תביעת פיצוי בגין אובדן קצבת אי כושר עבודה עקב אי ביטוח פנסיוני

המבקשת הגישה כתב תביעה בבית הדין האיזורי כנגד המשיבות, בגדריו עתרה לפצוי בגין אי כסוי בטוחי מסוג אובדן כושר עבודה בסך 899,447 ש"ח (קרן), פיצוי בגין ביצוע הפקדות פנסיוניות בחסר בסך 1,799 ש"ח ופצוי לא מכומת בגין גרם הפרת חוזה העבודה.

שכן התביעה "עוסקת רובה ככולה בתביעה לתשלום שווה קצבת נכות (אובדן כושר עבודה) ופצוי בגין הלנת קצבה זו, כמוגדר בסיף 16 לחוק הגנת השכר". לפיכך, תביעתה חוסה תחת סעיף 4(17) לתקנות האגרה.

כמו כן מתייחסת המבקשת בבקשה שלפני (סעיפים 42- 46) לכספי הפיצויים שקבלה עובר סיום עבודתה, אשר לשיטתה אין לקחתם בחשבון "כלל נכנסיה" לצורך תשלום אגרה, שכן אלו אמורים לשמש אותה לקיומה נוכח אי כושר עבודתה ולא נועדו לשם תשלום אגרה.

...

אשר לטענה שקביעותיו של בית הדין האזורי בסעיף 3 ובסעיף 5 להחלטתו סותרת, אין בידי לקבלה.

משדין הבקשה להידחות בשל אי הוכחת העדר יכולת כלכלית לא נדרשתי בהחלטה זו לאמור בסעיף 4 להחלטת בית הדין האזורי בדבר סמכותו העניינית להיזקק לתביעה נגד המשיבים 3- 5.

סוף דבר דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

התובעת הגישה תביעת נכות כללית למוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") אשר קבע לתובעת דרגת אי כושר עבודה זמנית בשיעור 100% למשך כשלוש שנים ודרגת נכות רפואית בשיעורים משתנים (78%-82%).

התובעת פנתה לנתבעת בתביעה לפצוי בשל אובדן כושר עבודה בשל "נכות מוחלטת ותמידית". תביעתה נדחתה נוכח אי הוכחת דרגת אי כושר בשיעור של 75% ומעלה ומשכך הגישה את התביעה דנא.

התובעת הציגה מסמכים המלמדים על תמלוגי הפנסיה ועל קצבת הביטוח הלאומי להם היא זכאית.

לאחר הגשת התביעה הציגה התובעת גם מסמכים המלמדים כי אושרה לה פנסיית נכות מחברת מגדל בשל פגיעה של מעל 75% בכושר העבודה.

...

בטופס שנשלח לתובעת לאחר פנייתה לחברה ("הנחיות להגשת תביעת אובדן כושר עבודה") התבקשה התובעת לצרף "אישורים רפואיים". אני סבור כי נוכח האינדיקציות לאי כושרה של התובעת, פעולה סבירה של הנתבעת לבירור זכאות התובעת צריכה הייתה לכלול הפניה לבדיקת רופא, שכן יש באינדיקציות אלה בכדי להקים אפשרות ממשית לזכאות לפיצוי לפי הפוליסה.

נוכח האמור, אני דוחה את בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף ונעתר לבקשת התובעת לפטור מהגשת חוות דעת רפואית.

מונחות לפנינו שתי תביעות לקבלת זכויות הנובעות מתקופת עבודת התובעים אצל הנתבע וסיומה, וכן תביעה לפצוי לתובע 1 בגין אובדן תשלום קיצבאות נכות בהיעדר הפקדות לקרן פנסיה.

תחילה הוגשה התביעה לפצוי בגין תקופת אובדן כושר הישתכרות שנקבעה לתובע 1 באופן זמני עד למועד הגשת התביעה.

דיון והכרעה פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה התובעים טוענים כי הנתבע הפר את חובתו כמעסיק ולא מסר להם הודעה על תנאי עבודה.

אשר לתובע 1 – ככל שתדחה תביעתו לפצוי בגין שלילת קצבת נכות בעקבות ארוע התאונה והעדר ביטוחו בקרן פנסיה, ישלם לו הנתבע פיצוי חלף הפקדות לתגמולים בסך 4,631 ₪ ברוטו.

לטענת התובע 1, היות שלא היה מבוטח בביטוח פנסיוני, לא קיבל כספים מהקרן והמעסיק צריך לפצותו בגין אובדן קיצבאות נכות בסך של 655,262 ₪ (ערכי קרן), לפי חוות דעת של סוכן פנסיוני שצרף לתביעתו (נספח ה' שם).

...

לסיכום הנתבע ישלם לתובע 2 את הסכומים שלהלן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה – סך 2,500 ₪.

הנתבע ישלם לתובע 1 את הסכומים שלהלן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה – סך 2,500 ₪.

בפסק הדין הסופי ובכפוף להכרעה ברכיב פיצוי בגין אובדן קצבאות נכות יוחלט אם להותיר את ההחלטה לחלוקת העלות על כנה או לשנותה בהתאמה להכרעה ברכיב תביעה זה. נוסף לסכומים בסע' ‎97 ישלם הנתבע לתובע 2 את הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ תוך שלושים יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

נציין, כי עיקר תביעת התובע הנה לקבלת סעד של פיצוי בגין אבדן תשלום קצבה בגין אי כושר עבודה.

] נציין גם, כי התובע גם לא צירף לעיוננו אסמכתות לתמיכה בגירסתו לפיה בשנת 2021 הוא הגיש לחברת הלמן אלדובי תביעה "לגימלת נכות בשל אובדן כושר עבודה" ונדחה מאחר ולא הייתה לו קופת פנסיה על שמו בחברה.

אי תשלום המעסיק בהתאם להוראות הצוו חושפת אותו לתביעות העובד או שאריו, לא רק בגין השלמת ההפקדות למרכיב החסכון אלא גם בגין תשלומים בגין ארוע בטוחי (פטירה או אבדן כושר עבודה), בשיעור שהיה משולם על ידי חברת הביטוח או קרן הפנסיה, לו היה העובד מבוטח כדין.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: החזר כספים שנוכו מתלוש השכר של התובע, בסך 1,683 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה, בסך 1,000 ₪; דמי חגים, בסך 1,142 ₪; דמי הבראה, בסך 1,890 ₪; פדיון ימי חופשה, בסך 526 ₪.

תביעת התובע בגין רכיב– "אי הפרשות לקופת גמל ופיצויים כמפורט לעיל וכתוצאה מכך תשלום הקצבה בגין אבדן כושר עבודה", נדחית הכל כמפורט לעיל.

באשר להוצאות - לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות בתיק הגענו למסקנה, כי אין מקום לחייב את הנתבע בהוצאות כלל כאשר לקחנו בחשבון את הפער בין הסכום הנתבע (1,339,405 ₪) לבין הסכום שנפסק בפועל וכן את התנהלות התובע לאורך ההליך הכל כפי שפורט לעיל.

על יסוד קביעות אלה נדון בסעדים להם עתר התובע בתביעה העיקרית: הפרישי שכר משולב, הפרש פצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, הפקדה בחסר לקרן פנסיה, הפקדה בחסר לקרן הישתלמות, אובדן כושר עבודה, הוצאות אש"ל, לינה מחוץ לבית, הפרישי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית ופרמיה.

יחד עם זאת ולמעלה מהדרוש מצאנו להוסיף: הזכאות לתשלום פיצוי בגין אי ביטוח אובדן כושר עבודה קמה במקרה שבו אי ביצוע הפקדה לרכיב אובדן כושר עבודה גרם לעובד נזק בשל אובדן זכויות.

במקרה אחר קבע בית הדין האיזורי שהעובד הוכיח נזק עקב כך שהמעסיקה לא הפקידה את הסכומים בגין אובדן כושר עבודה מקצועי וימי מחלה, ונפסק שהעובד זכאי להפרש בגין גמלת אי כושר עבודה (סע"ש (ב"ש) 33070-04-14 שמעון מנשה – אלי פרידמן בע"מ (1.1.2017)).

...

אנו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים הבאים: המובילים תשלם לתובע הפרשי שכר משולב בסך 1,470 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.7.2012, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זאת אנו קובעים לנוכח היקף המשאבים שנדרשו הנתבעות להשקיע לצורך הגנתן, לאור מאפייניה של התביעה ואופן ניהול ההליך ע"י התובע.

אף נתנו דעתנו לכך שחרף החלטת בית הדין שהסיכומים יישמעו בעל פה, בתום ישיבת ההוכחות השנייה לאחר סיום שמיעת העדויות הודיע ב"כ התובע שאינו ערוך לסיכומים בעל פה, וגם הישיבה שנקבעה לצורך סיכומים בעל פה נדחתה פעמיים לבקשתו, וכן את החריגה המשמעותית (פי 3) מהזמנים שקצב בית הדין לצורך הסיכומים בעל פה. בשים לב לכל האמור, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות שכר טרחת עו"ד בסכום של 25,000 ש"ח, אשר יקוזז מהסכום שהנתבעות חויבו לשלם לתובע לפי פסק דין זה. לצדדים מוקנית זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא להם.