עיון בתיק מלמד כי עניינה של התובענה הנו בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה התובעת לבית משפט זה, שעניינה סילוק יד. התובעת עותרת לבית במשפט כי יורה לנתבעת, לאורגניה ולנציגיה לסלק ידם מן המקרקעין המצויים בגוש מספר 39590, חלקה מספר 17, מיגרש מספר 918 ולהשיבם לתובעת.
לטענת התובעת, חרף פניותיה הרבות לנתבעת על מנת שיסלקו את ידן מהמקרקעין וישלמו לה דמי שימוש ראויים, לא נעשה דבר ומצב הדברים נותר בעינו.
דיון והכרעה
המבחנים הרלוואנטיים לצורך מתן רשות להיתגונן רוכזו ב- ע"א 10189/07 , ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים):
"התביעה בסדר דין מקוצר הנה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתה עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להיתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד...בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להיתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו..." [ועל כך ראו ע"א 6514/96 , חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עריית חולון, וכן יואל זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 675 ).
כאשר בוחנים אנו את טענות ההגנה של הנתבעת ביחס לבקשתה למתן רשות להגן, ולאור המבחנים למתן רשות להגן, איני רואה סיכוי של ממש, שלא הייתה ניתנת רשות להיתגונן ביחס לנתבעת גם אם היה נערך דיון בבקשה זו.
לאור האמור לעיל, הריני קובעת כדלהלן:
על-יסוד תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן מטעמים של ייעול ההליך הדיוני, ולאור מסקנתי כי טענות ההגנה הנטענות אינן עולות כדי "הגנת בדים", וכן לנוכח כך שהסעד המתבקש ובו פינוי המבנה מהקשישים המאכלסים אותו אינו יכול לעשות בהינף יד וללא בירור מעמיק של עובדות המקרה, על נסיבותיו, לאשורן, מצאתי לנכון ליתן לנתבעת רשות להיתגונן, והכל מבלי שיש באמור בהחלטה זו, כדי לחוות את דעתי, לגבי הסכויים לקבלת טענות הנתבעת במסגרת הבירור שיערך לגופו של עניין.
...
לאחר שבחנתי את התביעה בסדר דין מקוצר וכן את טענות ההגנה שהעלו הנתבעים במסגרת הבקשות למתן רשות להתגונן, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ו/או "התקנות"), ולהורות על מתן רשות להגן, על יסוד הבקשה בלבד, ולהלן אבאר:
ההיבט המשפטי
תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:
"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".
בית המשפט העליון קבע כי ניתן לעשות שימוש בתקנה זו, לצורך ייעול וקיצור ההליך המשפטי, ובלבד שבית המשפט השתכנע כראוי על יסוד החומר שבפניו שקיימת הצדקה ליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד:
"... שלשם ייעול הדברים, חסכון זמן שיפוט והתדיינויות, שעה שמשוכנע בית המשפט או הרשם כי יש מקום למתן רשות להתגונן, יכול הוא ליתנה בלא דיון. כל כך, והרי לכל היותר יהא צורך במקרה כזה בבירור ממצה, אך לא נפגעו זכויות התובע "בשורה התחתונה" המהותית של התיק.
המזכירות תודיע לצדדים ותשלח אליהם החלטתי זו.
ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ה, 31 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.
