תביעת פועל פלסטיני נגד חברת הנדסה אזרחית

צדדי ג' 1-3 כולן יכונו להלן: "צדדי ג'". צד רביעי 2- הפניקס חברה לביטוח בע"מ, הנה חברה לביטוח בע"מ, הרשומה כדין בישראל, אשר עפ"י הנטען, הייתה במועדים הרלבאנטיים לתביעה, המבטחת של שפיר הנדסה בביטוח צד שלישי (הכולל לפי הטענה את התובע ואת דנה הנדסה), בגין כל נזק שייגרם לצד שלישי תוך כדי ביצוע הפרויקט (להלן: הפניקס").

נתבעות אלה מכחישות את כל פריטי הרשלנות המיוחסות להן בכתב התביעה וכן טוענות כי התאונה הנטענת ארעה עקב רשלנותו הבלעדית ו/או המכרעת ו/או התורמת עד כדי 100% של התובע, המתבטאת, בין היתר, במעשים ובמחדלים הבאים: פעל ברשלנות ו/או בחוסר תשומת לב, ניכנס לשטח אסור ו/או הסיג גבול, לא פעל בהתאם להוראות, לא פעל כפי שאדם סביר וזהיר היה פועל.

לאור האמור לעיל נטען, כי הוראות ההסכם שבין שפיר הנדסה לרכבת ישראל, מטילות את מלוא האחריות לארוע הנטען על כתפי שפיר הנדסה ו/או "מכסות" כל אחריות של דנה הנדסה (ככל שהייתה כזו) לגבי הארוע הנטען כמי שפעלה מטעם רכבת ישראל ו/או כמוטבת ו/או כמבוטחת עפ"י הפוליסה של המודיעות ו/או כצד שלישי שהחוזה נעשה לטובתו, כך שנהיר שלמודיעות אין כל עילת תביעה כנגד דנה הנדסה.

אולם, עפ"י התשתית הראייתית הקיימת (שוהה בלתי חוקי תושב הרשות הפלסטינאית שניכנס לאתר עבודה לא מוכר בנסיבות לא ברורות) אינני סבור כי כבר בעת התאונה ו/או מיד בסמוך לאחריה היו ידועים לו זהות הנתבעות, זיקתן הקניינית/החוזית לאחר הפרויקט, וטיב היחסים המשפטיים ביניהם, באופן שאפשר לו באופן תאורטי להשלים את המידע החסר בפרק זמן של כ- 40 ימים, ומדובר לטעמי בעובדות מהותיות היורדות לשורשה של עילת התביעה אשר נעלמו מהתובע מסיבות שאינן תלויות בו (ס' 8 לחוק ההתיישנות).

נסיבות התאונה בסעיפים 6-8 לכתב התביעה ובסעיפים 3-5 לתצהירו פירט התובע את הנסיבות שקדמו לארוע התאונה, ומיד בסמוך לאחריה: "3. הנני להצהיר, כי בתאריך 22/07/2007 בשעה 13:10 לערך שהיתי יחד עם חבריי באתר הבניה (להלן: "אתר הבנייה") שתחת פיקוחה של שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן: הנתבעת מס' 3"") לשם חפוש עבודה.

...

כטענה מקדמית נטען על ידן כי התובע הגיש את תביעתו לאחר שחלפו למעלה מ- 7 שנים מיום התאונה ועל כן דין התביעה להיות מסולקת על הסף מחמת התיישנות.

הכרעה בסוגיית נסיבות התאונה שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי אומנם עלה בידי התובע להוכיח עפ"י מאזן הסתברויות כי נפגע ביום 22.7.07 שעה 13:00 לערך בשוק רגלו השמאלית (שבר פתוח), עת נפל מהמפלס העליון של אתר פרויקט הרכבת בקטע נתב"ג- מודיעין למפלס התחתון של מסילת הברזל, אולם לא עלה בידו להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי נפגע ברגלו השמאלית עפ"י הנסיבות כפי שתוארו על ידו בכתב התביעה.

מאחר והתובע לא הוכיח את התשתית העובדתית לה טען בתביעתו הרי מתבקשת המסקנה כי לא הוכחה עילת תביעה.

סוף דבר מכל האמור לעיל נחה דעתי לדחות את התביעה, וממלא נדחות גם הודעות צד ג' וצד ד'.

המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשם, המייחס לו עבירה של העסקת ארבעה (4) עובדים זרים שלא על פי היתר כדין, עבירה לפי סעיף 2 (א) (1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"א- 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

העובדים לא היו אזרחי ישראל או תושביה, ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשם, והוא העסיקם שלא על פי היתר כדין.

אין חולק כי ביום 28.11.04 היתקשר הנאשם בהסכם עבודה עם חברת דונה הנדסה ובניין בע"מ (להלן: "חברת דונה"), לבצוע עבודות שלד באתר (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 12, ת/1).

..יכול להיות שהיו פועלים פלשתינים מאתר אחר והם באו לשם, זו שכונה חדשה ועובדים במקביל עם קבלנים נוספים כמו דניה סיבוס וזה אתרים קרובים" (עמ' 4 ש' 19-29).

בנוסף העיד מטעם התביעה גם מר שלום שי (להלן: "שלום"), הבעלים של חברת דונה.

...

לטענתך כי בתיאור מקרה כתוב שהיו קבלנים אחרים בשטח, אני מאשר אז זה ואת כל מה שרשום בתיאור מקרה.

