תביעת פגיעה בעבודה עקב זימון לשימוע לפני פיטורים

למעלה מ-5 שנים וחצי לאחר מכן, ביום 14.2.19 הוא נבדק אצל הפסיכיאטרית, ד"ר רבקה כהן, אשר מצאה כי הוא סובל מפגיעה נפשית כתוצאה משרשרת אירועים, כדלקמן: "על רקע האמור לעיל אני מעריכה כי שרשרת האירועים שארעו למוטי במהלך עבודתו ולאחריה שתחילתן במסע ההתעמרות מהם סבל מוטי כבר בשנת 2011 (אשר כלל בין היתר היתנכלות, היתעמרות, מידור, נידוי במקום עבודתו בבנק); לאחר מכן זמונו לשיחת שימוע; המשך בתאונת הדרכים שאירעה ביום 20.5.12 (יום לפני שיחת השימוע), כן במידורו בתקופת השקום מתאונת הדרכים שעבר וזימונו השני לשיחת שימוע בעודו מצוי בתופת שקום וכלה פיטוריו בעיצומו של הליך שקומו הפיזי ב-1.8.13 ולאחריו, גרמו להדרדרות והחמרה במצבו הנפשי... אני סוברת כי בשל כל אלה נגרמה ... נכות נפשית צמיתה על רקע הפרעת Adjustment Disorder With Anxiety And Depression ועם סממנים פוסט טראומטיים, כשלהערכתי הנזק הנפשי התגבש לאחר פיטוריו בשל שילוב הטראומה הגופנית והנפשית". התובע טען שהוא לא היה מודע לפגיעתו הנפשית אלא לאחר שנבדק, זמן רב לאחר סיום עבודתו בדיסקונט.

תשתית נורמאטיבית המושג "תאונת עבודה" מוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כ-"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". כדי שפגיעה נפשית תוכר כפגיעה בעבודה, יש להוכיח שהתרחש "ארוע מיוחד" הקשור לעבודה; שניתן לאיתור בזמן ובמקום; ושקיים קשר סיבתי בינו לבין הפגיעה הנפשית.

בכתב התביעה ובתצהירו פרט "השתלשלות האירועים" שכללה את מסכת ההתעמרות שלכאורה עבר, ועוד שני זימונים לשימוע ופיטורים, אשר במצטבר גרמו לו למחלתו.

...

למעלה מ-5 שנים וחצי לאחר מכן, ביום 14.2.19 הוא נבדק אצל הפסיכיאטרית, ד"ר רבקה כהן, אשר מצאה כי הוא סובל מפגיעה נפשית כתוצאה משרשרת אירועים, כדלקמן: "על רקע האמור לעיל אני מעריכה כי שרשרת האירועים שאירעו למוטי במהלך עבודתו ולאחריה שתחילתן במסע ההתעמרות מהם סבל מוטי כבר בשנת 2011 (אשר כלל בין היתר התנכלות, התעמרות, מידור, נידוי במקום עבודתו בבנק); לאחר מכן זימונו לשיחת שימוע; המשך בתאונת הדרכים שארעה ביום 20.5.12 (יום לפני שיחת השימוע), כן במידורו בתקופת השיקום מתאונת הדרכים שעבר וזימונו השני לשיחת שימוע בעודו מצוי בתופת שיקום וכלה פיטוריו בעיצומו של הליך שיקומו הפיזי ב-1.8.13 ולאחריו, גרמו להידרדרות והחמרה במצבו הנפשי... אני סוברת כי בשל כל אלה נגרמה ... נכות נפשית צמיתה על רקע הפרעת Adjustment Disorder With Anxiety And Depression ועם סממנים פוסט טראומטיים, כשלהערכתי הנזק הנפשי התגבש לאחר פיטוריו בשל שילוב הטראומה הגופנית והנפשית". התובע טען שהוא לא היה מודע לפגיעתו הנפשית אלא לאחר שנבדק, זמן רב לאחר סיום עבודתו בדיסקונט.

