תביעת עירייה לביצוע פסק דין על סכום קצוב בגין ארנונה ושירותים מוניציפליים

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 10933-03-16 עירית ירושלים נ' אלאטרש לפני כב' הרשם הבכיר ניר נחשון התובעת: עירית ירושלים -נגד- הנתבע: מוחי אל דין אלאטרש פסק-דין

מבוא: הורתו של ההליך שלפניי בבקשה לבצוע תביעה על סכום קצוב, לפי הוראת סעיף 81א(1ד) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שהוגשה בלישכת ההוצאה לפועל בירושלים (תיק מס' 03-28236-14-5) עקב חוב מיסי ארנונה בסך 14,784 ₪ (נכון ליום 28.05.2014) שנצבר לנתבע בגין נכס מקרקעין הרשום בערייה כמס' ח-ן 30684-012-008-0018 בשכונת וולג'ה 0001 בירושלים (להלן -הנכס) במשך התקופה שמיום 01.01.2011 ועד ליום 31.12.2013.

משכך, חייב הוא לתובעת עבור דמי הארנונה בגין הנכס את הסך הנתבע, כפי שמפורט בתדפיסי גיול החוב המצורפים לכתב התביעה.

בחקירתו הנגדית אישר כי הוא יודע על כך שהנכס מצוי בשטח מדינת ישראל ובתחומה המוניציפאלי של התובעת לאור הריסות הבתים המבוצעות במקום מכוח סמכותה של הערייה, ואולם לטענתו, הרשות הפלסטינאית היא המספקת את יתר השירותים הערוניים.

המזכירות תידאג לשלוח פסק הדין לב"כ הצדדים.

...

כשלעצמי, סבורני כי ראוי היה לו כלל הרשויות המקומיות היו נוהגות להשית את הארנונה לפני תחילת שנת הכספים, או לכל המאוחר במועד הקרוב לראשיתה.

בכך יש כדי להטיל נטל כבד ביותר על הרשויות המקומיות, ואין זה ברור כי הן תוכלנה לעמוד בנטל זה. לפיכך, מן הראוי כי משך התקופה המדויק שבמהלכו יכולה הרשות המקומית לשלוח הודעת חיוב, מבלי שזו תיחשב לרטרואקטיבית, ייקבע על-ידי המחוקק, על בסיס נתונים מתאימים באשר לצרכי הרשויות המקומיות ותוך התחשבות גם בצורך של הנישומים בוודאות לגבי שיעור החיוב בארנונה בשלב מוקדם ככל האפשר; ועל כן, המסקנה היא כי – במצב החקיקתי הקיים – שומת ארנונה המופקת לנישום במהלך שנת הכספים אינה, כשלעצמה, רטרואקטיבית".

סוף דבר - דין התביעה להתקבל וכפועל יוצא מכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 14,784 ₪ בצירוף הפרשים בהתאם לחוק הרשויות המקומיות ( ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם-1980 מיום 28.5.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עריית עכו, הגישה נגד הנתבעת שתי בקשות לבצוע תביעה לסכום קצוב: הראשונה במסגרת תיק הוצל"פ 505284-06-17 שניפתח בלישכת ההוצאה לפועל בעכו ביום 07.06.2017 לגביית חוב ארנונה ואגרות עבור השנים 2010, 2015-2016 בסך מיצטבר של 12,369.70 ₪; השנייה, במסגרת תיק הוצל"פ 500036-06-18 שניפתח בלישכת ההוצאה לפועל בתל אביב ביום 05.06.2018 לגביית חוב ארנונה ואגרות עבור השנים 2016-2017 בסך מיצטבר של 8,848 ₪; הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב בשני התיקים והכחישה את החוב הנטען.

כמו כן, להבדיל מנושה "רגיל", הנהנה בעצמו מזכייתו בהליך המשפטי, הכספים הנגבים אמורים לשרת את כלל הציבור ולספק שירותים מוניציפליים בסיסיים לתושבים.

