תביעת פינוי מושכר בשל אי-תשלום דמי שכירות

לפיכך עותר התובע בגדרי התביעה שבפני להורות על פינוי המושכר, בשל אי תשלום דמי השכירות לתקופה שמחודש יוני 2023 ואילך.

...

ראו לעניין זה אף ס' 7 למכתב התשובה ששלח הנתבע למכתב ההתראה של התובע (נספח ה' לכתב התביעה), במסגרתו טוען הנתבע לזכות קיזוז בגין ליקויים במושכר; טיעון בא כוח הנתבע בעמ' 1 לפרוטוקול, שורה 28: "ב"כ הנתבע: שילמנו עד חודש יוני 23' ואז התחלנו להתמודד עם תביעות..."; סיכומי הנתבע בעמ' 7, שורות 19-22: "לטעמנו יש מחלוקת אמתית בין הצדדים לגבי זכות כל צד וצד לעניין הזכויות והחיובים הן לעניין אופן השימוש בנכס או לעניין האחריות על תיקון המושכר טענות שדינן להתברר בתביעה במסלול רגיל ולא בתביעה לפינוי מושכר. אני חוזר לנקודה הראשונה שהעליתי שאנחנו בפני אופציה שלישית אי תשלום טענה לגיטימית של השוכר..." אלא שלטענת הנתבע, עומדת לו הזכות לקיזוז דמי השכירות בשל הליקויים במושכר ואי תיקון הגג.

לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ולהורות על פינוי המושכר, מבלי לגרוע מטענות כספיות או אחרות של הצדדים האחד כלפי משנהו.

משהנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא הופיע לדיון, דין התביעה כנגדו להתקבל אף מטעם זה. סוף דבר התביעה מתקבלת.

בחודש מאי 2020 הוגשה תביעה לפינוי המושכר, בשל אי תשלום דמי שכירות.

...

במקרה דנן, לקראת סיום תקופת הסכם השכירות האחרונה, פנה הנתבע אל עו"ד נחום לשם חתימה על הסכם חדש, הסכם שלא נחתם בסופו של דבר, לטענת עו"ד נחום בשל תקלה במשרדו, אך על פניו, כוונת הצדדים היתה להאריך את ההסכם בתנאים קודמים, כאשר במסגרת אותו הליך צורפו הסכמים קודמים לאורך התקופה, שתנאי השכירות בהם דומים לאורך כל הדרך, לפחות ככל שהדבר נוגע לעניינים הרלוונטיים לשם הכרעה בהליך כאן, סוגיית שיעור הריבית ושיעור הפיצוי במקרה של החזקת הנכס על ידי השוכר לאחר תום תקופת השכירות.

ביום 26.2.23 הגיש המשיב נגד המערער תביעה לפינוי המושכר, בשל אי תשלום דמי השכירות.

...

לא מיותר לציין, כי חרף זאת, עד היום לא קיים המערער את פסק הדין ולא זו בלבד שהוא מוסיף להחזיק בחנות, הוא גם טרם שילם למשיב את ההוצאות אשר נפסקו לחובתו (ר' החלטתי מיום 11.12.23, בה הוריתי על תגובה לעניין זה עד יום 17.12.23, ותגובת ב"כ העורר מיום 20.12.23).

בעקבות זאת, הגישה המשכירה ביום 11.6.2018 תביעה לפינוי המושכר, בגין הפרת חוזה, עקב אי-תשלום דמי השכירות (תא"ק 24750-06-18).

...

בנוסף, באשר לטענת המשכירה ביחס למהימנות החשבוניות, טוענים השוכרים, כי "בשום מקום בכתבי הבית דין של [המשכירה], לרבות בתצהירים, לא נטען אפילו פעם אחת שהעבודה לא בוצעה או שיש איזה ערעור או ספק לגבי החשבוניות", וכי "בית המשפט המחוזי [...] בתחילת הדיון עבר ובדק את החשבוניות [...] ומצא אות[ן] מהימנ[ות]". דיון והכרעה בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, בתגובה שניתנה לה, בפסק הדין של בית משפט השלום, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל בחלקו.

עוד באותו עניין, אציין כי אין בידי לקבל את טענת השוכרים, שלפיה "בשום מקום בכתבי הבית דין של [המשכירה], לרבות בתצהירים, לא נטען אפילו פעם אחת שהעבודה לא בוצעה או שיש איזה ערעור או ספק לגבי החשבוניות". בכתב ההגנה שהגישה המשכירה בת"א 42951-05-19, נטען כי "נספחי התביעה אינם מוכיחים את הנזק הנטען על ידי התובעת". כמו כן נטען, כי "מרבית[ן] המוחלטת של העבודות המפורטות לא קשורות כלל ועיקר לנזקי רטיבות כאלה או אחרים". לא בכדי אפוא, בפסקה 33 לפסק הדין של בית משפט השלום, ציין בית המשפט, כי המשכירה "הטילה ספק במהימנות הראיות החלקיות שהוצגו הן משום שלא נרשמו כלל במאזן הבוחן של [המשיבה] 4 והן משום שכלל לא נמסרה הודעת קיזוז בגינם בזמן אמת". טענה זו נטענה אפוא לפני בית משפט השלום, ואין מדובר בהרחבת חזית.

מסקנת בית המשפט המחוזי בסוגיה זו, נסמכה בעיקר על קביעתו כי פרשנות ההסכם הספציפי, בנסיבות המקרה הקונקרטיות, מוליכה למסקנה כי לא נובעת ממנו התחייבות של השוכרים, לשאת בהוצאות התיקון של ליקוי מבני, שהיה קיים במושכר טרם תקופת השכירות.

משכך, ומשמצא בית המשפט המחוזי, כי קריסת התקרה היא תוצאה של "פגמים מהותיים בתשתיות", נקבע כי יש לחייב את המשכירה בהוצאות תיקון התקרה; זאת, ללא תלות בפרשנות סעיף 7 לחוק השכירות.

בחודש אפריל 21 הגיש התובע כנגד עדן, תביעה לפינוי המושכר תפ"מ 6177-04-21,בגין אי תשלום דמי שכירות עבור הנכס המסחרי אשר הושכר ע"י התובע לנתבע לצורך פתיחת הסופר "עדן מרקט" בעיר ערד על פי הסכם שכירות מיום 08.07.19.

נוכח זאת, ובהיעדר תשתית נורמאטיבית לחיוב הנתבעים לתשלום פיצויים לתובע בגין הפרת ההסכם מעבר לפצויי קיום, דין רכיב זה להדחות.

...

נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב כי עניינה של התביעה האזרחית הינו בין השאר גם חובתם של הנתבעים לשלם לתובע את יתרת דמי השכירות על פי הסכם השכירות, ובשים לב כי השטר מושא ההליך זה מולא ע"י התובע לצורך תשלום דמי השכירות ובשים לב כי התובע לא סתר טענות הנתבעים בעניין, דין תביעה תאד"מ 9218-04-22 להידחות, שכן מדובר בכפל תביעה בגין דמי השכירות.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כלהלן: הסכם השכירות מיום 07.08.19 הופר על ידי עדן וכי עדן נותר חייב לתובע בגין 7 וחצי חודשי שכירות וכי הוריו, הם רומן ויוליה, ערבו לקיום חובותיו על פי ההסכם.

כמו כן, אני קובעת כי הנתבע מס' 1 זכאי לקיזוז סך של 11,611 ₪ בגין סכומים ששילם ביתר לתובע.