מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת עיריית לוד לחוב ארנונה ומיסים מוניציפליים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום ברמלה ת"א 27775-02-11 עירית לוד נ' לובאדה תיק חצוני: בפני כבוד השופט זכריה ימיני תובעים עירית לוד נתבעים אמנה לובאדה ת.ז. 056932676 פסק-דין
טענות הצדדים: בכתב התביעה המתוקן טוענת התובעת שעל הנתבע לשלם לה את יתרת חובה בגין מיסי ערייה בסכום כולל של 340,421.50 ₪ נכון ליום 31.12.14, כאשר רכיבי החוב הנם בגין ארנונה, ביוב ושמירה, לתקופה שתחילתה ביום 1.1.1994 וסופה ביום 31.12.14.
מר לובאדה נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא מתגורר בנכס, וכי הנתבעת היא הבעלים של הנכס; הם לא משלמים ארנונה מכיוון שהתובעת אינה מספקת שירותים מוניציפאליים, אך מעולם לא אמר זאת לתובעת; תשלום עבור מים הוא משלם כימעט 3 שנים, אך גובים מהם סכומים גבוהים; מודה שמגיעים אליהם שוברים לתשלומי מיסי ערייה; כאשר דיבר על אכיפה בררנית הוא דיבר על חובות ועל אי אכיפת דיני התיכנון והבנייה.
...
הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה כנגד מהסיבות כדלקמן: 1) תביעת התובעת התיישנה ככל שהיא מתייחסת ל-7 שנים שלפני הגשת התביעה; 2) הנתבעת לא קיבלה מהתובעת שירותים מוניציפליים; 3) הנתבעת לא קיבלה מהתובעת כל דרישה לתשלום מיסי העירייה; 4) לתובעת אין שלטון מקומי בשכונת ורדה, ומדובר למעשה בשכונה מנותקת מהעירייה; 5) התביעה נגד הנתבעת מהווה אכיפה בררנית; 6) פעולת התובעת בגבייה המינהלית סותרת את הנחיות היועץ המשפטי לממשלה שפורסמו בחודש פברואר 2010.
לאור האמור לעיל סבור אני שהתובעת הוכיחה שנקטה פעולות גבייה של ממש נגד הנתבעת וכי הנתבעת הייתה מודעת להן, ולכן תקופת ההתיישנות לגבי פעולות אלו מתחילה רק ביום 5.12.1998.
סבור אני שהודאתה של הנתבעת בחקירה הנגדית שהגיעה להסדר עם התובעת לגבי תשלום החוב, עם פירוט התשלומים ששילמה הנתבעת המצויים בתצהירה של המנהלת, די בהם כדי למלא אחר דרישת סעיף 9 הנ"ל והפסיקה הנ"ל. מאחר וההסדר היה החל משנת 2001, שהיה בתוך תקופת ההתיישנות בגין הליכי הגבייה המינהלית, אזי אין לקבל את טענת ההתיישנות שטענה הנתבעת.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 340,421.50 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית על פי חוק הרשויות המקומיות (רבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (2.2.2015) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2016 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

לתובע דירה בעיר אלעד, על הדירה נצברו חובות לנתבעת בגין אי תשלום מיסים מוניציפאליים: ארנונה והיטל שמירה.
מקבל אני את הסברי נציג הנתבעת כי בנגוד לנטען בכתב התביעה, העקול בבנקים לא הוטל על סך של 28,600 ₪ אלא נשלח לבנקים צו עיקול על סך של 14,000 ₪ ואם צו העיקול "תפס" יותר מ-14,000 ₪ אזי היה מבוקש לממש העיקול עד לסכום החוב בלבד (שורות 25-29 ע' 1 לפרוטוקול).
מעיון בפסק הדין האחר עולה כי הוא אינו רלוואנטי למקרה שלנו, שם נקבע כי 30 יום להסרת עיקול היה זמן סביר, שכן אצל הנתבעת (עירית נתניה) נערכו שינויים במערך גביית חובות החניה, התובע שם (נחום) נהג בחוסר תום לב שכן כאשר גילה את העובדות בקשר לאי הסרת העיקול, לא פנה לא בכתב ולא בעל פה למחלקה המתאימה אצל הנתבעת.
מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאות פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד בבקשת רשות לערער על פסק הדין.
...
מקבל אני את הסברי נציג הנתבעת כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, העקול בבנקים לא הוטל על סך של 28,600 ₪ אלא נשלח לבנקים צו עיקול על סך של 14,000 ₪ ואם צו העיקול "תפס" יותר מ-14,000 ₪ אזי היה מבוקש לממש העיקול עד לסכום החוב בלבד (שורות 25-29 ע' 1 לפרוטוקול).
