תביעת פינוי נגד דייר מוגן בדירה בבעלות חברה לאומית

בית משפט השלום ברמלה 10 פברואר 2019 ת"א 70218-09-16 סילורה(אסיר) ואח' נ' הלאומית לשיכון בישראל בע" בפני כב' השופט הבכיר זכריה ימיני תובעים 1.יצחק סילורה ת.ז. 052288735 2.מרסל סילורה ת.ז.068157452 נתבעים עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ פסק-דין

" האמור במכתבו של ב"כ התובע 1 שהדייר הקודם פינה את הדירה עבור התובע 1 אינו מדויק, שכן מתיק הנכס עולה כי ביום 16.1.1987 הגישה הנתבעת תביעה פינוי נגד מר מזרחי לבית משפט השלום ברמלה (תיק אז' 28/87), ביום 21.2.1987 ניתן פס"ד לפינוי נגד מר מזרחי, ומר מזרחי פינה את הדירה רק באמצעות ההוצל"פ ביום 4.6.1989.

הנתבעים היו מודעים למצב רישום הזכויות בדירה, ולא נקטו בכל הליך משפטי שהוא כלפי הנתבעת בתקופה הקבועה בחוק, דהיינו, תקופה של 7 שנים מיום הווצרות עילת התביעה; 2) התובעים התנהגו בחוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים, תוך שימוש פסול ולרעה בהליכי בית המשפט; 3) אין כל יריבות בין התובעים לבין הנתבעת, שכן הרישום בספרי עמידר נעשה על פי היתנהגות התובעים עצמם; 4) התביעה הוגשה בשיהוי רב; 5) בהתאם לידוע לנתבעת, התובעים אינם נשואים אלא גרושים, או לכל הפחות פרודים, מאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת; 6) לתובעים יש דירה אחרת הנמצאת ברחוב בן צבי 18 ברמלה, בה התגוררה ומתגוררת התובעת 2; 7) בכל פניות ב"כ התובעים לנתבעת להסדיר את זכויות התובע 1 במושכר, לא הועלה שמה של התובעת 2 כבעלת זכויות דיירות מוגנת במושכר; 8) חזקת השתוף לא חלה על דיירות מוגנת, בהתאם להלכה שנפסקה ב- רע"א 1711/98 בעיניין שפי; 9) התובעת 2 לא טיפלה בעינייני המושכר, אלא התובעת 1 באמצעות בא כוחו; 10) צלום תעודת הזהות של התובעת 2 נמצא בתיק הנכס, מכיוון שעל פיו תוקן מס' ת.ז. של התובע 1, וכך גם רשום על גבי הצלום; 11) בביקורי מעגל רבים התגלה שהמושכר היה סגור עקב היותו של התובע 1 במאסר, ולתובעת 2 אין כל זכר בדו"חות ביקורי המעגל; 12) אם ברצון התובעת 2 לקבל זכויות דיירות מוגנת במושכר, עליה לפעול בדרך הקבועה בחוק הגנת הדייר; 13) מר הדר לא אמר לתובעת 2 שהיא זכאית להרשם כבעלת מחיצת הזכויות במושכר; 14) הנתבעת סירבה לרשום את התובעת 2 כבעלת מחצית מזכויות הדיירות המוגנת מטעמים מוצדקים וסבירים.

...

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובעים כנגדה מהסיבות כדלקמן: 1) תביעת התובעים התיישנה.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שחזקת השיתוף לא חלה על זכות דיירות מוגנת, ועצם העובדה שהתובע 1 חתם על החוזה לבדו, מעידה שזכויות הדיירות המוגנת במושכר נתונות לו בלבד, ולתובעת אין כל חלק בדיירות המוגנת.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שלא הייתה בין התובעים שליחות לרכוש את זכויות הדיירות המוגנת במושכר, והתובע 1 רכש את זכויות הדיירות המוגנת מתוך כוונה שלתובעת 2 לא יהיה כל חלק בזכויות הדיירות המוגנת במושכר.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים נגד הנתבעת.

רקע עובדתי התובעים בצלאל וציפורה מחדון (להלן : "מחדון") היו דיירים של הנתבעת, עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, (להלן : "עמידר") בנכס הידוע כגוש 3680 חלקה 8, ברחוב יום הכיפורים 51, קריית משה ברחובות (להלן : "הדירה").

מחדון הגישו כתב הגנה מטעמם, בו טענו כי הנם דיירים מוגנים בדירה וקיבלו את הסכמת עמידר לבצע שינויים ושיפוצים בה. במועד כניסתם לדירה, היה גג, חדר נוסף, ומחסן (עוד מימי הבעלים הקודם אבו קף מחמד ופאטמה מהם רכשו את הזכויות ביום 14.1.1988), והם ביצעו רק מספר שינויים בקירות הפנימיים של הדירה על מנת להכשירה למגורים.

