תביעת עיריית רמת גן לתשלום חוב ארנונה נגד בעלי שליטה בחברה

לפניי תביעה שעניינה חוב בגין תשלומי ארנונה בגין 2 נכסים המצויים בעיר רמת גן בהם החזיקה הנתבעת 1, חברת סופטריידר 2009 בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "סופטריידר"), שבעל השליטה בה הוא הנתבע 2, פטרקצישוילי מלחז פנחס (להלן: "הנתבע" או "פנחס").

סילוק התביעה כנגד הנתבע – פנחס פטרקצישוילי כאמור התביעה הוגשה כנגד הנתבע מתוקף היותו בעל שליטה בחברה הנתבעת וזאת מכוח סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), הקובע כך: (ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה – "חוב ארנונה סופי" – חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה – הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; "חברה פרטית" – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999; "בעל שליטה" – כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה.

ברע"א 7392/12 חיים רומנו נ' עירית יהוד מונסון (25.10.2012) (להלן: " "עניין רומנו") כתב כך כב' השופט י' דנציגר בנוגע לפרשנות הסעיפים הרלוואנטיים למקרה שלפניי: "קריאת לשונם של הסעיפים שבמחלוקת – סעיף 8(ג) לחוק מזה וסעיף 119א(א)(3) מזה – במשולב, מלמדת בבירור כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי בהנתן קיומו של חוב מס סופי והפסקת פעילותה (או פירוק) של חברה פרטית, אין על המועצה להוסיף ולהוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה. במילים אחרות, החזקה על פי הסעיף, דהיינו: העובדה שלכאורה הוכחה (בהעדר הוכחה לסתור), מתייחסת הן לעצם ההעברה לבעל השליטה, והן לכך שזו נעשתה שלא בתמורה או בתמורה חלקית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי כל מסקנה אחרת תסכל למעשה את הטעם הטמון בהעברת הנטל אל בעל השליטה על פי ההסדר". מהאמור בעיניין רומנו יש לקבוע כי נטל ההוכחה במקרים מסוג זה שנידון בפניי הוא על בעל השליטה .זאת לאור החזקה הקבועה בחוק.

...

ברע"א 7392/12 חיים רומנו נ' עירית יהוד מונסון (25.10.2012) (להלן: " "עניין רומנו") כתב כך כב' השופט י' דנציגר בנוגע לפרשנות הסעיפים הרלוונטיים למקרה שלפניי: "קריאת לשונם של הסעיפים שבמחלוקת – סעיף 8(ג) לחוק מזה וסעיף 119א(א)(3) מזה – במשולב, מלמדת בבירור כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי בהינתן קיומו של חוב מס סופי והפסקת פעילותה (או פירוק) של חברה פרטית, אין על המועצה להוסיף ולהוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה. במילים אחרות, החזקה על פי הסעיף, דהיינו: העובדה שלכאורה הוכחה (בהיעדר הוכחה לסתור), מתייחסת הן לעצם ההעברה לבעל השליטה, והן לכך שזו נעשתה שלא בתמורה או בתמורה חלקית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי כל מסקנה אחרת תסכל למעשה את הטעם הטמון בהעברת הנטל אל בעל השליטה על פי ההסדר". מהאמור בעניין רומנו יש לקבוע כי נטל ההוכחה במקרים מסוג זה שנדון בפניי הוא על בעל השליטה .זאת לאור החזקה הקבועה בחוק.

משאין בפניי ולו בדל ראיה בנוגע לנכסי חברת סופטריידר, אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה הוא עמד בנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה.

סיכום התוצאה היא שמקבלת את התביעה במלואה .

לפני תביעה בסדר דין מקוצר אותה הגישה התובעת, עריית רמת גן נגד שני הנתבעים לתשלום חוב ארנונה בסך 94,849 ₪.

"חוב ארנונה סופי" – חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה – הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; "חברה פרטית" – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999; "בעל שליטה" – כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה.

...

סוף דבר לאור המסקנה אליה הגעתי, לא ניתן לחייב את בעל השליטה בחובות הארנונה של החברה.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

התביעה שבפניי הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים לתשלום חוב ארנונה עסקי, אשר לטענת התובעת חבה לה הנתבעת עבור התקופה שמיום 1.12.07 ועד ליום 31.12.09, בגין נכס המצוי ברחוב ישראל וישינגרד 7 בת-ים לשעבר רחוב המסגר (להלן: "הנכס"), וזאת על סך 79,335.70 ₪ (עדכני ליום 28.3.16).

ואז שחלפה שנה ואתה מגיע שוב ביולי 2009 לעירייה ועושה עוד הסדר הפעם על 3,000 ₪ ומשלם גם 500 ₪ על החשבון ? למה אז אתה לא מגיש השגה או לא אומר אני לא צריך לשלם או מבקש הנחה? עברה שנה ? החברה מהעירייה לא הכי סימפטיים והם מוציאים ממני את החשק לדבר איתם אפילו, הם לקחו לי את הדברים ואני לא יכולתי להמשיך, אני יודע שבעל העסק נתן את הדברים למישהו אחר, אני מבין שאני כמו בשר תותחים ואין לי מה לעשות וככה זה. אתה מודה שעשו נגדך הליכים מינהליים אין לך טענה כנגד ההליכים המינהליים שננקטו נגדך ? נכון.

בתא"מ 6479-08-07 עריית רמת-גן נ' אזוגי (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.3.16) התייחסתי לנושא זה וקבעתי : "28....מצאתי כי מדובר במקרה יוצא דופן בו המניעות מהשמוש בנכס והחזקה בו הלכה למעשה נבעה ממעשה התובעת, הדורשת תשלום ארונונה מהנתבעים בגין היותם המחזיקים באותו נכס. גם אם פעולתה של התובעת הייתה מוצדקת ואף נבעה מחובותיה כלפי תושביה, הרי שבמקרים כאלו יש לבחון מתן הקלות בתשלום ארנונה לאותם תושבים בין פרטיים ובין בעלי עסקים הנפגעים מאותן פעולות מוצדקות ככל שיהיו . בתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג – 1993 (להלן: "תקנות הסדרים") נקבע בסע' 13 כי ניתן לקבוע הנחה למחזיק של ביניין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מיצטברת של עד 6 חודשים בשיעור של עד 100% (סע'.

בתא (י-ם) 1180/06 עריית תל אביב נ' ק.קצמן בע"מ נקבע כי :"נטל ההוכחה של תנאים אלו מוטל על הרשות המקומית וחזקה זו אינה חלוטה אלא ניתנת לסתירה, והנטל לסתור אותה מוטל על בעלי השליטה כי אין לייחס להם את חובות הארנונה של החברה" (ראה סעיף 66 בתא (ת"א) 10100-02-14 עירית תל –אביב יפו נ' פיצה א.ב.ג ישראל בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 28.7.20).

...

לאור הבחינה המהותית של המונח "מחזיק" ולאור מכלול הנסיבות שהובאו בפניי מצאתי שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי, כך שעליה לשלם את תשלומי הארנונה לגביהם התביעה לא התיישנה, דהיינו מיום 1.4.09 עד ליום 31.12.09.

דיון והכרעה לעניין טענת ההתיישנות העילה להגשת תביעה כנגד בעל השליטה בחברה בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מתגבשת רק כאשר כל התנאים בסעיף מתקיימים והחברה מפסיקה את פעילותה העסקית.

עניין זה לא הוכרע בפסיקה (ראו: רע"א 2583/21 עריית רמת גן נ' סקאן ביי ישראל מוריה בע"מ ואח', סעיף 14 להחלטת כב' השופט אלכס שטיין (22.4.2021)).

החברה שלפנינו התפרקה ולא שילמה את חוב הארנונה, בעל השליטה במקרה דנן הוא נתבע 2 ממנו מבקשת הערייה לפרוע את החוב.

לפיכך לא זו בלבד שעל התובעת הנטל להוכיח קיומם של נכסים כלשהם לחברה (דבר שלא נעשה כלל), אלא שהנתבע 2 הוכיח היטב, הן בעדותו והן בראיות שהציג, בודאי ברמת השיכנוע הנדרשת במאזן הסתברויות במשפט אזרחי, כי מדובר היה בחברה חסרת נכסים - כך שבכל מקרה אין מקום ודרך לקבוע שהנתבע 2, כבעל השליטה בחברה, קיבל נכסים של החברה, בתקופת פירוקה או בכלל.

...

על כן, יש לדחות את התביעה על הסף בגין התיישנות.

יש לדחות את התביעה.

התוצאה התביעה נדחית.

במקרה כזה רשאית הערייה לבוא אל בעלי השליטה בדרישת תשלום חוב הארנונה של החברה, ובהעדר הענות לכך להגיש נגדם תביעה אזרחית.

חזקה זו מכונה בפסיקת בית המשפט העליון בשם "חזקת ההברחה". (רע"א 4049/19 המשביר 365 החזקות בע"מ נ' עריית כרמיאל (25.1.21); רע"א 2583/21 עריית רמת גן נ' סקאן ביי ישראל מוריה בע"מ (22.4.21)).

...

נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הוברחו נכסים, ונראה כי החברה נקלעה למצב כלכלי קשה ביותר עקב נסיבות שאינן תלויות בה, כאשר בד בבד נפתחו כנגד הנתבע תיקי הוצאה לפועל בסכומים משמעותיים ביותר, וננקטו כנגדו פעולות אכיפה בהוצאה לפועל.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1בתשלום סך של 16,542.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), תש"מ- 1980 מיום הגשת התביעה (23.9.2019) ועד למועד התשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2.