חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פיטורים של עובד בכיר במשרת אמון

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

לטענת הנתבעת, גם את התביעה שבנידון ניהלה התובעת בחוסר תום לב קצוני, זאת בין היתר לנוכח עמידתה על הסעד של החזרתה לעבודה בנתבעת למרות שכבר החלה לעבוד במקום אחר ולמרות שלשיטתה מדובר במקום שבו מתעללים בה וגורמים לה לסבל; על פי דין תפקידה של התובעת כמנהלת כספים בכירה אצל הנתבעת בא בגדר עבודה אישית או שירות אישי, שלא ניתן לאוכפו על הנתבעת, מקל וחומר שלא ניתן לעשות כן בנגוד גמור לרצונה ולרצון נושאי המשרה שבה; חוסר תום לבה הקיצוני של התובעת בניהול ההליך, מוצא את ביטויו גם בעדותה המגמתית של התובעת בהתייחס ללימודיה של אביטל ואישור שכרה על ידי הדירקטוריון, תוך עוות העדויות שהושמעו בעיניין זה ותוך עריכת תצהירה שלה בצורה מגמתית ומעוותת; מכל מקום, קיים חוסר הגיון בטיעוני התובעת בדבר "רדיפתה" לכאורה בהקשר עם הטענות המנויות לעיל מפיה של התובעת, שאף אינם מסתדרים עם לוחות הזמנים בשרשרת הפיקוד הקיים בתאגיד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי חזקת התקינות, לפיה הליך השימוע ועצם ההחלטה בדבר סיום העסקת התובעת נעשו כדין, עומדת לימינה, כאשר הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי התובעת, שלא עמדה בנטל ההוכחה הכבד הרובץ לפתחה להפריך את חזקת תקינות המנהל הנוגעת להחלטה לסיים את העסקתה בנתבעת, וטענותיה לפיהן, כביכול, הנתבעת פעלה בעיניינה משיקולים זרים, מסתכמות כל כולן בספקולאציות מופרכות וחסרות כל בסיס, שיש לדחותן מכל וכל תוך קביעה שהליך הפיטורים וסיום העסקת התובעת נעשה כדין, באופן תקין ובשל היתנהלותה הפסולה והחמורה של התובעת אשר הובאה בהליך זה; בסיכומו של דבר עסקינן במשבר אמון עם עובדת במשרה בכירה אשר פוטרה בהליך הוגן, תוך הפעלת שיקול דעת מלא, לאחר קיום ישיבת שימוע כדין, מתן היזדמנות נאותה להשמיע את טיעוניה (בסיוע ייצוג משפטי) הן במסגרת השימוע והן בהשלמת טיעונים בכתב; ומנגד, מדובר בבעלת דין המסרבת להשלים ולקבל את ההחלטה לסיים את העסקתה אצל הנתבעת, ומבצעת מסע נקם אחר חלק מנושאי המשרה בתאגיד בשל כן. אי לכך, לטענת הנתבעת יש להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.
...
אני כפופה לשכר מנכ"ל היה לי ברור שאם המנכ"ל קיבל והתאגיד שילם לי 3 חודשים והיועמ"ש אמרה, אז זה הנוהל בתאגיד ואם זה הנוהל בתאגיד, אז למה שהנוהל כלפיי יהיה שונה? כשבית הדין שואל אותי כיצד טענת נוהג מתיישבת עם הוראה מפורשת בחוזה שלי, אני משיבה שאתה מודע לזה שיש כבר תקדים של המנכ"ל ואתה מודע לזה שהיועמ"ש אומרת לך וגם מצהירה בבית דין למשמעת שהמקובל הוא שלושה חודשים, ואני מקבלת את השלושה חודשים, אז למה חודשיים או שלושה אחרי שמשלמים לי ואני דורשת טופס 161". (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 9-30).
משאלו הם פני הדברים, ומשהוכח כי על פי חוזה ההעסקה שלה זכאית התובעת לחודש הודעה מוקדמת, נחה דעתנו שאכן כטענת הנתבעת, תשלום הודעה מוקדמת לתובעת בהיקף של שלושה חודשים נעשה בטעות, ועל כן על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות אחרונות של התובעת.