אני מקבל את גרסת התובע לכך שהעובדה שהיה מנוע מלהשתמש בכספיו במשך 15 ימים עקב מחדליה של הנתבעת, גרמה לו אי נוחות ועגמת נפש מרובה בגינם זכאי התובע לפיצוי מהנתבעת.
לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כולל בסך של 1,000 ש"ח. אינני פוסק לתובע הוצאות משפט שכן רוב רכיבי תביעתו לא הוכחו.
הנתבעת תשלם לתובע את הסך הנ"ל בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

לפני תביעת עריית לוד (להלן: "התובעת" או "הערייה") לחיוב הנתבעים בתשלום חוב ארנונה ומיסים מוניציפאליים ע"ס 103,223.25 ₪, המתייחסים לנכס ברח' תח 2 בלוד, עבור התקופה שבין יום 19.3.02 ועד יום 30.10.09.
...
בעניין זה נחה דעתי כי הכספים הועברו לחשבון של משרד בא כוח התובעת, ולא דווחו או הגיעו פיזית לידי התובעת תוך ייחוס לתיקם של הנתבעים.
עם זאת, אני סבורה כי יש לאבחן, בהיבט גובה החוב, בין התקופה של עד ליום 20.12.10, הוא המועד בו מומש העיקול בהיקף של 22,000 ₪, לבין התקופה שלאחר אותו מועד, וזאת לעניין חיובי הריבית.
סוף דבר הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את סכום התביעה בסך של 103,223.25 ₪ .

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: 1) התובעת לא פירטה את התקופה בגינה תובעת התובעת את סכום התביעה; 2) התובעת מתגוררת ברחוב בר-אילן 15 בלוד ומעולם לא קיבלה לכתובתה שומות ארנונה או התראה מטעם התובעת; 3) לאורך שנים ארוכות לא שלחה התובעת לנתבעת דרישות תשלום בגין כל חוב שהוא לחנות; 4) הנתבעת לא קיבלה כל עיקול שהוא על חשבון הבנק שלה או על נכס השייך לה; 5) הנתבעת היא דיירת מוגנת מזה שנים רבות בחנות שגודלה כ-37 מ"ר, החנות שייכת לחב' עמידר, וכל העניינים וההתכתבויות מתנהלים מול חב' עמידר; 6) החנות הייתה לא מאוישת במשך שנים רבות, אינה ראויה לשימוש ולא התבצע בה כל שימוש; 7) כשנודע לנתבעת על התביעה, ניסתה להגיש ערר או השגה, אך נאמר לה שמאחר וכל סכום החוב נמצא בתביעה משפטית, לא ניתן להגיש ערר או השגה; 8) הנתבעת רשומה כבעלת הזכויות בנכס באופן פורמאלי, אך בן זוגה המנוח של הנתבעת הוא זה שהיה מנהל את העניינים ומכיר את העובדות באופן מדויק.
גב' פרץ נחקרה חקירה שכנגד בה העידה שדרישת התשלום משנת 2003 כנראה הושארה על דלת הנכס; לא ידוע לה על בעיה באיתור הנתבעת; גם כאשר כתוב על גבי דרישה שנשלחה וחזרה שהכתובת לא תקינה, היא ממשיכה לשלוח דרישות תשלום לאותה כתובת; לא ידוע לה שהנכס נטוש, מכיוון שמדובר בחנות, וחנויות לא תמיד מאוישות, אך הדבר אינו גורע מהחובה לשלם מיסי ערייה; לאחר שמעקל הודיע לה שהנכס נטוש, היא שלחה את דרישת התשלום לכתובת המגורים של הנתבעת; כל חודשיים נשלחת לכל חייבי הארנונה דרישה לתשלום ארנונה; לא ניתקו את המים לחנות, מכיוון שמדובר בחנות אשר חיבור המים אינו קריטי עבור השמוש בחנות; רישום החוב כחוב מסופק אינו פוטר את הנתבעת מתשלום החוב; התובעת חייבת לשלוח את דרישת התשלום לתשלום מיסי הערייה לכתובת הנכס, והנתבעת לא ביקשה לשלוח לה את הדרישות לכתובת אחרת; התובעת תובעת את מיסי הערייה החל משנת 1993.
העד השני מטעם התובעת הוא מר שרון לוי, עובד חברת מ.ג.ע.ר, אשר עוסקת באירגון וניהול גביה במיסוי המוניציפלי בעריית לוד מזה 12 שנה.
...
הנתבעת טענה בכתב ההגנה שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: 1) התובעת לא פירטה את התקופה בגינה תובעת התובעת את סכום התביעה; 2) התובעת מתגוררת ברחוב בר-אילן 15 בלוד ומעולם לא קיבלה לכתובתה שומות ארנונה או התראה מטעם התובעת; 3) לאורך שנים ארוכות לא שלחה התובעת לנתבעת דרישות תשלום בגין כל חוב שהוא לחנות; 4) הנתבעת לא קיבלה כל עיקול שהוא על חשבון הבנק שלה או על נכס השייך לה; 5) הנתבעת היא דיירת מוגנת מזה שנים רבות בחנות שגודלה כ-37 מ"ר, החנות שייכת לחב' עמידר, וכל העניינים וההתכתבויות מתנהלים מול חב' עמידר; 6) החנות הייתה לא מאוישת במשך שנים רבות, אינה ראויה לשימוש ולא התבצע בה כל שימוש; 7) כשנודע לנתבעת על התביעה, ניסתה להגיש ערר או השגה, אך נאמר לה שמאחר וכל סכום החוב נמצא בתביעה משפטית, לא ניתן להגיש ערר או השגה; 8) הנתבעת רשומה כבעלת הזכויות בנכס באופן פורמלי, אך בן זוגה המנוח של הנתבעת הוא זה שהיה מנהל את העניינים ומכיר את העובדות באופן מדויק.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעת שהתובעת לא דרשה ממנה לשלם את מיסי העירייה.
סבור אני שאין חולק שאכן כך קבעה הפסיקה.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 117,517.2 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), ה'תש"ם-1980 מיום 20.12.12 ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי התמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

רקע ותמצית טענות הצדדים התובעת עותרת לחייב את הנתבע בתשלום חובות ארנונה כללית, עבור נכס ברחוב הלן קלר 1 בעיר לוד (להלן: "הנכס") והעמידה תביעתה על סכום של 78,672 ₪ בגין התקופה שבין 1.1.2003 לבין 31.12.2007 (להלן: "התקופה הרלוואנטית").
אין מחלוקת כי כתוצאה מההליך האחר, התגלה לתובעת כי הנתבע מחזיק בנכס, המצוי בשטחה המוניציפלי וכי לא שילם בגינו את תשלומי החובה.
אולם, לא שוכנעתי כי בהיעדר אלו, נימנעה מהנתבע היכולת לעשות שימוש בנכס לצרכי מגורים ואין בהם כדי להביא לפטור מובנה מחיוב בתשלומי ארנונה, משהם אינם עולים כדי: "חדלונו המעשי של הנכס, עד כדי רמה של אפשרות ממשית להריסתו" (ר' סעיף 330 לפקודת העיריות; בר"ם 5711/06; עמ"נ (חיפה) 410/04 מלק נ' מנהל הארנונה של עריית חדרה, תק- מח 2005 (2), (2005); בר"ם 7261/07, בר"ם 10313/07 חברת המיגרש המוצלח בע"מ נ' עירית תל-אביב יפו ואח', (30.12.2009)).
...
זו השאלה הניצבת במוקד המחלוקת בין הצדדים ובהינתן מכלול הנסיבות, נחה דעתי כי יש להשיב עליה בחיוב ולקבל את עיקר התביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע.
הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה כנגדו.
שוכנעתי כי ראוי לקבל את התובענה בהפחתת מספר חודשים מהתקופה הרלוונטית ולדחות את עיקר טענות הנתבע.
אולם, לא שוכנעתי כי בהעדר אלו, נמנעה מהנתבע היכולת לעשות שימוש בנכס לצרכי מגורים ואין בהם כדי להביא לפטור מובנה מחיוב בתשלומי ארנונה, משהם אינם עולים כדי: "חדלונו המעשי של הנכס, עד כדי רמה של אפשרות ממשית להריסתו" (ר' סעיף 330 לפקודת העיריות; בר"ם 5711/06; עמ"נ (חיפה) 410/04 מלק נ' מנהל הארנונה של עיריית חדרה, תק- מח 2005 (2), (2005); בר"ם 7261/07, בר"ם 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עירית תל-אביב יפו ואח', (30.12.2009)).
סוף דבר שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה במשפט האזרחי והוכיחה כי הנכס היה בשימוש הנתבע לשם מגורי משפחתו בעיקר התקופה הרלוונטית.
הנתבע ישלם לתובעת את חיובי הארנונה החל מיום 14.4.2003 ועד ליום 31.12.2007.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו