תביעת ערבות להלוואה שלא שולמה

לטענת החייב אילו היה התשלום שלא על פי הערבות – לא היה מחויב בריבית שהרי, כדבריו של החייב בסיכומיו, 'אין קשר בין השיק לבין ריבית ההלוואה'.

בעניינינו לא ניכנס החייב לפרטי העובדות העומדות ביסוד טענותיו אלא רק ציין שלדידו מדובר ב"שיק ערבות" שמסר לזוכה והסתמך על סעיף 7 לעיל בהסכם הקובע שלא תוגש נגדו תביעה כערב לפני מימוש הנכסים המשועבדים בהסכם.

...

סוף דבר ענייננו בהתנגדות חייב למימוש המחאה שמסר לזוכה.

אני דוחה את טענת החייב שההמחאה ניתנה כחלק מערבותו להסכם ושחל עליה תנאי כלשהו.

לאור האמור הגנת החייב היא בגדר הגנת בדים גרידא וההתנגדות נדחית.

סיכומו של דבר בהעדר ראיה למתן כספי ההלוואה הנטענת לקרן, גם לו סברתי כי המדובר בערבות אמתית, לא ניתן לחייב את הנתבע לשלם מכוח ערבות להלוואה שלא הוכח ניתנה ועל כן גם מטעם זה דין התביעה בגין שיק זה להדחות.

...

בנוסף ונוכח מסקנתי כי התובע לא היה רשאי להגיש את התביעה בסך 25,000 ₪ בעילה שטרית ואף לא הרים הנטל להוכיח חוב של הנתבע בגין ההלוואות הנטענות בסכום הנתבע – התביעה גם בגין סכום זה נדחית.

אשר על כן התביעה בכללותה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין 10,000 ₪.

היכן ההתראה? למי ומתי נשלחה? לא ניתן לקבל גם את טענת הבנק ולפיה הסדר החוב אינו נוגע לערבים, שכן חלק מהסדר החוב הנו כי ההלוואה עליה חתמו ערבות המשיכה להפרע כסידרה, ובסך הכל מדובר בהחלפת חוב אחד (מסגרת האשראי) בחוב אחר (הלוואה) כטענת הגב' בן יעקב (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 3) או בשים לב לכך שערבותם הייתה בכל מקרה מוגבלת להלוואה נשוא התביעה (סעיף 60 לתצהיר) וזאת ממספר סיבות.

בכך למעשה הגדיל הסדר החוב את הסיכון של הערבים, ולפיהם יתבעו מהם את פרעון ההלוואה בגלל פיגורים או אי תשלום הלוואות אחרות.

...

לפיכך אני קובע כי בעצם חתימה על הסדר החוב, מבלי לידע את הערבים, יש בכדי לבטל את הערבות ודין התביעה כנגד הנתבעים 6 ו-7 להידחות עילה נוספת שמביאה לקביעה ולפיה הערבות בטלה, הינה אי גילוי המצב הכלכלי של קוקי קפה לערבים.

צודק הבנק כי עדותו של בנאים סעדיה הינה בעייתית, ובייחוד כאשר גם הוא סייע, ככל הנראה לנתבעים 2-4 להבריח נכסים, אולם אני מקבל את עדותו כי אם היה יודע שהנתבעים 2-4 עלולים לסבך קרובת משפחה היה מוודא כי ההלוואה הזו נפרעת.

בכל הקשור לשאלת ההוצאות, בשים לב לכך שהנתבע 7 בחר לחרוג באופן משמעותי מהיקף הסיכומים שהוקצב לו (בשיעור של 66%), מצאתי לנכון לפסוק לזכותו הוצאות נמוכות באופן יחסי לחריגה זו. לפיכך הנני דוחה את התביעה, התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעורים הבאים:- לנתבעת 6 – 20,000 ₪.

ביום 13.6.19 הגיש המשיב תובענה בסדר דין מקוצר נגד לווה וכן נגד המבקש, שהיה ערב יחיד להלוואה.

מבין טענות המבקש, הטענה העיקרית אשר עשויה להצמיח לו הגנה, היא הטענה בדבר העדר מסירת הודעה בדבר אי קיום הסכם ההלוואה על ידי הלווה, במשך כשנתיים, מיום קבלת ההלוואה ועד ליום 19.11.18, וכן לאחר ההגעה להסדר תשלומים עם הלווה ביום 12.11.18 שהלווה לא עמד בהם.

אכן, המבקש עדיין לא פירט את הנזק, כאשר בהתאם לסעיף 26 לחוק הערבות, הפטור לערב במקרה של הפרת חובת היידוע בתוך 90 ימים ממועד הפרת חיובי הלווה, ניתן ביחס לנזק שניגרם לו עקב כך. ברם, בשים לב לחלוף הזמן ממועד ההפרה (מועד כלשהוא, שלא פורט על ידי המשיב, הקודם לחודש אוקטובר 2018) ועד למועד ההודעה בחודש מאי 2019, כאשר בתווך אף הגיע המשיב עם המבקש להסדר תשלומים, שאף עליו לא הודע למבקש, העשוי ללמד כשלעצמו על אפשרות לנזק, די בפרטים שמסר המשיב לצורך השלב הנוכחי של בקשה לביטול פסק דין, ומתן רשות להכנס לטרקלין ההליך השפוטי.

...

בסופו של דבר, לאחר איזון מכלול השיקולים, כולל האיחור של המבקש בהגשת הבקשה מצאתי כי מניעת מתן אפשרות למבקש לברר את טענות הגנותיו ביחס לחיובו בסך של למעלה מ- 100,000 ₪, תהיה תוצאה לא מידתית.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין השיקולים הנוגדים שפירטתי לעיל, יש מקום להורות על ביטול פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות המבקש בסך שהופקד בקופת בית המשפט – 2,500 ₪.

בהתאם לכך אני מורה כדלקמן: פסק הדין נגד המבקש שניתן ביום 1.11.19 מבוטל בזאת.

מהצד האחר של המתרס, עדותו של התובע כאמור אינה מהימנה בעיני ונמצאו בה סתירות רבות כמפורט להלן: לטענת התובע, הוא ואישתו לשעבר חתמו על הלוואת משכנתא כערבים משלמים ולא כערבים נוספים להלוואה כאשר הגרסה שסיפק התובע לשאלה מדוע לא ידע כי הוא חותם על ההלוואה כערב נוסף ולא כערב משלם, בעיקרה, כי אישתו לשעבר הגב' xxx ניהלה את חשבון הבנק (ראו עדותו בעמ' 10 ש' 3-12 לפרוט' מיום 28.4.21): "ש. הילכת להגיש בקשה לבנק לקבל תעודת זכאות ולראות מה הזכויות שלך?

" טענות התובע כי סמך על הבטחת הנתבעים כי הדירה העליונה תהיה שלו ושל הגב' xxx מבלי להבטיח את זכויותיו אינן סבירות, בפרט כאשר התובע עצמו מציין בסעיף 12 לכתב התביעה המתוקן מטעמו כי "בני הזוג היו בתחילת דרכם ובקושי מצליחים להרים את ראשם מעל האדמה, חנוקים תחת הלוואות של למעלה מ-240,000 ₪". בנסיבות אלה, קשה להלום הכיצד לא בחר התובע לעגן את זכותו הקניינית הנטענות בהסכם.

...

סוף דבר מכל המקובץ עולה, כי התובע לא הוכיח זכויות קנייניות בדירה.

לפיכך העתירה לסעד הצהרתי ביחס לזכויות בדירת המגורים נדחית.

לפיכך ובהעדר זכויות קנייניות בדירה, נדחית גם עתירתו לפירוק השיתוף בדירה.