תביעת פיצוי בגין הגשת תלונת שווא במשטרה

רקע עובדתי וטענות הצדדים בפני תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם ע"ס 254,000 ₪.

כך למשל, מנעו הנתבעים כניסת התובעים או מי מטעמם למקרקעין של הנתבעים 1-2 לצורך ביצוע העבודות, הגישו תלונות שוא למשטרת ישראל ולרשות המקומית – דבר שהוביל להגעתם של נציגי הפיקוח העירוני מידי יום ולעיכוב בעבודות.

...

מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעים 1-2 לא הפרו את פסק הדין ואת ההסכם, הן בכל הנוגע להפרעה והן בכל הנוגע לפינוי השטח.

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל קובע כי הנתבעים ו/או מי מהם , לא הפרו בהפרה יסודית ההסכם שנחתם בין הצדדים ולפיכך מורה על דחיית התביעה כנגד כל אחד מהנתבעים .

דין התביעה להידחות.

התובע טוען, כי הנתבעת חבה באחריות נזיקית כלפיו בגין הגשת תלונת שוא במישטרה במזיד, הפרה חובה חקוקה במסירת ידיעה כוזבת למישטרה, ביצעה כלפיו עוולת נגישה.

את תביעתו העמיד התובע על 150,000 ₪ (מתוכם 100,000 ₪ פיצוי לפי לשון הרע, ו-50,000 ₪ פיצוי "בגין סבל ועוגמת נפש ושאר נזקים". הנתבעת טוענת, כי פנתה למישטרה לדיווח על איון שהופנה אליה ותיארה בפני המישטרה את התקרית כפי שאירעה וכפי שחוות מנקודת מבטה, מבלי שציינה את שמו של התובע או את זהותו וזאת מתוך גילוי של אזרחות אחראית, על מנת שהמשטרה תיחקור את תלונתה ואת זהות הגורם המאיים וכך תימנע מאזרחים אחרים להיות קורבנות.

עילות התביעה כנזכר לעיל, התובע טוען כי בתלונתה למישטרה (אותה מכנה התובע תלונת שוא או תלונת סרק) הנתבעת פירסמה לשון הרע נגדו ובצעה כלפיו עוולות של נגישה ושל הפרת חובה חקוקה (בדמות סעיף 243 לחוק העונשין).

...

מקובלת עלי טענות הנתבעת כי אין עניננו דומה לענין שנדון שם. בעניננו לא הוגשה התלונה על ידי מעביד נגד עובדו בגין "חשדות" שלא נבדקו מספיק על ידי המעביד, כפי שיכול וצריך היה לעשות.

סיכומם של דברים התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, במיוחד בהתחשב בכך כי בסופו של דבר התלונה נגד התובע נסגרה מחוסר אשמה, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות.

לכתחילה, התבקש הנתבע לפצות את התובע על בסיס עילות של תקיפה, של אמירת לשון הרע, של נזק לרכוש ושל הגשת תלונת שוא במישטרה.

בדיון שהתקיים בתאריך 28.1.21, במעמד התובע בלבד, צומצמה התביעה כך שתתייחס אך לפצוי בגין הנזק שניגרם לרחפן, לצד פיצוי בגין כאב, סבל ועוגמת נפש, שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל היתנהגות הנתבע כלפיו במהלך הארוע.

...

בהתאם להלכה הפסוקה, הימנעות התובע מהבאת עד כה מרכזי להוכחת טענותיו, מתיישבת עם המסקנה שלא היה בעדותו כדי לתמוך בגרסת התובע ביחס לאופן התרחשות הדברים.

במכלול הנתונים אני קובעת שעל הנתבע לפצות את התובע בגין תקיפתו וההתנהלות כלפיו בסך של 3000 ₪.

סוף דבר, על הנתבע לפצות את התובע בסכום כולל של 7000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בגובה של 300 ₪.

עניינה של התביעה פיצוי בגין הוצאת לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע", או: "החוק").

הנתבע 1 הגיש תלונת שוא במישטרה נגד התובע.

מן הכלל אל הפרט: טרם הדיון בבחינת עוולות לשון הרע בגינן הוגשה התביעה, לגופן, להלן מספר קביעות עובדתיות עיקריות העולות מן הראיות: לא הוצגו לפנינו הסכמי העסקה של משגיחי הכשרות.

...

התביעה בהקשר זה נדחית.

ממילא, אין הטענות עומדות בחובת הפירוט המוטלת על התובע, כפי שנפסק בעניין ע"ע (ארצי) 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ- אלי אסולין (16.9.13), בזו הלשון: "אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'. כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב "לשון הרע", ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו.

סוף דבר התביעה נדחית.

הנוגע לביסוס התביעה על עוולה הנגישה, פקודת נזיקין קובעת כי "לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישׂה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". תלה"מ 51455-03-17 א. מ. נ' כ (פורסם בנבו ביום 05.04.20 )- הגשת תלונות שוא במשטרת ישראל ו/או הגשת בקשות כוזבות לצוי הגנה, הכוללות טענות שוא לפגיעות ואלימות פיזית, יכולות להביא לא רק לפצוי לטובת הנפגע ולטובת אוצר המדינה, אלא אף לצימצום זמני השהות של המעליל עם הקטין.

ברם, מהעדויות שנשמעו לא מצאתי כי אכן מדובר בהגשת תלונות שוא, כפי שהעידה הנתבעת היא חשה מאוימת ואף הותקפה על ידי התובע, פרט לכך לא ידעה לתאר את האירועים בגינם הגישה תלונות למישטרה וכפי שנפרס בפניי כל אחד מהצדדים הגיש תלונה למישטרה במהלך תקופת הפרידה ועד למועד הגירושין אשר כפי שהתרשמתי הייתה תקופה מאוד טעונה וקשה.

...

והיא היתה מורשעת.