תביעת פינוי וסילוק יד של בעלי קומת קרקע במושכר

אתה בעלים של הבניין בסה"כ 3 וחצי שנים, נכון? יש תאריך.

זוהי תביעה לסילוק יד. המשך חקירה: איזה מהבעלים הקודמים מישפחת ברגמן אתה מכיר? הוא שני גברים ואישה.

במסגרת אותה רכישה נרכשו כדונם וחצי של אדמה כאשר על שליש מהרכישה יושב מבנה בן שתי קומות כאשר המושכר מהוה חלק מקומת הקרקע.

לאחר רכישת המקרקעין ע"י התובעת הוגשה התביעה דנן במסגרתה ולאור העובדה שלא היה בידי התובעת ו/או המוכרים שמכרו את המקרקעין הסכם הדיירות המוגנת, ככל שנחתם כזה, הוגשה התביעה דנן לפינוי וסלוק יד וכן לדמי שימוש.

מאחר וביהמ"ש פסק שאין מדובר בתביעת פינוי, ממילא קבע ביהמ"ש בהסכמת הנתבע שלא ערער על החלטה זו כי החצר לרבות המחסנים אינם חלק מהמושכר.

...

לאור כל האמור לעיל דין התביעה על יתר רכיביה להתקבל תוך חיוב הנתבעים בהוצאות ושכ"ט .

אני סבור שהייתה קצת העזה מצד התובעת להגיש תביעה לדמי שימוש כנראה אין בידיה חוות דעת מומחה שמאי.

הצדדים וב"כ: אנו מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה לסילוק סופי ומוחלט של טענות הצדדים האחד כנגד משנהו התובעת תשלם לנתבעים ביחד ולחוד כנגד הפינוי סך של 950 אלף ₪ ולאחר העברת מלוא סכום זה לא תהיינה לנתבעים ו/או למי מטעמם כל זכות בקרקע.

בחודש מאי 2009 הגישה הנתבעת לבית משפט השלום ברמלה תביעה לפינוי ולסילוק יד של התובעים מהמושכר וכן תביעה כספית (תיק אז' 1957-05-09).

מר שם טוב הוסיף כי התובעים מחזיקים באופן בלעדי במפתח של דלת הכניסה שממנה נכנסים למבנה, הן לקומת הקרקע והן למושכר; בעת ביקור במבנה ביקשו הוא וב"כ הנתבעת לעלות לקומת שנבנתה ללא היתר על גג המבנה, אך התובעים אמרו לו שאין אפשרות כזו; התובעים עושים שימוש בקומת הקרקע ומאחסנים שם ערב רב של חפצים שונים ומשונים, למרות שבעבר סילקו ידיהם מקומת הקרקע; בקומת הקרקע בוצע מעשה ואנדליזם בקירות, שאינו מיטיב (בלשון המעטה) עם המבנה; המומחה שמינה בית המשפט אפילו לא ניכנס למבנה, וחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מבוססת אך ורק על תמונה שצילם נציג מטעם המומחה בתוך המבנה.

מאחר ומדובר בבנייה בלתי חוקית, יישאו התובעים בעלות הריסה זו, ככל שהמחסן בשימוש התובעים; על הנתבעת לבנות את הקיר שנהרס בקומת קרקע על חשבון התובעים; על הנתבעת לתקן את המרפסת במושכר.

...

סבור אני כי קבלת חוות דעתו של מר פלדמן חורצת את גורלה של תביעה זו, ועל הנתבעת לתקן את הליקויים כדלקמן: את התפוררות הבטון בתחתית פודסט חדר המדרגות (סעיף ו' לחוות דעת בקשר למחסן); לתקן התפוררות השלח של המדרגות בחדר המדרגות; בכניסה למבנה, בסמוך לשער הכניסה, יש לתקן את התפוררות העמוד עד לחשיפת הזיון, כמפורט ברישא של עמ' 6 לחוות הדעת של מר פלדמן; לתקן סדקים מעל קיר פודסט בחדר מדרגות; לתקן ההתנפחות בשליכט בחדר השינה הסמוך למטבח.

הוצאות משפט: לאור חוות דעתו של מר פלדמן כי רוב רובם של הליקויים הינם כתוצאה ממעשי התובעים עצמם, ורק ליקויים מינוריים הינם באחריות הנתבעת, סבור אני שיש לחייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תןצאת פסק הדין הינה כדלקמן: על הנתבעת לתקן את הליקויים המפורטים בסעיף 39 לפסק הדין בתוך 90 יום מהיום.

ככל שלא ישלמו התובעים את ההשתתפות בעלות התיקונים בהתאם לדין, רשאית הנתבעת להגיש כנגדם תביעה כספית; התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לפניי תביעה שעניינה פינוי וסלוק יד ממושכר, גלריה ויחידה נוספת שבבעלות התובעת ברחוב פושקין 7א' תל אביב-יפו, הידוע כגוש 7024 חלקה 32 תת חלקה 2 ו-9 (להלן: "הנכס") רקע עובדתי וטענות הצדדים ביום 22.6.1961 חתם הנתבע 1 על הסכם שכירות בדיירות מוגנת למגורים שלפיו שכר את המושכר, שכלל דירת מגורים בת שני חדרים, מטבח, חדר נוחיות, הרשום כיחידה מספר 2 (להלן: "המושכר").

לפיכך, מבקשת התובעת לסלק את ידם של הנתבעים ולהשיב לידה את המושכר כפי שהיה מצבו עובר לשימוש שנעשה בו, כולל הרס כל בניה שנעשתה ללא רשותה, ולחייב את הנתבעים לשלם לה את חובם המצוין לעיל.

מעמד הנתבעים בנכס ושאלת הפינוי אין מחלוקת שהבעלים הרשום של כל המקרקעין שבקומת הקרקע בנכס היא התובעת (ראו לעניין זה נסח טאבו – נספח 1 לכתב התביעה ומוצג ת/1, והודאת הגברת מלכה מדוח- אישתו של הנתבע 1 (להלן: "גב' מדוח") – עמ' 19 ש' 7 לפרוטוקול מיום 14.3.2022).

...

בנקודה זו אציין, כי יתר טענות הנתבעים לכך שהם פטורים מתשלום כלשהו לתובעת (ראו סע' 12 לפסק דין זה) נזנחו בעדות ובסיכומים מטעמם, כן שדין טענות אלו להידחות אף הן. הפועל היוצא הוא, שלא הוגשה מטעמם כל ראיה המתמודדת עם תחשיב דמי השימוש הראויים שהגישה התובעת, ואף לא הוכחה הטענה להשקעת כספים ביחידה הפלושה או כל טענה אחרת שעלתה בכתב ההגנה מטעמם.

כך שדין התביעה הכספית לדמי שימוש ראויים להתקבל, אך לא בסכומים אותן דרשה התובעת, וארחיב.

סוף דבר הפועל היוצא הוא, שדין תביעת הפינוי בשטח הפלוש והגלריה - להתקבל, בעוד שדין תביעת הפינוי במושכר להידחות.

לפניי תביעה לפינוי וסלוק יד מנכס ברחוב דיזינגוף 12 תל אביב, פינת שדרות חן 2, הידוע גם כגוש 7111 חלקה 87 תת חלקה 7, בקומת הקרקע בבניין, המשמש כמספרה (להלן: "המושכר ו/או הנכס").

אפרים קליימן ז"ל, (התובע הקודם בתיק) (להלן: "המנוח"), הוא הבעלים של הבניין כולו, שניבנה בשנת 1939; ביום 9.7.1968 השכיר המנוח לגב' יונה חזן שטח של 138 מ"ר בקומת הכניסה לבניין שבבעלותו, למטרת הקמת עסק של מספרה לגברות בניהולה; בהסכם שכירות מיום 17.2.1979 שנערך בין המנוח לנתבעים, נמכרו הזכויות במושכר לנתבעים, ששלמו עבורו ליונה חזן דמי מפתח בסך 250,000 ל"י ולמנוח דמי מפתח בסך 100,000 ל"י; בסעיף ב' להסכם מצוין כי "המושכר מוחזק בתאריך הסכם זה בשכירות מוגנת לפי חוקי הגנת הדייר על ידי יונה חזן... מכח חוזה שכירות מיום 9.7.1968 ומנהלת במושכר מספרה לגברות לפי רשיון מס' 04590/74 לפי חוק רשוי עסקים תשכ"ח-1968 בתיק רשוי מס' 10770. (להלן – "הדיירת – היוצאת").

סעיף 131(2) קובע כלהלן: "הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי-קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי". בכתב ההגנה, הכחישו הנתבעים את הסכם השכירות מיום 15.3.1979 וטענו כי התובע אינו יכול להסתמך עליו, וכי ההסכמים הרלוואנטיים הם ההסכמים שצורפו על ידם לכתב ההגנה (נספחים ג'-ה').

...

