פתח דבר
בפני תביעה שהגישה עירית תל אביב- יפו (להלן: "העיריה") לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום חובות ארנונה שהותירה הנתבעת 1.
התביעה בגין חוב הארנונה הועמדה תחילה על סך של 24,902 ₪ בשל התקופה שבין 1.3.2012 ועד ליום 31.12.2013.
כפי שנאמר בפסיקה "אין נכס ללא ארנונה, כמובן בכפוף לפטורים שקבע המחוקק...; כל נכס חייב בארנונה... ההגינות הנדרשת היא כלפי כולי עלמא; לא רק הגינות הרשות כלפי הנישום...הגינות נידרשת גם מן הנישום... ואי אפשר שייפטר מתשלום ארנונה, מקום שהוא נהנה תדיר וככלל משירותי הרשות המקומית." (בר"מ 3058/16 מנהל הארנונה במועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה נ' אפרת שותפות ליצור ושיווק אפרוחי פיטום (28.3.17); עת"מ (מנהליים ת"א) 38986-11-16 מימד תאטרון בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו (10.6.18)).
...
נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הוברחו נכסים, ונראה כי החברה נקלעה למצב כלכלי קשה ביותר עקב נסיבות שאינן תלויות בה, כאשר בד בבד נפתחו כנגד הנתבע תיקי הוצאה לפועל בסכומים משמעותיים ביותר, וננקטו כנגדו פעולות אכיפה בהוצאה לפועל.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעת 1בתשלום סך של 16,542.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), תש"מ- 1980 מיום הגשת התביעה (23.9.2019) ועד למועד התשלום בפועל.
אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2.