מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פינוי בגין הסגת גבול ואי תשלום דמי שכירות

בהליך שכירות (ש) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפיכך, טוענים כי קיימת להם עילת פינוי בגין נטישת המושכר והסגת גבול על ידי הנתבעת.
כמו כן, בת"א 19371/97 עזבון המנוחים רפאל ומרים אלואשווילי ז"ל נ' אטי אברמוביץ' (19.9.2010), קבע כב' השופט חיים טובי: "בנידון דידן, מנהל העזבון לא פנה כלל ועיקר לנתבעת ולא דרש הימנה לשלם את דמי השכירות שבפיגור ואלה אף לא נתבעו, בכתב התביעה. בנסיבות אלו, הצעת הנתבעת ביום 17/3/08 להעביר את דמי השכירות שהצטברו בחשבון הבנק, נעשתה מעבר לחבותה על פי הדין. הנני דוחה את טענת התובעים, כאילו נשתכללה כנגד הנתבעת עילת פינוי עקב אי תשלום דמי השכירות המוגנים". דברים אלה, המתייחסים למנהל העזבון בתיק אחר, כמו במיוחד לענייננו נכתבו.
...
מחדלם זה של התובעים – וכפי שצוין לעיל, התעלמותם מן הנתבעת במשך 24 שנים, אינה מצדיקה מתן "פרס" על דרך של העלאה רטרואקטיבית של דמי השכירות, בבחינת "רווח מן השמיים". על כן אני קובע, כי שתיקתם והתנהגותם הפסיבית של התובעים מהווה הסכמה לשיעור דמי השכירות ששולמו כל השנים (ראו ע"א 481-09-13 עיזבון המנוחים מרים ורפאל אלואשוילי ז"ל נ' דוד בבאיאן (פורסם בנבו, 20.07.2014)).
לאור המקובץ לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים דמי שכירות מוגנים הכפופים לתקרה, החל מיום 1.12.15 (תשלום עבור חודש אחד בשנה זו).
סוף דבר תביעותיהם של התובעים לפינוי הנתבעת מן המושכרים, הן מכוח עילת הנטישה והן מכוח העילה לפי סעיף 131 (1) לחוק הגנת הדייר – נדחות; תביעותיהם של התובעים לשחרור המושכרים מתקרת דמי השכירות מכוח תקנה 1 (3) לתקנות הגנת הדייר 1983 – נדחות; תביעותיהם של התובעים לעדכון דמי השכירות מתקבלות במובן זה שאני קובע כי יש לחשב את דמי השכירות המוגנים על פי השיעור ההיסטורי של 5 ל"י למ"ר, בתוספת ההצמדות והתוספות על פי תקנות 1966.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 13.12.11 ניתן פסק דין של כב' השופטת ר. שלו גרטל בבית משפט זה, לפיו ניתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים שכנגד ואנשים נוספים ממשפחת פרג' או מי מטעמם, "להמנע מלבצע עבודות בנייה, הריסה, שיפוצים, שינויים או כל כיוצא בזה, בנכס על כל חלקיו, ללא הסכמה מראש ובכתב של התובעת או ללא קבלת היתר מבית הדין לשכירות". בד בבד נדחתה התביעה לפינוי וסלוק יד כנגד הנתבעים שכנגד.
מאחר שלא הייתה פנייה מסודרת לתשלום דמי שכירות, לא ניתן לבסס עילת פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות.
התובע טען גם לדמי שימוש ראויים ולפצוי בגין הסגת גבול.
...
בכל הקשור לצדדים להליך דנן, נדחה הערעור שהוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים.
התביעה משנקבע לעיל כי התובע דייר מוגן בנכס על שתי קומותיו, דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת לסלק ידה מקומת הקרקע של הנכס ולהשיב את הציוד, הריהוט והחפצים שפונו מקומת הקרקע ולהשיב את הרכב.
מכאן, שדין התביעה להתקבל.
סוף דבר התובע הוא דייר מוגן בנכס על שתי קומותיו וניתן צו המורה לנתבעת לסלק ידה מקומת הקרקע של הנכס ולהשיב את הציוד, הריהוט והחפצים שפונו מקומת הקרקע ולהשיב את הרכב.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

שבוע לאחר מכן, ביום 28.11.2016 מצא את דלת מרפאתו נעולה לאחר שהוחלף בה הצילינדר, ועל הדלת נרשם "מקום סגור נא לפנות לעו"ד לקבל את הדברים שלכם" בו ביום הגיש התובע בקשה לצוו למניעת הטרדה מאיימת (ה"ט 63858-11-16 איתן נ' לוי) ובהמשך (13.12.2016) הגיש תלונה במישטרה נגד הנתבע בגין הסגת גבול והיזק לרכוש במזיד בכתובת המרפאה ביחס לארוע מיום 28.11.2016.
התובע בתביעתו שכנגד עותר לתשלום נזקיו עקב פינוי המושכר טרם סיום תקופת השכירות ולאור היתנהלות הנתבע.
תביעת הנתבע (תא"מ 28061-11-17) הנתבע העמיד תביעתו שבסדר דין מהיר, על סך של 62,400 ₪, המורכבים מסך של 4,400 ₪ בגין אי תשלום דמי שכירות בחודש נובמבר 2016 (בלבד), כשהוא נושא הפרישי הצמדה וריבית; סך של 38,000 ₪ בגין איחור בדמי הפינוי, שכן התובע היה אמור לפנות את המושכר ביום 01.12.2016 אך בפועל פינה את המושכר רק ביום 08.06.2017, מדובר, לטענתו, באיחור של 190 ימים בפנוי המושכר לפי הפצוי המוסכם שנקבע בסעיף 24 להסכם בסך 200 ₪ לכל יום איחור; וכן סך של 20,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש לאור היתנהלות התובע.
...
סוף דבר: על התובע לשלם לנתבע את דמי השכירות מחודש נובמבר 2016 ₪ בסך 32,000 ₪.
לאחר קיזוז הסכומים, אני מורה כי התובע ישלם לנתבע 17,000 ₪.
בנוסף ישלם התובע לנתבע שכ"ט עו"ד, בשים לב להיקף ההליכים שנוהלו (גם אם סכומי התביעות לא היו גבוהים), לכך שתביעתו העיקרית נדחתה, ולפער, בתביעה שכנגד שהגיש בתביעת הנתבע, בין הסכום שנתבע (150,000 ₪) לסכום שנפסק (15,000 ₪), בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ, והוצאות משפט כנגד חשבונית/קבלה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לאחר אורכות שונות שנתנו למבקשים, ברובם בהסכמת המשיבה, הגישו התובעים ביום 14/02/22 תביעה כספית בעילה חוזית ונזיקית בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, על ידי המשיבה, אשר לטענתם מפירה הפרות יסודיות את ההסכמים שנכרתו בינה ובין המבקשים בחוסר תום לב, עושה לפינוי המבקשים מן השוק העירוני, וזאת מבלי לשלם למבקשים פיצוי הוגן המגלם את שווי זכויותיהם, ולעת הזאת "מייבשת את השוק העירוני" תוך שאינה משקיעה בתשתיות ובשיפור השוק, ופועלת על מנת לייאש את המבקשים ולפנותם מן המושכר לצורך פיתוח פרויקט נדלני במקום.
לטענת המשיבה, המבקשים לא פרטו בבקשה את זכויותיהם והקשר שלהם לשוק ולדוכנים, שכן רוב המבקשים אינם ברי זכויות או שהנם מפרים את ההסכמים שנחתמו עמם על ידי המשיבה, על דרך אי תשלום דמי שכירות, ארנונה, שימוש במושכר שלא לייעודו והעברת השמוש בו לידי אחרים, ומשכך לוקה הבקשה גם בהעדר ניקיון כפיים.
המשיבה הוסיפה וטענה כי אינה נוקטת כל מהלך של דין עצמי שכן פעלה בשנה האחרונה להגשת תביעות פינוי כנגד המבקשים או מי מהם לבית הדין לשכירות, ואילו ביחס לפינוי המקררים הנה פועלת על פי הוראות חוק העזר העירוני המקנה לה סמכות להסיר מכשולים והסגת גבול מרחובות העיר ושטחים צבוריים, ולאור המפגעים הבטיחותיים שיצרו המבקשים בהצבת המקררים וחיבורם לחשמל, סבורה המשיבה כי בדין הנה פועלת לפינוים.
...
בדיון שהתקיים ביום 24/02/22 לאחר שהוגשה תגובת המשיבה, השלימו הצדדים את טיעוניהם, ומשלא ניתן היה להביא את הצדדים להסכמה, אין מנוס ממתן החלטה בבקשה למתן הצו הזמני.
לאחר ששבתי ושקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל בסייגים שיפורטו להלן.
מטיעוני המבקשים בפניי ביום 24/02/22 עלה כי המקררים שבבעלות המבקשים ואשר הם מתנגדים לפינוים הינם מקררים המצויים בתוך הדוכנים ו/או גובלים ממש עם דוכניהם, ואין המדובר כלל במקררים המוצבים בשטחים ציבוריים שמחוץ למתחם השוק עצמו, כגון ברחבת החנייה, ובלשונו של בא כוחה המבקשים (עמ' 1 לפרוטוקול): "המושכר עצמו זה דוכנים לממכר פירות וירקות שמסודרים ב- 4 שורות במתחם שוק הירקות. חלק מהמקררים בתוך הדוכנים, כמו אצל מר דהן, חלקם נמצאים בגב הדוכן ולא מפריעים לשום דבר, קיימים שם מאז הקמת השוק שנים רבות מאוד, לכן המצג של העירייה שהצבנו מקררים בשטחים ציבוריים, אין כלל שטחים ציבוריים, השטח הציבורי הוא המעבר בין השורות שהוא פתוח, אחרת לא נוכל למכור והמקום ששם פורקים את הירקות והכביש שמוביל לשוק. אפשר לראות את זה". על רקע האמור, ושעה שהמבקשים שוללים את זיקתם למקררים או חדרי קירור אשר הוצבו במהלך שנת 2021 אל מחוץ למתחם השוק העירוני עצמו, ושלא גובלים ממש עם דוכניהם, כגון בשטח חניון סמוך, סבורני כי ממילא אין מקום להטיל צו מניעה ביחס למקררים אלה אשר לגביהם אין מניעה במסגרת הליך זה כי המשיבה תפעל לפינויים על פי הוראות הדין החלות עליה ושעה שכאמור המבקשים שוללים את זיקתם למקררים ו/או לחדרי הקירור הללו וממילא אין גם לכאורה השלכה לפינויים של אלה על עסקם של המבקשים.
סוף דבר לפיכך, לאחר שקילת מכלול הנסיבות, ובאיזון הראוי בין סיכויי התובענה שאינה תביעת סרק אך סיכוייה אינם מובהקים מחד גיסא, ומאזן הנוחות הנוטה בעת הזו בבירור לטובת המבקשים, מאידך גיסא, ניתן בזאת סעד זמני האוסר בשלב זה על המשיבה לפנות מן השוק העירוני את המבקשים וכן מקררים המצויים בצמוד, בסמיכות ו/או גובלים בדוכנים ובלבד שאלה מצויים במתחם השוק העירוני, וזאת בהיעדר צו שיפוטי ועד להכרעה בתובענה.

בהליך תביעת פינוי מושכר (תפ"מ) שהוגש בשנת 2024 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

רקע וטענות הצדדים התובעת הגישה תביעה לפינוי מושכר, בכתב התביעה הוגדר המושכר כחנות ברחוב אלי כהן 86, גוש 1254, חלקה 74 , 76 .
לטענת התובעת, עם תום תקופת השכירות פנתה לנתבעת לבחון האם רוצה להמשיך להחזיק במושכר, אולם זו היתעלמה ממנה ונשארה בנכס, נטען כי למרות זאת שילמה הנתבעת תקופה נוספת עד למרץ 2023 ולאחר מכן לא שילמה דבר, נשלח מכתב התראה ולאחר מכן הוגשה התביעה.
ברע"א 1798/16 חאפז אבו אלדבעאת נ' אלג'עברי, 14.6.17 דן בית המשפט העליון בנסיבות בהן השוכר שכר חנות מאדם אשר לא היה בעליה, אלא שכר אותה בדיירות מוגנת מאדם אחר, ובמרוצת השנים הפסיק השוכר לשלם דמי שכירות והוגשה כנגדו תביעה על ידי היורשים של המשכיר.
טענות אלה, כאמור, לא יכולות להשמע מפי נתבע מסיג גבול שלא הוכיח כי לו עצמו יש זכות להחזיק בנכס.
...
נקבע שם בסעיפים 8 – 11 לפסק דינו של כב' השופט מ' מזוז: "מכל מקום, הן תביעה למניעת הפרעה לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין והן תביעה להשבת המקרקעין לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין (המכונה גם "תביעה פוססורית") אינן נדחות בשל טענת נתבע כי אין למחזיק זכות טובה בנכס.
לאחר בחינת מכלול הנסיבות, מקבל אני הסבר זה. לאור כל האמור לעיל, ניתן פסק דין המורה לנתבעת לסלק ידה מהנכס בגוש 1254 חלקה 74 או 76 ולהשיב אותו לידי התובעת פנוי מכול חפץ ואדם וזאת תוך 30 ימים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו