תביעת פינוי מנכס עזוב על ידי מנהל עזבונות

בשונה מניהול שוטף של נכס עזוב ובתוך כך פינוי הנכס העזוב מפולשים, נקיטת אמצעים שונים לשמירת הנכס ובמקרים חריגים גם מכירתו, עצם הגשת תביעה לתשלום דמי שכירות ראויים בגין תקופה שקדמה למועד בו החל התובע לנהל את הנכס מכוח צו ניהול חורגת ממסגרת הניהול השוטף והיא בגדר השבחה של הנכס באמצעות מיצוי זכויות תביעה משפטיות של בעל הזכויות.

הזכות לתבוע את מי שהחזיק בנכס בשנים שלאחר פטירת המנוחה היא זכותו של יורש שזהותו או עצם קיומו כלל אינם ידועים במועד הגשת התביעה – שכן כידוע העזבון אינו אישיות משפטית.

תחימת אחריותו של האפוטרופוס הכללי למועד שבו החל לנהל את הנכס העזוב בפועל בין אם מכוח צו ניהול ובין אם מדובר בנכס שניתן לנהלו ללא צו לניהול, רלוואנטית גם נוכח האפשרות של הגשת תביעות בעוולת רשלנות כנגד האפוטרופוס על ידי יורשים עתידיים [ראו: בש"א (ת"א) 49/06 נכסי גלה גינודמן ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי גלה גינודמן ז"ל], שאם יקבע שאחריותו של האפוטרופוס אינה תחומה במועד , ומעת שעבר הנכס לניהולו , עלולות להשמע תביעות של יורשים עתידיים גם בגין כך שהאפוטרופוס לא פעל למיצוי זכויות שונות של היורשים ביחס לנכס ללא קשר למועד שבו ניתן צו ניהול המסמיך את האפוטרופוס הכללי לנהל את הנכס ואיני סבורה כי זהו מצב רצוי.

...

סה"כ ישלמו הנתבעים עבור דמי שכירות ראויים – 65,100 ש"ח. קיזוז עבור השקעות שביצעו הנתבעים בדירה בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי בעת שהתגוררו בדירה השקיעו סכום של 76,000 ש"ח (על פי חוות דעת השמאי אייל טיליוף שצורפה לכתב ההגנה במסגרתה ערך השמאי אומדן של ההשקעות).

אשר על כן אני דוחה את טענת הקיזוז של הנתבעים בנוגע להשקעות שביצעו בדירה .

התביעה כנגד נתבע 1 נדחית בהיעדר ראיה לכך שהתגורר בדירה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 21737-12-16 שור(מנהל עזבון) ואח' נ' בן שטריט ואח' לפני כבוד השופט עמית יריב התובעות והנתבעות שכנגד: 1. עו"ד רחלי שור 2. עו"ד שרה כהן מנהלות עזבון המנוח מלך פבר ז"ל הנתבעים והתובעים שכנגד: 1.יורם בן שטרית 2.שריתה בן שטרית ע"י ב"כ עו"ד עמיר ליבונטין פסק-דין

התובעות מבקשות היתר לפיצול סעדים, בכדי שיכולו לתבוע בגין דמי שימוש ראויים עבור מלוא התקופה שבה עשו הנתבעים או מי מטעמם שימוש בנכס, לרבות התקופה שלאחר הגשת כתב התביעה ועד לפינוי הנכס בפועל, וכן לשיפוי בגין הנזקים שנגרמו לעזבון המנוח עקב השמוש האמור, כאשר סכומי התביעה הכספית יתבררו, יגובשו ויכומתו.

אעיר בקצרה – כי בכל הנוגע לטענת "בני רשות" שעלתה בסיכומי הנתבעים, הרי שהם התייחסו למקרים מהפסיקה בהם אדם נידרש לפנות נכס לאחר שניתנה לו רשות על ידי בעל המקרקעין לעשות בו שימוש, ולא כבעניינינו – כאשר הנתבעים עשו דין לעצמם ופלשו למקרקעין בלי נטילת רשות.

זאת ועוד, הנתבע הודה כי עיין בתיק העזבון של המנוח עוד בשנת 2001 (ראו עמ' 28 ש' 19-18 לפרוטוקול), כך שאין ספק כי כבר אז ידעו הנתבעים כי המנוח הוא הבעלים של הנכס אך עובדה זו לא מנעה מהם לפעול לפינוי הנכס או לחילופין להודיע על קיומו של נכס עזוב לאפוטרופוס הכללי, כפי שנידרש בסעיף 5 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978.

...

מתבקש היה כי הנתבעים, הטוענים כי השקיעו סכום ניכר, להציג קבלות או חוות דעת שמאית באשר לעלויות כלשהן שבהן נשאו, אך הם נמנעו מלעשות כן והסתפקו בטענות סתמיות, ולכן דין טענותיהם בעניין זה להידחות.

מכאן שהנתבעים, אשר נטל ההוכחה לנזקים מוטל עליהם, לא הציגו ראיות מלבד חוות הדעת השמאית (שכאמור לבדה אינה יכולה לקבוע כי מקור הליקויים הוא מנכס שבבעלות המנוח) ועל כן - דין טענותיהם בגין נזקים אלו להידחות.

סוף דבר הפועל היוצא הוא, אפוא כי התביעה העיקרית מתקבלת בעוד התביעה שכנגד נדחית במלואה.

טענות המשיב הדירה נושא הליך זה מנוהלת על ידי המשיב, המנהל את הנכסים העזובים בעזבון הנעדר מר כהן עג'מי יוסף, מכוח חוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח 1978, ועל פי צו ניהול שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 13.10.85 בתיק ב.ז. 1101/85.

תחילה, אבקש להזכיר ולהדגיש, כי ההליך בת"א (שלום עפולה) 8833-01-09 האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי כהן עג'מי יוסף נ' שבאבו יוסף, שבמסגרתו גובשו ונחתמו שני הסכמי הפשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין, עניינו תביעת האפוטרופוס הכללי לסילוק יד של מר שבאבו יוסף מהדירה וכן תשלום כספי בגין חובות עבר.

שלישית, אפילו היה מקום לקבוע, כי מדובר בהסכם שנכרת עקב כפייה כאמור, הרי שאין בכך, בהיעדר הסבר כלשהוא של המבקש, להבהיר מדוע המתין בפנייתו זו לבית המשפט עד לנקיטת הליכים על ידי המשיב לצורך פינויו מהנכס, ומדוע לא הקדים פניה כבר לאחר חתימת הסכם הפשרה השני ושיבתו לדירה, כדי להעלות טענותיו למצער בנוגע לזכויותיו (כדייר מוגן) בנכס.

...

לאור כל האמור לעיל, לא עלה בידי המבקש להוכיח ברמה הנדרשת בדין כי הסכם הפשרה השני נכרת עקב כפיה או עושק.

סוף דבר לאור כל האמור, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח את התובענה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי.

משכך, אני מורה על דחיית המרצת הפתיחה.

בתובענה נאמר כי במועד שאינו ידוע למבקשים נערך ונחתם הסכם בין אביהם המנוח, יוסף מחלוף ז"ל (להלן: "המנוח") לבין המשיבים 2- 4, לפיו רכש המנוח את הדירה מהמשיבים הנ"ל. העסקה דווחה על ידי הצדדים לרשויות מסוי מקרקעין בחדרה, אך הרישום אצל המשיב 1 ואצל רשם המקרקעין לא הושלם.

אשר על כן, הדירה אינה בחזקת "נכס עזוב" כהגדרתו בחוק ואין לאפוטרופוס כל סיבה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו ניהול.

ב"כ המשיב 1 חזר על הטענה כי הסעד המבוקש חורג מהאמור בצוואת המנוח, שם דובר על כך שהנכס יימכר על ידי מנהל העזבון והתמורה תועבר ליורשים בחלקים שוים ביניהם.

דומה כי מכירת הדירה בנגוד לרצונם של המבקשים, תוך פינויים הימנה, רחוקה מרצון המנוח וכוונתו להטיב עם יורשיו.

...

אני ממנה בזאת את עו"ד צחי נשר, ב"כ המבקשים, כונס נכסים על זכויותיהם של המשיבים 2-4 בדירה, ובמסגרת מינוי זה מסמיכו לעשות את כל הפעולות הדרושות ולחתום על כל המסמכים הנדרשים על מנת לרשום את הדירה בפנקסי המקרקעין ע"ש המבקשים.

כאמור, בד בבד עם הגשת התובענה, הוגשה בקשה לעיכוב הפינוי מהנכס.

המבקש הפקיד את הערובות כפי שביהמ"ש הורה בתיק ביהמ"ש. ואלה טענות המשיב הדירה נושא הליך זה מנוהלת על ידי המשיב, המנהל את הנכסים העזובים בעזבון הנעדר מר כהן עג'מי יוסף מכוח חוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח 1978 (ולהלן החוק), ועל פי צו ניהול שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 13.10.85 בתיק ב.ז. 1101/85 הדירה הנה רכוש פרטי, ומנוהלת על ידי המשיב בנאמנות עבור בעל הנכס או יורשיו.

ואפילו היה מקום לקבעו כי מדובר בהתקשרות כאמור, הרי שאין בכך, בהיעדר הסבר כלשהוא של המבקש, להבהיר מדוע המתין בפנייתו זו לבית המשפט עד לנקיטת הליכים על ידי המשיב לצורך פינויו מהנכס, ומדוע לא הקדים פניה כבר לאחר חתימת הסכם הפשרה השני ושיבתו לדירה, כדי להעלות טענותיו למצער בנוגע לזכויותיו (כדייר מוגן) בנכס.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

אציין בהקשר זה, כי יש לקבל גם את המסקנה שהמבקש נעדר תום לב, הנגזרת מהעלאת הטענות הסותרות יחדיו.

הבקשה אם כן נדחית.