משכך, ובהתאם להלכה הפסוקה לפיה אין להכיר בפגיעה נפשית לפי תורת המיקרוטראומה, אין מנוס מדחיית הערעור".

סוף דבר לא הונחה תשתית ראייתית לאירוע מיוחד בעבודת התובע.

התביעה נדחית.

התובעת, גברת ריטה אמוייאב, הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בארוע קרדיאלי שארע לה עקב קבלת זימון לשימוע לפני פיטורים, כפגיעה בעבודה.

על פי המוסד תעודות המחלה שניתנו לתובעת אינן מהוות תעודות רפואיות לנפגע עבודה ולכן אין בהן די לביסוס תקופת הזכאות לדמי פגיעה, בפרט שהמסמכים הרפואיים מלמדים אחרת.

...

אין בידי לקבל את טענות המוסד שהן טענות רפואיות שעל פני הדברים עומדות בסתירה לקביעת המומחה.

סוף דבר – תביעתה של התובעת מתקבלת במובן זה שהאירוע מיום 20.5.2019 הוא בגדר פגיעה בעבודה, המזכה את התובעת בדמי פגיעה לתקופה בת 3 חודשים.

באותו יום וטרם שהתקיים השימוע דיווח התובע כי נפגע בעת שנפל מסולם במהלך עבודתו.

כאשר התובע השיב שאינו צריך להענש על מעשה בריוני של מנהלו, הודיע מר סולטן לתובע כי יקבל זימון לשימוע לפני פיטורים.

עוד טען התובע כי לאחר שניפגע בתאונת עבודה מר סולטן לא טרח לשאול לשלומו, אלא ביקש ממנו לחזור לשטח לקחת את הסולם.

עוד יצוין, כי על אף שבכותרת כתב התביעה נכתב כי מהות התביעה "פיטורים שלא כדין והתעמרות בסיום העסקה", בכתב התביעה התובע אינו תובע סעד בגין פיטורים שלא כדין, אלא רק פיצוי בגין היתעמרות בסיום העסקה ופצוי בגין עגמת נפש והתנהלות שאינה בתום לב. כמו כן, הן במהלך הדיון והן בסיכומיה הבהירה ב"כ התובע במפורש כי התביעה אינה על פיטורים שלא כדין, אלא מיתמקדת רק בטענות לעגמת נפש והתעמרות בסיום העסקה (ע' 12, ש' 16-21; סעיף 82 לסיכומי התובע).

בסיכום הערכת העובד של התובע לשנת 2017 נכתב בין היתר "במידה ולא תהיינה שיפור בזק תשקול את המשך העסקתו", וכי הוא יקבל היזדמנות לשפור ויעבור לאיזור אשקלון; סיכום שיחת תאום ציפיות מיום 23.5.2018 עם מר סולטן בעקבות העברת התובע לאיזור אשקלון, בה נכתב כי התובע מועבר לאיזור אשקלון במטרה לבדוק האם ביצועיו הנמוכים נגרמו בעקבות עבודתו באיזור קריית מלאכי.

...

אף בטענה זו לא מצאנו כל ממש.

משכך, גם טענה זו של התובע נדחית.

סוף דבר לאור כל המפורט, אנו דוחים את טענות התובע להתעמרות בסיום העסקה ולהתנהלות כלפיו בחוסר תום לב. משכך, התביעה נדחית.

בסמוך לאחר פירסום כתבה בעיתונות המקומית לפיה היא מפעילה קייטנה פרטית, היא זומנה לשימוע לפני פיטורין (להלן – הארוע החריג).

ביום 24.2.2016 הכיר פקיד התביעות בפגיעה כתאונת עבודה.

...

לא בחומר שבתיק אין כל עדות למבחני פרובוקציה למבחני תגר העשויים להעיד על פתולוגיה אך בהחלט קיימת סבירות שכך הוא הדבר אני מקבל בכך את ההסבר הפתופיזיולוגי שמציע ד"ר רסין בחוות דעתו אך יחד עם זאת לא ברור לי כיצד אירוע חד פעמי שאירע ב 2013 יכול לגרום לפתולוגיה נשנית זו אלא אם מדובר במחלה סיסטמית בה לוקה התובעת והעלולה לגרום לעיוות של עורקים רמז לכך ניתן למצוא בחוו"ד של ד"ר רסין מתאריך 19/8/19 בה כותב "במהלך הצנתור עדות לספאזם חמור של עורק רדיאלי" כלומר עדות לעווית של עורק ביד כלומר גם ד"ר רסין רומז על כך שיתכן שמדובר במחלה סיסטמית וככזו ברור שלא נגרמה על ידי אירוע חד פעמי שביטויו הראשון היה בלב.

לאור האמור לעיל – משלא ניתנה בחוות דעתו של היועץ התייחסות ראויה לחוות דעתו של ד"ר רסין, דין הערעור להתקבל.

לפיכך אני מורה כי עניינה של המערערת יובא בפני ועדה רפואית לערעורים בהרכב חדש.

בהקשר זה מקובלת עלינו טענת התובע כי משלא זומנו לעדות הגורמים הרלוואנטיים שערכו את הטיוטה השלישית (עו"ד ניר חזות) או ששלחו אותה אל התובע (גב' גרנות) – חזקה כי עדותם היתה פוגעת בנתבעת ולא מן הנמנע שהיו מעידים שפעלו בהתאם להנחיות המנכ"ל. שנית, אללוף אמנם טען שתנאי הטיוטה השלישית "מעולם לא אושרו על ידי הנתבעת" (סעיף 12 לתצהירו) –אך הוא לא טען שהוא עצמו לא אישר את התנאים בטיוטה השלישית, או שהטיוטה נשלחה אל התובע ללא ידיעתו.

נעיר כי התובע לא עתר לתשלום ימי מחלה (ככל הנראה לנוכח תקופת עבודתו הקצרה) ולכן לא נדרשנו לסוגיה זו. נסיבות סיום ההעסקה אין חולק כי התובע שהה בתקופת אי כושר בעקבות תאונת עבודה החל מתאריך 30.8.2017 ועד לתאריך 10.2.2018.

לטענת הנתבעת, התובע לא זומן לשימוע טרם פיטוריו משום שלא היה בכך לשנות התוצאה, לאחר שהתובע הודה שממילא לא יכול היה לחזור לעבוד מחמת מחלתו.

פדיון חופשה בסך 3,333 ש"ח. החזר ניכוי מהשכר בסך 1,585 ש"ח. פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 50,000 ש"ח. פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך 25,000 ש"ח. בשים לב לסעיף 66 לכתב התביעה המתוקן, למעט הסכום האמור בסעיף קטן א' לעיל, כל יתר הסכומים המפורטים בסעיף 54 לעיל ישאו הפרישי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (5.3.2019).

...

בסיכומיו הפחית התובע את סכום התביעה ברכיב זה והעמיד אותו על סך 25,000 ש"ח. בשים לב לכך שאין חולק שהתובע פוטר ללא שימוע, ועוד כשהוא מצוי בסיומה של תקופת מחלה, אנו סבורים כי מדובר בסכום סביר ואף נמוך לנסיבות העניין.

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרת זכות השימוע של התובע, פיצוי בסך 25,000 ש"ח. למען הסר ספק, איננו נדרשים לסוגיית פיטורים בתקופת מחלה, שכן לא נתבע סעד מכוח עילה זו. סוף דבר בתוך 30 ימים על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפקדות לקרן השתלמות בסך 7,875 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2017 (אמצע תקופה).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, י"ב אב תשפ"ג, (30 יולי 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.