תביעת פינוי מושכר לפי תקנה 164 לתקנות סדר הדין האזרחי

התשלום המפורט בתביעה הנו תשלום שבוצע בהתאם להחלטה בת"א 5712/01 במסגרתו נקבע כי הנתבעים 1-2 זכאים לסכום האמור בגין זכותם לדיור חלוף במסגרת הליכי פינוי המבנה אגב פירוק שתוף.

בתשובה לתגובה נטען כי התובעת השכירה את חלקה בנכס, גבתה דמי שכירות לכיסה ולא נימנע ממנה כל שימוש בחלקה בנכס.

בהקשר זה יש מקום להפנות, בין היתר, גם לפסיקה המתייחסת לתקנות 44 ו- 45 בתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן הקודם, בנוגע לטענת "מיצוי העילה" בהיעדר תביעה של מלוא הסעדים הנובעים מאותה מסכת עובדתית (ר' למשל ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם פד"י מב(1) 541; ע"א 259/83 אריה חברה בלביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ פד"י לט (4) 141); רע"א 2695/08 אבי דוכן נ' מדינת ישראל – משרד החינוך (פורסם בנבו)).

...

לאור האמור הרי שיש לדחות את התביעה על הסף כנגד הנתבעים 3 ו- 4 גם מחמת התיישנות התביעה.

סיכום לאור כל האמור לעיל יש מקום להורות על דחיית התביעה על הסף.

בהתחשב בכל האמור לעיל אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים 1-2 סך של 5,000 ₪, לנתבע 3 סך של 9,000 ₪ ולנתבע 4 סך של 9,000 ₪ בגין החזר הוצאותיהם בהליך.

המדובר בתביעה לפינוי מושכר על פי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, שהגישה התובעת נגד הנתבעת לפינויים מנכס ביסוד המעלה.

...

משלא טענו המשיבים לסיכויי הערעור ולכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתם אין לאפשר העלאת הטענות החסרות בשלב התשובה לתגובה וזו אינה מיועדת למטרה זו. לפיכך, די בכך שהבקשה לא כללה התייחסות לסיכויי הערעור, למאזן הנוחות ולא נתמכה בתצהיר בקשר לאלו כדי להביא לדחייתה.

לפיכך, על מנת שלא למנוע מהנתבעים את יומם בבית המשפט מחד גיסא ואולם על מנת שהתובעת תפוצה בגין ההוצאות שנגרמו לה מאידך גיסא ואף לאור העובדה שהנתבעים "נזכרו" להעלות טענות הגנתם רק בתשובה לתגובה,אני קובעת כי פסק הדין יבוטל בתנאי , ובכפוף להפקדת הוצאות התובעת בסכום של 7,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת תוך 10 ימים.

המדובר בתביעה לפינוי מושכר על פי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, שהגישה התובעת נגד הנתבעת לפינויה מנכס מקרקעין בשטח של כ- 220 מ"ר שהשכירה לנתבעת ושימש אותה כמוסך באיזור התעשייה בקריית שמונה.

...

הכרעה: לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות בתצהירים ובמסמכים שצורפו, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות ובהתאם יש לדחות גם את הבקשה לביטול פסק הדין.

בהעדר טעם מיוחד וחיצוני כנדרש בהלכה הפסוקה כמצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה באיחור כה רב, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד וכתוצאה מכך נדחית גם הבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה באיחור.

לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

עניינה של התביעה הליך של תביעה לפינוי מושכר.

על כן מורה בהתאם לסמכותי לתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר דין אזרחי, התשע"ט- 2018 בהיעדר סמכות עניינית אני מורה על מחיקת התביעה.

...

בענייננו, המדובר במחלוקת בין חם לבין כלתו לשעבר ואני סבורה כי יש לאמץ פרשנות זו שהובאה בפסיקה לעיל, ולקבע כי הסמכות אינה של בית משפט זה, אלא של בית המשפט לענייני משפחה.

בנסיבות אלו ובשים לב למחלוקות בתיק הנובעות מהמערכת יחסים המשפחתיים בין הצדדים אני סבורה כי מתקיים התנאי השני והמדובר בטענות הנוגעות לגרעין הקשה של סכסוך בתוך המשפחה.

על כן מורה בהתאם לסמכותי לתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר דין אזרחי, התשע"ט- 2018 בהעדר סמכות עניינית אני מורה על מחיקת התביעה.

על העובדות הצריכות לעניין הצדדים התקשרו בהסכם שכירות, מיום 19/8/05, שלפיו השכירו המשיבים למבקש (ולמשפחתו) את זכויותיהם בדירת מגורים, ברחוב הערבה 21, ירושלים (להלן: "המושכר") ולתקופה של 12 חודשים, החל מיום 1/9/05 ועד ליום 31/8/06, עם מתן זכות ברירה להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת (להלן: "ההסכם").

משכך, הוגשה כנגדו תובענה, בסדר דין מקוצר (ת.א. 5702/06) בבית משפט זה, לפינוי המושכר ולתשלום סעדים כספיים.

המסגרת הדיונית לעניין התנאים הדרושים למתן סעד זמני, נקבעה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") שלפיה ינתן הצו אם שוכנע בית המשפט "..

.על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה" ובקיום תנאים נוספים שנקבעו בתקנות ובהלכה הפסוקה שעיקרם, נוסף על קיום הזכות המהותית, ברמה של זכות לכאורה (ראה לוין, בספרו, המצדד במבחן של הסתברות של זכייה במשפט, שם בעמ' 161), גם את דבר חיוניות הסעד ועד כמה הכרחי מתן הסעד באופן שמצדיקה את התערבות בית המשפט בשלב כה מוקדם (רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיון בת"א – יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ פ"ד מז (1) 45, 50; יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) 613).

...

יאמר מיד ובכל הכבוד הראוי, כי הגם שדעתי אינה כדעת המשיבים, בעניין זכותם לעשיית דין עצמית לפינוי המושכר, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום להעתר לבקשה, בכל הנוגע לעניין השבת החזקה במושכר לידי המבקש, וזאת, משלא שוכנעתי כי סכוייו לזכות בתובענה העיקרית הנם עדיפים על פני סיכויי המשיבים.

מאידך, שוכנעתי כי סיכויי המבקש, בעניין השבת המטלטלין לידיו, עדיפים באופן מובהק על פני סיכויי המשיבים, שאף בעניין זה דעתי אינה כדעתם, ואינני סבור כי עומדת להם זכות העיכבון במטלטלין.