לאחר מכן בעזרתו של בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן : הצדדים: "בלחץ בית המשפט ובנוכחות ובהסכמתו של מר לויזון סגן מנהל מחוז המרכז במנהל הגענו להסכמה לפיה יינתן פסק דין כי הנתבעים מחזיקים בדירה המסומנת בתשריט שמצ"ב ומסומנת נספח א' (הידועה כגוש 3680 חלקים מחלקות 55,53,51,47,10) כדיירים מוגנים וכי רק שטח הדירה הנו בחזקתם. לגבי השטח מעבר לשטח הדירה, בו מחזיקים כיום הנתבעים הם יוכלו להחזיק בו עד ליום 10.11.2003. ביום 10.11.2003 יפנו הנתבעים את השטח מכל דבר וחפץ, ויהרסו כל מבנה הבנוי על המקרקעין הנ"ל המצויים מעבר לשטח הדירה בתשריט ויחזירו את החזקה בו לידי התובעת... לא פינו הנתבעים את המקרקעין... תהא התובעת ו/או מי מטעמה רשאים לפנות את הנתבעים מהמקרקעין על חשבון הנתבעים באופן עצמי ויש בכך משום פסק דין לפינוי שניתן על ידי בית המשפט, והתובעת אף רשאית לממשו בהליכי הוצאה לפועל... בתקופה עד ליום 10.11.2013, יהיו הנתבעים פטורים מתשלום דמי שימוש או כל תשלום אחר לגבי המקרקעין... במועד הפינוי יפנו הנתבעים את שטח החצר ולא יהיו זכאים בגינו לכל פיצוי, בתקופה שהחל ממועד פינוי המקרקעין, 10.11.2003 או בתום 30 יום מיום ההודעה (לפי התאריך המוקדם שביניהם) ועד למועד פינוי הדירה, יוכלו הנתבעים לעשות שימוש בחצר הצמודה לדירה אשר גודלה לא יעלה על 5 מ' מקירות הבית לכל כיוון... עמידר יחתמו עם הנתבעים על חוזה דיירות מוגנת לגבי הדירה בהתאם לתנאים המקובלים בעמידר כיום וזאת תוך 14 יום ממתן פסק הדין. לעמידר אין כל דרישה כספית מהנתבעים למעט תשלום דמי שכירות מוגנים החלים על הדירה כמקובל". הצדדים חתמו על הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.

ויודגש, כנגד מחדון הוגשה תביעת פינוי ותביעה כספית לתשלום דמי שימוש בגין השטחים הנוספים ולאחר הסכמת נציג עמידר, הסכימו הצדדים שמחדון ישהו בשטחים הנוספים שלוש שנים נוספות, מבלי שישלמו דמי שימוש או דמי שכירות.

...

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי ליתן משקל לחוות הדעת ולקבוע על פיה שבצלאל לא הבין על מה הוא חותם, ובוודאי שלא ניתן לקבוע שהיה בלחץ כלשהו שמנע ממנו לשקול באופן מושכל את מצב הדברים בטרם חתם על הסכם הפשרה.

נוכח כל האמור לעיל, מחדון לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת הפגם שנפל בהסכם הפשרה ואף לא הוכיחו שהופעל עליהם לחץ כלשהו המחייב את ביטולו.

סוף דבר אני דוחה את התביעה, ומתוך התחשבות בנסיבות תיק זה, אני מחייבת את מחדון לשלם לעמידר שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 3920-09-21 לוי נ' רשות הפיתוח על ידי רשות מקרקעי ישראל ובאמצעות עמידר החברה הלאומית לשיכ מספר בקשה: 2 לפני כבוד השופטת אפרת בוסני המבקשת: מילי לוי ע"י ב"כ עו"ד ענת אסייאג - מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972 המשיבה: רשות הפיתוח על ידי רשות מקרקעי ישראל באמצעות עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י עו"ד אסף הורניק החלטה

המבקשת טוענת שהיא אישה פשוטה, מוחלשת וחסרת השכלה הסובלת מליקויים ריגשיים ונפשיים, בגינם היא מוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעלת אובדן כושר עבודה בשיעור של 100% וכי היא יוצגה בהליך תביעת הפינוי על ידי עורך דין בבייב אשר העניק לה ייצוג משפטי כושל וקיימים נגדו הליכים משפטיים רבים ופסקי דין על ייצוג לא ראוי של לקוחותיו.

לטענת המבקשת, עו"ד בבייב שלח עורכת דין צעירה ממשרדו לדיון בתביעת הפינוי, וטען מטעמה כהגנה טענה שגויה ולפיה הדירה היא "דירה ציבורית" כהגדרתה בחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח -1998, ולא טען שלמבקשת זכויות בעלות בדירה מכוח ירושה ולחלופין שלמבקשת זכות דיירות מוגנת "נדחית" בדירה, בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב -1972.

...

לטענת המבקשת, עו"ד בבייב שלח עורכת דין צעירה ממשרדו לדיון בתביעת הפינוי, וטען מטעמה כהגנה טענה שגויה ולפיה הדירה היא "דירה ציבורית" כהגדרתה בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח -1998, ולא טען שלמבקשת זכויות בעלות בדירה מכוח ירושה ולחלופין שלמבקשת זכות דיירות מוגנת "נדחית" בדירה, בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב -1972.