מאחר שבייעודו התכנוני של הבניין לא חל כל שינוי למן הקמתו בשנת 1939 (ועל כל פנים – התובע לא הציג כל ראיה לשינוי כאמור), המסקנה המתבקשת היא, כי ככל שקיים שימוש חורג במושכר, שימוש זה החל עוד בשנת 1968 לכל המאוחר, ונעשה בידיעתו של המנוח ובהסכמתו, שהרי מטרת השכירות, כפי שעוגנה הן בהסכם המקורי משנת 1968 והן בהסכם עם הנתבעים משנת 1979 הייתה הפעלת "מספרה לגברות". הנתבעים טוענים עוד, כי בתחילת שנת 1980 קיבלו מעיריית תל אביב רישיון עסק לצמיתות (סע' 8 לסיכומי הנתבעים), וכעולה מן האמור בסעיף 8 לכתב התביעה, גם התובע אינו מכחיש את דבר קיומו של רישיון עסק כאמור.

אלא שאי-תשלום היטל השבחה אינו מהווה הפרה של הוראות הסכם השכירות, וממילא אינו מקים עילת פינוי, ומשהגעתי למסקנה כי גם היעדרו של רישיון עסק (ודאי בנסיבות הייחודיות של ענייננו, כאשר המושכר משמש למטרתו המוסכמת למן שנת 1968 ללא שינוי) אינו מהווה הפרה של תנאי השכירות, אין כל צורך והצדקה להכריע בשאלת היטל ההשבחה.

סוף דבר כאמור לעיל, מצאתי כי לא קמה עילת פינוי מכוחו של סעיף 131 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972, ועל כן יש לדחות את תביעת הפינוי.

שיפא טברי – ניתן פס"ד פסק-דין בקשר לנתבעים 1, 5 ו-8 תביעה לפינוי ולסילוק יד עקב פלישה ובנייה שלא כדין.

כללי: בעלי הדין: התובעת, רשות שהוקמה על פי דין ובבעלותה קרקעות המוגדרות כקרקע מדינה וכקרקעות ציבור, הנה הבעלים של קרקעות הידועות כגוש שומה 3948 חלקות 91, 92, 93, 94, 95 ו-139 ושל המקרקעין הידועים כגוש 3980 חלקות 34 ו-38 (להלן-"המקרקעין").המקרקעין נמצאים ברחוב הרוגי מלכות 4 (לשעבר רח' ס"ב 6) בלוד.

מטעם הנתבעים העידו העדים כדלקמן: הנתבעת 1 אשר הכחישה כל קשר לבנייה הבלתי חוקית שנבנתה במקרקעין והמוקפת בקוו בצבע אדום בתכנית קומת קרקע של מוצג ת/4, ובחקירתה הנגדית לא הצליח ב"כ התובעת לסתור את דבריה, למרות תשובותיה התמוהות בחקירתה הנגדית.

סעד הפינוי וההריסה: מאחר והנתבעים מכחישים כל קשר למקרקעין, הרי שיש לתת כנגדם צו לפינוי וסלוק יד וצו מניעה שלא להכנס למקרקעין אלו ולא לתפוס בהם חזקה, למעט במושכר המוגן ובמבנה הנוסף, המוקפים בקוו בצבע כחול במוצג ת/4, וזאת למניעת פלישה עתידית ובנייה עתידית של מבנים בלתי חוקיים.

...

סבור אני שיש לדחות את טענתם זו מהסיבות כדלקמן: מדובר בטענת פלישה, ולגבי פלישה למעשה כל יום מהווה עילת תביעה בפני עצמה; הנתבעים טענו שאין להם כל קשר למקרקעין ולבנייה שנבנתה עליה, אם כן איך הם יכולים לטעון טענת התיישנות על טענה שהם כופרים בה? למרות האמור לעיל, נושא השיהוי של התובעת בהגשת התביעה יילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות והחלטה בבקשה לפיצול סעדים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים ועל כל הבאים מכוחם לשהות במקרקעין הידועים כגוש שומה 3948 חלקות 91, 92, 93, 94, 95 ו-139 ושל המקרקעין הידועים כגוש 3980 חלקות 34 ו-38 (להלן-"המקרקעין") או להחזיק בהם, ונאסר עליהם לעשות כל שימוש במבנים הבנויים על מקרקעין אלו, למעט במבנה המוקף בצבע כחול במפת מדידה ת/4; ניתן בזה צו פינוי מיידי נגד הנתבעים לפיו עליהם לפנות לאלתר את המקרקעין הנ"ל, לסלק ידיהם מהמקרקעין ולהחזירם לתובעת לאלתר.