אמנם, שלום טען כי הנאשם הוא שביצע בלעדית את עבודות השלד באתר (עמ' 8 ש' 20-22), עם זאת בהמשך כשנתבקש להתייחס להודעת מר חוסני חרבוש (ת/14) העיד: "אם אתה טוען שאותו חוסני טוען שהוא חתם איתי על קבלנות שלד באתר ופועלים, וכשעזב העסיק קבלן מטעמו בשם אבני שוהם שהמשיך לעבוד גם אחרי שיצא מהפרויקט, ושואל אם אני מאשר את זה, אני משיב: לא זוכר דבר כזה. ...

סוף דבר הגם שיש חשד כבד שלנאשם אשמה במה שיוחס לו, הרי אי אפשר לומר כי אשמתו הוכחה במלא, ולכן החלטתי לזכותו מחמת הספק.

ההליכים בתיק ביום 18.6.17 הגישו המשיבים תביעה כנגד המבקשת 1, שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (להלן – שפיר) לתשלום פיצוי פיטורים, הפרישי שכר וזכויות סוציאליות נוספות, בסכום כולל של 16,922,922 ₪.

בהתייחס לצילום של שתי הטבלאות על נייר המחברת טענו המבקשות כי לא ניתן לדעת מאיזו מחברת צולמו הדפים, האם מדובר במסמך אותנטי, וממילא לא ניתן לדעת מי הכותב ומה הרלוואנטיות של המסמך לתביעה.

טענה זו לא נתמכה בכל ראיה, וגם בעיניין זה לא הוגש תצהיר שיהיה בו כדי לתמוך בה. לעומת זאת, מתצהירו של מר זהאר עולה תמונה שונה לחלוטין, לפיה העסקת הפועלים הפלסטינאים במסגרייה התאפיינה בהעדר רציפות: "עבדתי במשך 9 חודשים. אציין כי עבדתי באופן ספורדי ולא רצוף, בקבלנות, לפעמים שבועיים ולפעמים חודש ולפעמים שבוע בלבד. כך לדוגמא היו עובדים שיעבדו יום יומיים ולא חזרו לעבוד עוד במסגרייה. היו פועלים שהבאתי לעבוד במסגרייה שהיו סטודנטים בביר זית וכשהייתה להם חופשה הבאתי אותם למסגרייה.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק, לרבות בפרוטוקול הדיון המוקדם שהתקיים ביום 11.11.18 הגעתי לכלל מסקנה כי המשיב לא הציג ראשית ראיה בכתב לתביעה כנגד המבקשות.

בנסיבות אלה יחול הכלל הקבוע בתקנה 116א' (ב) המורה על הפקדת ערובה, ועל כן דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל שוכנעתי כי בשלב זה לא הונחה ראשית ראיה הנדרשת לפטור מערובה.

רקע עובדתי הנתבעת היא חברה שעיקר עיסוקה בתחום התשתיות והנדסה אזרחית.

הנתבעת בתצהיריה אינה טוענת דבר בענין זה. להיפך, מר שדאפנה טוען בתצהירו (סעיף 13 לתצהיר) כי הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל הגישה תביעה כנגד הנתבעת וזו אף שילמה לידיה את המגיע לה בגין הפרשות לקרן.

שלישית, הטופס מנוסח כך שבכותרתו רשום: "1. אני הח"מ ____________ נושא תעודת זהות מהרשות הפלסטינאית שמספרה ______ מצהיר ומאשר ..." ובסופה רשום: "ולראיה באתי על החתום;

משמורות הוראות החוק כי על הנתבעת לערוך רישום נוכחות תוך פירוט שעות העבודה והנתבעת לא מילאה אחר חובה זו, פועל הדבר לחובתה.

...

אחרית דבר על יסוד כל האמור הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,000 ₪.

תביעות התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת לעובד, הפרשי שכר מינימום, דמי חגים, שי לחג ודמי נסיעות – נדחות.

לאור התוצאה שאליה הגענו, על רקע טענתו חסרת תום הלב של התובע בדבר זכאותו להפרשי שכר מינימום ובשל חוסר מהימנות גרסתו בחלק מהרכיבים, הגם שתביעתו נתקבלה בחלקה אך נדחתה ברובה, מצאנו כי מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

לשם ביצוע עבודות הבנייה היתקשר וקסלר עם חברת נ.ע נריה הנדסה בע"מ (להלן: חברת נריה) בחוזה בדבר יעוץ ופקוח על עבודת הבנייה של ביתו.

בשנת 2013 הגיש המערער כנגד וקסלר ואחרים תביעה, בבית משפט השלום בתל-אביב, בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה מיום 16.12.2009 (ת"א 10377-12-13).

וקסלר הסביר כי הוא אינו המעסיק, אך לצורך הכנסת פועל פלסטינאי ליישוב ישראלי יש צורך להוציא אישור בטחוני מהמנהל האזרחי.

...

דין הטענה להידחות, וזאת מבלי להידרש לשאלה האם בהתאם לפקודת הנזיקין וקסלר נחשב "מעביד". סעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כדלקמן: ""מעביד" – מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו"עובד" הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור; אולם מי שהוא בשירות של המדינה או של רשות מקומית או של אדם אחר – לא יראוהו כמעביד או כעובד של זולתו באותו שירות;"

לפיכך משעה שמזמין העבודה, מר וקסלר, הטיל את ביצוע פעולת הבנייה על מספר קבלנים, בהתאם לסעיף 6(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: תקנות הבטיחות בעבודה) יש לראות בו "קבלן ראשי". דין טענה זו להידחות.

סוף דבר - הערעור נדחה, המערער ישלם הוצאות למשיב בסך של 4,000 ש"ח. ניתן היום, י"ז אייר תשפ"א (29 אפריל 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.