכר לעבר – 5,688 ₪.