במהלך הדיון בתביעה, באי-כוח הצדדים הגיעו להסדר שבגדרו הוסכם, בין היתר: כי המערער יצורף כנתבע נוסף; כי יוגש ערר על החלטת הועדה המרחבית; כי תוגש בקשה מתוקנת ביחס למערער, וכי בתום ההליכים הנ"ל – ייקבע אם המערער, או אביו זכאים למעמד של "דייר ממשיך", שאז תדחה התביעה נגד מי מביניהם שיוגדר כ"דייר ממשיך", ואם יקבע כי איש מהם איננו זכאי למעמד כאמור תיתקבל תביעת הפינוי.
בבקשה צוין, כי פסק הדין המורה על פינוי כאמור איננו חל על המערער, אשר לא היה צד להליך, על אף שהוא מחזיק בדירה, כפי שהצהיר והעיד; כי עמידר בחרה שלא לצרף את המערער לתובענה, או להגיש תביעת פינוי נגדו, וכי בנסיבות אלו, אין לכלול בפסק הדין סעד של פינוי, הפוגע במערער.
אביא להלן בתמציתיות את נימוקי למסקנה זו.
חוק הדיור הצבורי בסעיף 1 שבו, מגדיר "דייר ממשיך" כך:
"'דייר ממשיך' - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;" (ההדגשות שלי – ח"מ).
...
בענייננו, גם אני סבור, כמו בית משפט קמא הנכבד, כי בדו"חות "ביקורי המעגל" לא נפל ליקוי כלשהו, המצדיק את הפחתת משקלם בעת הפעלת שיקול הדעת המינהלי, ומימלא דין דומה צריך לחול ביחס להסתמכות של הוועדה העליונה על הדו"חות.
נוכח כל האמור לעיל – אני סבור כי פסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד בדין יסודו ואין הצדקה להתערבותנו בו, ועל כן אמליץ לחבריי כי נדחה את הערעור.
בנסיבות העניין, המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ש"ח.
בשים לב לתוצאה – הסעד הזמני שניתן בתאריך 11.01.2015, ושעל-פיו עוכב פינוי הדירה על-ידי המערער, יבוטל בתאריך 31.07.0217 (ארכה זו ניתנת למערער לפנים משורת הדין ולצרכי התארגנות).
