תביעת פגיעה בעבודה בגין מחלת דליות ברגליים

תביעתו של התובע נדחתה על ידי פקיד התביעות של הנתבע ביום 21.6.2020 בטענה כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו, ומחלתו התפתחה על רקע תחלואה טבעית שאינה קשורה בתנאי העבודה ולכן אין לראות בה כתאונת עבודה.

[3: עב"ל (ארצי) 23294-01-12 יעל ואזנה – המוסד לביטוח לאומי (27.4.2014), בסעיף 11 לפסק הדין והאסמכתאות שם] כמו כן, בפסיקתו בעיניין אוסאמה אבו עיד[footnoteRef:4] הפנה בית הדין הארצי לעבודה לחוזר נפגעי עבודה 45/2014 של הנתבע שעניינו "הנחיות למבחן תביעות בגין דליות ברגליים כפגיעה בעבודה" (להלן: החוזר), בציינו כך: [4: עב"ל (ארצי) 62604-02-20 אוסמאה אבו עיד – המוסד לביטוח לאומי (22.11.2020), להלן: עניין אוסמאה אבו עיד] "בחוזר מצוין כי המוסד הכיר בייחודיות של מחלת הדליות בהקשר לתורת המקרוטראומה נוכח העובדה שקיימת תמימות דעים בקרב מומחים לכלי דם באשר לתרומה המשמעותית שיש לעמידה ממושכת להחמרת מצב של דליות ברגליים.

...

מנגד טוען הנתבע, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה בהתייחס לדליות ברגליים, ולכן יש לדחות את תביעתו כבר בשלב זה ללא מינוי מומחה רפואי.

מן הכלל אל הפרט נקדים ונבהיר, כי לאחר שבחנו את מכלול הטענות והעדויות שהובאו בפנינו השתכנענו, כי עלה בידי התובע להציג תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי, בהתאם לדרישות הפסיקה.

אשר להיקף עבודתו של התובע מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי מדובר בעבודה בהיקף של כ- 46 שעות שבועיות, ולא 50 שעות שבועיות כטענת התובע, והתובע אף אישר זאת בהודעתו בפני חוקר הנתבע[footnoteRef:6] ובחקירתו הנגדית[footnoteRef:7].

לכך יש להוסיף, כי גם הסברו של התובע בעניין זה הניח את דעתנו[footnoteRef:24], ואילו הנתבע לא ביקש לזמן עובדות אחרות שעבדו עם התובע על מנת לסתור את גרסתו, אף לאחר שעיין בתצהירה של גב' גן. [23: ראו למשל בעדותה בעמ' 8 ש' 15-17] [24: עמ' 7 ש' 1-20] סוף דבר לאור כל המפורט לעיל השתכנענו, כי התובע הוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי שיחווה דעתו באשר למחלת הדליות של התובע והקשר הסיבתי שבינה לבין תנאי עבודתו על סמך התשתית העובדתית הבאה: 1) התובע עובד כרופא שיניים עצמאי החל משנת 1989 ועד היום, בהיקף שבועי של כ-46 שעות עבודה; 2) עבודתו של התובע נחלקת בין ארבע מרפאות שיניים: מרפאת ד"ר אבי אייל – בימים שני וחמישי, והחל מחודש 11/2021 ביום יום שני בלבד, כ- 10 שעות עבודה ביום; מרפאת ד"ר שלזינגר – ימי שלישי, כ- 10 שעות עבודה ביום; מרפאת "כתר נטו" – ימי רביעי, כ- 7 שעות עבודה ביום.

...

ביום 7.4.19 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין דליות ברגליים עקב אופי עבודתה.

בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. תמצית טענות הצדדים התובעת טוענת כי במהלך עשרים השנים שבהם שימשה כאחות במחלקות בית-החולים – מתוכן חמש עשרה שנים במחלקה הפנימית וחמש שנים במחלקה האורולוגית – היא נדרשה מדי משמרת לעמידה ממושכת, באופן המקים תשתית עובדתית המצדיקה, על פי ההלכה הפסוקה, מינוי מומחה לצורך המשך בירור תביעתה להכרה בפגיעה ברגליה (דליות ואי ספיקה ורידית) כתאונת עבודה, במסלול המקרוטראומה.