טענתה להיותה דיירת מוגנת נדחית מעלה על פניו קושי, אם לא יותר מכך, כאשר המבקשת אינה מצביעה על התקיימות כל התנאים המצטברים להכרה בה כדיירת מוגנת נדחית ובכללם, המשך מגוריה בדירה מאז סבה (הדייר המוגן המקורי הנטען) ועד לפטירת האב (הדייר הנגזר הנטען) (ראו; סעיף 27 לחוק הגנת הדייר; רע"א 1711/98 שפי נ' עזבון המנוחה שדז'ונסקי, פ"ד נד(1) 34 (2000)).

שיהוי בהגשת הבקשה, מטה את הכף שלא להיעתר לה (ראו: רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 28.6.2010)) וכבר נפסק ש"אין לקבל התנהלות של בעל הדין השוקט על שמריו ורק כאשר "חרב" הפינוי מונחת על צווארו, בוחר הוא לפתוח בהליכים שונים שמטרתם לעכב או למנוע את הפינוי.

הבקשה, אפוא, נדחית.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 39822-05-15 גבאי נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט אחסאן כנעאן מבקשת עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י עוה"ד איל גרינר ואח' משיב גבאי אליהו ע"י עוה"ד שי דנה פסק דין

בכתב התביעה נטען כי המשיב היה דייר מוגן ביחידה מס' 4 שהיא חלק מדירה בת 6 חדרים המצויה ברחוב שיבת ציון 21 חיפה והידועה כחלקה 193 בגוש 10893 (להלן: המושכר").

אין חולק כי בחודש יוני 2011 הגישה המבקשת תביעת פינוי כנגד המשיב כאשר המשיב טוען שסבר כי מדובר בתביעה לסילוק יד מחלק בדירה שאינה המושכר.

דעת הרוב קבעה כי במקרה כזה יחול השתק פלוגתא גם כלפי טענות שיכל בעל הדין לטעון בהליך הראשון והוא נימנע מלעשות כן. אין לאפשר לבעל דין לחתור אחרי תוצאות פסק דין שהפך לחלוט על ידי הגשת תביעה חדשה.

...

דעת הרוב קבעה כי במקרה כזה יחול השתק פלוגתא גם כלפי טענות שיכל בעל הדין לטעון בהליך הראשון והוא נמנע מלעשות כן. אין לאפשר לבעל דין לחתור אחרי תוצאות פסק דין שהפך לחלוט על ידי הגשת תביעה חדשה.

בשים לב לכך, אי התגוננות בפני התביעה הראשונה והפיכת פסק הדין שם לפסק דין חלוט היא הכרעה בפלוגתא שקמה עילה לפנות את המשיב מהנכס ואין לאפשר עוד למשיב לחתור תחת קביעה זו. יתרה מכך, גם אם צודק בא כח התובע בטענותיו אינני משוכנע שהסעדים שביקש אלו הסעדים הנכונים.

דא עקא, המשיב נמנע מלנקוב סכום כסף בתביעתו מקום שלדעתי הוא יכל לעשות כן. בשים לב לכך אני סבור כי דין התביעה להידחות על הסף ואני מקבל את הבקשה.

טענות הצדדים: בשנת 2008 הגישה התובעת תביעת פינוי כנגד הנתבע (תיק אז' 1172/08).

בכתב התביעה טענה התובעת שהנתבע אינו זכאי להיות דייר ממשיך בדירה כמשמעותו בחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח-1908 (להלן-"החוק"), ועל כן עליו לפנות את הדירה ולשלם לה דמי שימוש ראויים בגין מגוריו בדירה מאז פטירת האם ועד ליום הגשת התביעה.

השוו לעניין זה, מקרה בו פסק בית המשפט, מפי כבוד השופט מנהיים, כי פירוש תכליתי וראוי של חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, מחייב לומר, שכאשר ישנה דירה אחרת בבעלות הדייר הממשיך, אולם דירה זו תפוסה על ידי דייר מוגן, אזיי אין לראותו כמי שבבעלותו דירה אחרת [ת"א (ראשל"צ) 280/08 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' מילוא שרה (לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 13.9.2009), פיסקה 15 לפסק הדין].

...

מכל האמור לעיל עולה שהנתבע לא הוכיח שהעביר לגרושתו את זכויותיו בדירה ברחוב גלעד, והוא יכול ומנסה לסחור בזכויותיו אלו ולבצע בהן פעולות משפטיות, דהיינו, קיזוז הכתובה וחוב דמי המזונות.

מפרוטוקול הדיון של בית הדין הרבני עולה כי הנתבע לא הצליח בניסיון זה. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שבבעלות הנתבע זכויות בדירה בדירה ברחוב גלעד 4 ברמלה , שהוא יכול ומנסה לסחור בהן ולעשות בהן פעולות משפטיות, ולכן אינו דייר ממשיך.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: אני מורה לנתבע ולכל הבאים מכוחו לפנות את הדירה ברחוב אשכול 40/1 ברמלה, לסלק ידיהם ממנה ולמסרה לתובעת כשהיא ראויה לשימוש.