לטענת הנתבעת, גם את התביעה שבנידון ניהלה התובעת בחוסר תום לב קצוני, זאת בין היתר לנוכח עמידתה על הסעד של החזרתה לעבודה בנתבעת למרות שכבר החלה לעבוד במקום אחר ולמרות שלשיטתה מדובר במקום שבו מתעללים בה וגורמים לה לסבל; על פי דין תפקידה של התובעת כמנהלת כספים בכירה אצל הנתבעת בא בגדר עבודה אישית או שירות אישי, שלא ניתן לאוכפו על הנתבעת, מקל וחומר שלא ניתן לעשות כן בנגוד גמור לרצונה ולרצון נושאי המשרה שבה; חוסר תום לבה הקיצוני של התובעת בניהול ההליך, מוצא את ביטויו גם בעדותה המגמתית של התובעת בהתייחס ללימודיה של אביטל ואישור שכרה על ידי הדירקטוריון, תוך עוות העדויות שהושמעו בעיניין זה ותוך עריכת תצהירה שלה בצורה מגמתית ומעוותת; מכל מקום, קיים חוסר הגיון בטיעוני התובעת בדבר "רדיפתה" לכאורה בהקשר עם הטענות המנויות לעיל מפיה של התובעת, שאף אינם מסתדרים עם לוחות הזמנים בשרשרת הפיקוד הקיים בתאגיד
מוסיפה הנתבעת וטוענת כי חזקת התקינות, לפיה הליך השימוע ועצם ההחלטה בדבר סיום העסקת התובעת נעשו כדין, עומדת לימינה, כאשר הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי התובעת, שלא עמדה בנטל ההוכחה הכבד הרובץ לפתחה להפריך את חזקת תקינות המנהל הנוגעת להחלטה לסיים את העסקתה בנתבעת, וטענותיה לפיהן, כביכול, הנתבעת פעלה בעיניינה משיקולים זרים, מסתכמות כל כולן בספקולאציות מופרכות וחסרות כל בסיס, שיש לדחותן מכל וכל תוך קביעה שהליך הפיטורים וסיום העסקת התובעת נעשה כדין, באופן תקין ובשל היתנהלותה הפסולה והחמורה של התובעת אשר הובאה בהליך זה; בסיכומו של דבר עסקינן במשבר אמון עם עובדת במשרה בכירה אשר פוטרה בהליך הוגן, תוך הפעלת שיקול דעת מלא, לאחר קיום ישיבת שימוע כדין, מתן היזדמנות נאותה להשמיע את טיעוניה (בסיוע ייצוג משפטי) הן במסגרת השימוע והן בהשלמת טיעונים בכתב; ומנגד, מדובר בבעלת דין המסרבת להשלים ולקבל את ההחלטה לסיים את העסקתה אצל הנתבעת, ומבצעת מסע נקם אחר חלק מנושאי המשרה בתאגיד בשל כן.
אי לכך, לטענת הנתבעת יש להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.
...
אני כפופה לשכר מנכ"ל היה לי ברור שאם המנכ"ל קיבל והתאגיד שילם לי 3 חודשים והיועמ"ש אמרה, אז זה הנוהל בתאגיד ואם זה הנוהל בתאגיד, אז למה שהנוהל כלפיי יהיה שונה?
כשבית הדין שואל אותי כיצד טענת נוהג מתיישבת עם הוראה מפורשת בחוזה שלי, אני משיבה שאתה מודע לזה שיש כבר תקדים של המנכ"ל ואתה מודע לזה שהיועמ"ש אומרת לך וגם מצהירה בבית דין למשמעת שהמקובל הוא שלושה חודשים, ואני מקבלת את השלושה חודשים, אז למה חודשיים או שלושה אחרי שמשלמים לי ואני דורשת טופס 161". (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 9-30).
משאלו הם פני הדברים, ומשהוכח כי על פי חוזה ההעסקה שלה זכאית התובעת לחודש הודעה מוקדמת, נחה דעתנו שאכן כטענת הנתבעת, תשלום הודעה מוקדמת לתובעת בהיקף של שלושה חודשים נעשה בטעות, ועל כן על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות אחרונות של התובעת.
סוף דבר –
לאור קביעותינו לעיל לפיהן מחד על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי ממוני בשווי שתי משכורות אחרונות של התובעת, ומאידך על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות אחרונות שלה – אנו מורים כי שני הסכומים שפסקנו כאמור לעיל, יתקזזו באופן הדדי האחד מן השני, כך שהתוצאה הסופית בשתי התביעות שבכותרת היא שהצדדים אינם חייבים כל סכום האחד למשנהו.