...

הנתבע טוען שיש לדחות את התביעה, שכן הגרסה העובדתית שהציגה הינה "גרסה של עורך דין" (עמ' 6 ש' 14), בעוד שהתובעת עצמה לא מסרה שום גרסה, מעבר ל"חתימה בלנקו על התצהיר".

לאחר שבחנו את טענות הצדדים בהתאם להלכות הפסוקות שהצגנו מעלה, הגענו לכלל מסקנה שיש למנות מומחה, אך זאת ביחס לחלק מתקופת העבודה הנטענת, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית הנתבע אינו חולק על כך שהתובעת אכן הועסקה במהלך כעשרים שנים בתפקיד אחות, מתוכן חמש עשרה במחלקה פנימית ולאחר מכן חמש שנים במחלקת אורולוגיה (לעניין זה נפנה הן לסעיף 3 לכתב ההגנה, וכן לסיכומי הנתבע, שבהן טען הנתבע רק לעניין אי-הוכחת "תקופות העמידה והתנודות" (עמ' 6 ש' 21), וזאת להבדיל מטענה כי תקופות העבודה עצמן לא הוכחו); שנית טענות התובעת בתצהירה בדבר סדר היום של אחות במחלקה ("מידי משמרת הייתי יושבת חלק קטן מאד מהזמן... להעברתי ישבתי כשעתיים מידי משמרת... הייתי עובדת בין המטופלים השונים, הכנת תרופות, עירויים, בדיקות דם, השתתפות בסיור מחלקה וטיפול בחולים, חלוקת תרופות, עזרה עם האכלה, תלייה של אינפוזיות ואנטיביוטיקה וטיפולים, שינויי תנוחה לחולים ועוד") הינן סבירות והגיוניות, עמדו לפי מיטב שיפוטנו במבחן החקירה הנגדית, ולא מצאנו טעם שלא לקבלן כנכונות, ובכלל זה את טענתה כי עבודתה "הייתה כרוכה בעמידה ממושכת, תוך שהיה עליה לנוע בתזוזות קלות ממקום אחד לאחר". איננו סבורים כי במקרה זה יש להביא לחובתה של התובעת את העובדה שלא העידה עדים נוספים בתמיכה לטענותיה העובדתיות, ובכלל זה נציג של המעסיק, שכן לדעתנו בנסיבות המקרה, ככל שחלק הנתבע על טענותיה העובדתיות של התובעת, המתארות תיאור רגיל ומוכר לכל של עבודת אחות במחלקה פנימית בבית-חולים, הרי שהיה עליו לזמן נציג מבית-החולים כדי לבחון עימו האם דבר מה שהציגה התובעת אינו נכון ומדויק; שלישית לא נעלם מאיתנו, כי בחוזר הביטוח הלאומי, משנת 2014, צוין כי בעוד שיש מקום להכיר בעניינן של אחיות חדר ניתוח, הרי ששונים הם פני הדברים כאשר מדובר באחיות מחלקה.

איננו סבורים שיש מקום להבחנה זו, שכן כפי שציינו בעניין ננה טורי (שם), קבע בית-הדין הארצי שיש למנות מומחה בעניינה של מוכרת בחנות נעליים, שביצעה את עבודתה בעיקר בעמידה תוך התניידות בין לקוח אחד לשני, ואנו סבורים שפסיקה זו מחייבת את המסקנה שגם בעניינן של אחיות מחלקה העובדות בעיקר בעמידה – כמו במקרה שלפנינו – יש למנות מומחה (וראו גם: ב"ל 27857-05-17 בורצ'נקו נ' המוסד לביטוח לאומי (5.11.18), שבו נקבע שמתקיימת תשתית עובדתית במקרה של אחות במחלקת כירורגיית כלי דם; ב"ל 49319-07-16 נוסרי נ' המוסד לביטוח לאומי (5.4.17), שעסק באחות במחלקת ילדים); ב"ל 17485-04-17 ריפס נ' המוסד לביטוח לאומי, שעסק ברופאת מחלקה, שהיה עליה לעמוד ממושכות על רגליה, ולעבוד בין מטופלים.

סוף דבר לאור כל זאת ימונה מומחה למחלות כלי דם, להמשך בחינת התביעה.

ביום 16.3.20 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה בליקוי בגבו, כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה, בגין ישיבה ממושכת בזמן הנהיגה.

כך למשל, בנוגע למחלת דליות ברגליים, נקבע כי עמידה ממושכת, שאינה סטאטית, מקימה תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המקרוטראומה (עב"ל 28951-10-11 יהודה שטרית נ' המוסד לביטוח לאומי, 27.5.13; עב"ל 25106-09-11 ננה טורי נ' המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12).

בכתב התביעה ובתצהיר טען התובע כי נהג בכל יום 5 שעות, וכן ציין בתביעה כי הישיבה הממושכת היא זאת שהובילה לליקוי ממנו סובל: "המערער החל את עבודתו כנהג אוטובוס מיום 9.3.11 ברשות חברת הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ, כאשר עבודה זאת מתבטאת בישיבה ממושכת למספר שעות ברצף ללא מנוחה". על דברים דומים חזר התובע גם בהמשך התביעה: "בעקבות עבודתו כנהג אוטובוס, ובגין הישיבה הממושכת על כסא הנהג במהלך כל שעות עבודתו הייתה הגורם העקרי להיתלקחות הכאבים והמחלה". גם בתצהירו ציין התובע תחת הכותרת 'פגיעות זעירות' כך: "עבדתי כנהג אוטובוס ומדובר בעבודה המצריכה ישיבה ממושכת למס' שעות ברצף". מדברים אלו אנו למדים כי התובע אינו טוען שבמהלך הנהיגה ביצע תנועות חוזרות ונישנות בגבו אלא כי נהג נהיגה ממושכת במנח סטאטי.

...

מנגד, טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה משום שלא מתקיימים התנאים להכרה בליקוי כמחלת מקצוע על בסיס תורת המיקרוטראומה, שכן לא הוכח כי התובע ביצע פעולה חוזרת ונשנית שהובילה לליקוי בגב, וגם לא נטענה בתצהיר טענה עובדתית, וממילא גם לא הוכחה, לגבי נהיגה בדרכים משובשות.

התובע הפנה בסיכומיו לשני פסקי דין שלטענתו תומכים בתביעתו, אולם לאחר עיון בפסקי הדין אנו סבורים שאין לקבל את טענתו של התובע בהקשר זה. בעב"ל (ארצי) 53/99 עובדיה עבודי חקאק - המוסד לביטוח לאומי (29.04.2003), נקבע כי יש למנות מומחה שכן הוכחה נהיגה בדרכים משובשות, והעבודה הייתה מלווה בהרמת מסעות כבדים בתדירות גבוהה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, ישיבתו הממושכת של התובע כנהג אוטובוס אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ולכן התביעה נדחית.

נוכח מהות טענותיו של התובע ומשעה שבית הדין הציע לו שלא לעמוד על התביעה כבר במעמד הדיון, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 1,000 ₪ תוך 30 ימים.

שאלה: ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי המחלה של התובע עקב עבודתו נגרמה או הוחמרה על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה או החמירה גם כן את מחלתו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

אולם בחוזר נפגעי עבודה 45/2014 של הביטוח הלאומי הקובע הנחיות למבחן תביעות בגין דליות ברגליים כפגיעה בעבודה נקבע ש "אף שעמידה ממושכת אינה בגדר ארוע תאונתי ואף לא בגדר אירועים תאונתיים זעירים ואף שאין מדובר במחלת מיקצוע...(יש) להוועץ עם מומחה רפואי בשאלת התרומה של תנאי העבודה על החמרת המחלה ובדבר משקלם היחסי של תנאי העבודה אל מול גורמי הסיכון של המבוטח". לפי זה ניתן להגדיר את התובע כנפגע עבודה.

...

מצאנו את חוות דעתו של המומחה מנומקת.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.