סוף דבר – לאור קביעותינו לעיל לפיהן מחד על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי ממוני בשווי שתי משכורות אחרונות של התובעת, ומאידך על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות אחרונות שלה – אנו מורים כי שני הסכומים שפסקנו כאמור לעיל, יתקזזו באופן הדדי האחד מן השני, כך שהתוצאה הסופית בשתי התביעות שבכותרת היא שהצדדים אינם חייבים כל סכום האחד למשנהו.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

החתמת דו"ח נוכחות מקובל בקרב עובדים בכירים בנתבעת לשם רישום ימי חופשה/מחלה אך לא לצורך מעקב "שעות נוספות". לעומת העובדים הבכירים, עובדים אחרים שאינם במשרת אמון אישי מקבלים גמול שעות נוספות במידה ואכן בוצעו על ידם.
הנתבעת לא הציגה תלושי שכר של עובדים "זוטרים" אשר קיבלו גמול "שעות נוספות", או תלושי שכר ו/או הסכמים של עובדים "בכירים" יותר לשם השוואה שלתנאי העסקתם מול תנאי ההעסקה של התובע [נזכיר כי גם גלעד צרף לתצהירו תלושי שכר ובהם נכויים בשל ימי/שעות חיסור (חוזה אמון אישי) ופיצול רכיבי שכר ל"שכר יסוד" "מענק" "דמי ניהול" בסכומים קבועים (נספח ג'); אך אין לדבר משמעות להכרעתנו].
אשר על כן, נדחית התביעה ברכיב זה. חיוב באחריות אישית של הנתבע לטענת התובע, אחריותו של הנתבע נובעת ממעמדו כנושא משרה והתנהלותו כלפי התובע, תוך השפלתו, פגיעה בכבודו, בשמו הטוב, הפעלת לחצים נפשיים שגרמו לתובע עוגמת נפש ובשל העסקה פוגענית וזאת בהתאם לסעיף 24 (א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק ביה"ד לעבודה").
סעיפים 7 ו- 8 לצוו ההרחבה לפנסיה קובעים כי: "7.בכפוף לאמור בסעיף 8 להלן, תשלומי המעביד לפי צו זה לפצויי פיטורים בשיעורים המפורטים בטבלה שבסעיף 6ד' לעיל (בטור "פצויי פיטורים") יבואו במקום תשלום פצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים שבגינם נעשתה ההפרשה בלבד; אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע ו/או לגרוע מזכותו של עובד לתשלום פצויי פיטורים בגין שכר ו/או רכיבים ו/או תקופות ו/או שיעורים אשר בגינם לא בוצעו הפרשות לפצויי פיטורים.
...
לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה שכנגד.
סוף דבר נציין כי עדותו של התובע לא היתה משכנעת בעינינו וכך גם עדותו של גלעד.
הנתבעת תשלם לתובע הסכומים שנפסקו לעיל, תוך 30 יום מיום מתן פסה"ד. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪, תוך 30 יום מיום מתן פסה"ד, אחרת יישא הסכום ה"ה וריבית כחוק מיום מתן פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במסגרת הסכם שינוי ההעסקה נכתב בין היתר כי: התובע מאשר שהועסק במשרת אמון עד כה וכי גם התפקיד הנוכחי יוגדר כמשרת אמון (ר' ס' 7.1, 7.4 להסכם שינוי ההעסקה); כי התובע מוותר על דרישותיו הכספיות בנוגע לעבר וכי אם תוגש על ידו ו/או על-ידי מי מטעמו תביעה או דרישה בנושא – יחויב בפצוי מוסכם בסך 50,000 ₪ (ר' ס' 3.8 להסכם שינוי ההעסקה).
יש לחייב את הנתבעת בתשלום פצויי הלנת פצויי פיטורים בשל שלוש עילות שלגביהן לא הייתה מחלוקת: איחור בשחרור כספי הפיצויים שהופקדו בהסדר הפנסיוני של התובע, איחור בתשלום השלמת פצויי הפיטורים אשר שולמו לו, לטענתו, רק ביום 17.9.17, קרי חמישה חודשים לאחר סיום העסקתו, וכן בשל אי תשלום פצויי פיטורים עבור רכיב העמלות (ס' 91 לכתב התביעה המתוקן, ס' 79 לסיכומי התובע).
הנתבעת מצדה טענה כי התובע עבד במשרת ניהול בכירה, "משרת אמון", עליה לא חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וכי היתקיימו בו המאפיינים לתפקיד זה (ס' 162 לכתב ההגנה, ס' 39-63 לסיכומי הנתבעת).
...
דין התביעה להידחות אף ברכיב זה. לבד מהעובדה שנראה שהתובע זנח טענה זו בסיכומיו, הרי שהוא לא הוכיח את אותו "פרסום" פומבי לטענתו, לא ביאר מיהם האנשים שכביכול נחשפו לזימון לשימוע ולא הביא שום עדות שתתמוך בטענה זו. הוא הדין בנוגע לתביעת התובע לפיצוי בגין אי עמידת הנתבעת בנהליה.
סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 315,206 ₪ עבור הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הפקדות לגמל (חלק מעסיק), שישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

תביעותיו של העובד עניינן בארבעה נושאים – ראשית, תביעה לפצויי הלנת שכר; שנית, תביעה לקבלת זכויות בעלות בחברה; שלישית, תביעה למתן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין היתנהלות בחוסר תום-לב; רביעית, תביעה לזכויות שונות בגין יחסי העבודה (פדיון חופשה, הפקדות לקרן הישתלמות, תשלומים פנסיוניים, קזוז מפרעה).
זאת ועוד, כאשר מדובר במשרת אמון בכירה, שבחלק מהזמן היתה פונקציית הניהול הבכירה בחברה, ניתן להגיע להסכמה בדבר דחיית מועד תשלום השכר, ולחילופין – נסיבות המקרה מצדיקות הפחתת פצויי ההלנה עד כדי ביטולם המוחלט.
...
סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור והמפורט במהלך פסק הדין, נקבע בזאת, כדלקמן– - תביעת הבעלות של העובד בחברה, ותביעתו למתן צו עשה להקצאת שליש ממניות החברה – נדחית במלואה.
כך גם נדחית במלואה התביעה הכספית החלופית, אשר הועמדה על סך של 1.66 מיליון ₪; - תביעת העובד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 240,000 ₪ – נדחית במלואה; - תביעתו של העובד לפיצוי בגין קיום הסכם בחוסר תום-לב, בסך של 150,000 ₪ – נדחית במלואה; - תביעת ההלנה של העובד בסך של 199,000 ₪ – נדחית במלואה; - תביעת העובד לפדיון חופשה בסך של 9,500 ₪ – נדחית במלואה; - תביעת העובד לתשלומים פנסיוניים בסך של 11,864 ₪ – נדחית במלואה; - התביעה שכנגד שהגישה החברה כנגד העובד, לפיצוי בגין חדירה שלא כדין למחשבי החברה, בסך של 500,000 ₪ – נדחית במלואה.
בשקלול כלל הנתונים האלה, אנו קובעים כי על העובד לשאת בהוצאות החברה ובשכר טרחת באי-כוחה בגובה הסכום שנפסק לחובת החברה – 5,931 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כך שבסיכומו של דבר, אף צד לא יצטרך לשלם דבר לשני, וכך גם להפך.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנתבעת הוסיפה, כי הואיל והתובע דיווח על שעות עבודתו באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו, יש להיתעלם מדוחות הנוכחות שהוא מילא בשיטה זו, שכן מדובר בעובד בכיר שמשרתו משרת אמון.
בסעיף 12 לסיכומיה, המשיכה הנתבעת וטענה, כי התובע היה "עובד טוב והיה מנהל בכיר, לא רק עובד, הוא ידע הכל על שכר עובדים, קיבל ופיטר עובדים, התעסק עם משכורות העובדים והסכמים של עובדים ושימועים - לכן ידע הכל ולא יכול להתמם היום שלא ידע את זכויותיו – הוא קבע זכויות לעובדים – עשרות עובדים היו תחתיו" (כל ההדגשות במקור – א.ש.).
התביעה לשעות נוספות הנתבעת הכחישה את עצם זכאותו של התובע לשעות נוספות ובחרה לא להתייחס, ולו מטעמי זהירות גרידא, לתחשיב שהתובע צירף לתצהיר העדות הראשית מטעמו.
...
אשר להכרעתנו דין התביעה ברכיב זה להתקבל, ולהלן נפרט נימוקינו.
אשר על כן, אנו דוחים את טענות הקיזוז שהועלו.
אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: פיצויים בגין עריכת שימוע שלא כדין – 30,000 ₪; תשלום בגין שעות נוספות (הפרשים) – 74,739 ₪; אי מסירת הסכם העסקה – 2,500 ₪; כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו