התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי וסלוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, בטענה, שהזכויות בר רשות בנחלה 148 במושב בית הלל (להלן: "הנחלה") הם של התובע, והנתבעים, כך על פי כתב התביעה, "אין ולא יכולות להיות לנתבעים כל זכויות במקרקעין, טענה המקבלת משנה תוקף נוכח העובדה, כי הנתבעים מעולם לא קיבלו אישור כלשהוא מאת נותני הזכות". עוד נטען בכתב התביעה, שהנתבעים תפסו חזקה במקרקעין ללא רשות התובע וללא הסכמתו, והשמוש בו הם עושים, הוא בנגוד מפורש לרצונו.
עקב השמוש החורג, נשלח ביום 28/10/16 לתובע ולאגודה מכתב התראה לחדול מהשמוש החורג תוך 30 ימים, בטרם נקיטת הליכים משפטיים שיכולים להביא להפקעת הזכויות במקרקעין.
ביום 15/1/20 הגיש התובע בקשה למחיקת תביעת הפינוי מאחר והנתבעים פינו את המקרקעין והודעת משרד החקלאות - הרשות המוסמכת מיום 12/12/19 לפיה תיק החקירה בחשד לשימוש חורג ניסגר על ידה.
...
לפיכך, אני קובעת כי המקרקעין הושבו לידי התובע המבקש לקיים את מטע הפקאנים.
לסיום
אני מורה על דחיית תביעת הפינוי תוך חיוב התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעים בסך של 15,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
התביעה שכנגד מתקבלת באופן שהנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים שכנגד סכום כספי בסך של 347,827 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום בפועל, וסכום כספי של 285,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/5/19 ועד לתשלום בפועל.
כמו כן ישלמו הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לתובעים שכנגד, הוצאות משפט בסך של 50,000 ₪, הסכום כולל תשלום אגרת בית משפט בסכום של כ- 30,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בסך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.