חרף האמור לעיל ומסקנתי בדבר קיום מעשה בית-דין, ומאחר שטענות הנתבעת בעיניין החיובים וההנחות לשנים 2010, ו- 2015 עד 2017 תפסו את מרבית נפח ההיתדיינות בתיק זה, שנמשכה זמן רב; ואף בסיכומיהם הקדישו לכך הצדדים חלק נכבד; ובכדי להפיס דעתה של הנתבעת שטענותיה העיקריות לא נדחות מטעם "דיוני" גרידא, אלא נדונו גם לגופו של ענין, אתייחס להלן לטענות אלו; תביעות התובעת מבוססות כאמור על חיובים בגין ארנונה ואגרות עבור שנים קודמות.

מאידך, עם הגשת תביעות על סכום קצוב, רשאית הייתה הנתבעת בנסיבות העניין להעלות טענות הגנה, אך משהוכרעו אותן טענות בהליך קודם ובפסק דין חלוט, נוצר מעשה בית דין ויש לדחות את ההגנה של הנתבעת על הסף וגם לגופו של עניין מהטעמם עליהם עמדתי לעיל.

...

לפיכך, אינני מקבל טענת ההתיישנות של הנתבעת ביחס לחובות משנת 2010.

סיכומו של דבר, אין לומר כי נוכח ההכרעה בהליך הקודם העירייה היתה מנועה מלנקוט הליכי גבייה אזרחיים באמצעות הגשת תביעות על סכום קצוב בהוצאה לפועל לגביית החובות שלא שולמו.

סוף דבר: לאור כל האמור והמקובץ לעיל, דין שתי התביעות להתקבל ביחס לסכומים הפורטים בסעיף 6 לעיל.

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 11731-03-19 עריית ירושלים נ' סלמאן ואח' תיק חצוני: 5290450818 בפני כבוד השופט **** מרדכי דמביץ תובעת עריית ירושלים באמצעות ב"כ עוה"ד ליאור שפירא ו/או ניר גדעוני ו/או בשמת בן דוד נתבעים 1. סמירה סלמאן, ת.ז. 080134356 2. עיסה סלמאן, ת.ז. 080272933 פסק דין

הצדדים התובעת היא ערייה וככזו היא מספקת שירותים מוניציפאליים וזכאית על פי דין לגבות ארנונה.

תיק ההוצאה לפועל לשם גביית חוב הארנונה של הנתבעים בגין חלק שנת 2017 (כמפורט לעיל) הגישה התובעת נגד הנתבעים תביעה על סכום קצוב ללישכת ההוצאה לפועל בירושלים, על סכום חוב אשר נכון ליום 24.5.2018 עמד על 1,537.63 ₪ (תיק הוצל"פ 529045-08-18).

דיון והכרעה בכובעה כעירייה היתה התובעת זכאית לתשלום ארנונה מהנתבעים בגין הנכס - תשלום אשר לא בוצע בתקופה מושא התביעה (13.6.2017-31.12.2017).

ברור כי הנתבעים מתגוררים למעלה משלושים שנה במקום אחד ומשלמים ארנונה בגין הנכס.

...

התוצאה התובעת תשלם לנתבעים סך כולל של 15,000 ₪.

בית משפט השלום בהרצליה תאד"מ 66515-10-21 עריית הרצליה נ' בלושינסקי ואח' תיק חצוני: 501091-04-21 בפני כבוד הרשמת בכירה סבין אוחנה התובעת עריית הרצליה רשות מקומית 500264007 הנתבעים 1. גיא בלושינסקי ת.ז. 059798702 2. דנה בלושינסקי ת.ז. 023603871 פסק דין

התביעה הוגשה תחילה כתובענה על סכום קצוב בלישכת ההוצאה לפועל.

נטען כי נכון ליום 9.3.2021, עמד חוב הנתבעים על סך 46,3710.28 ₪ עבור תשלומי חובה והטילים של ארנונה ו/או שירותים מוניציפליים ו/או ביוב ו/או מים ו/או אגרת שמירה.

באשר לקבלה שנטען כי נתקבלה מהתובעת תמורת ביצוע התשלום בכרטיס אשראי, טען הנתבע, בדיון מיום 22.6.2022, כי אינו מוצא אותה (פרו' עמ' 3, ש' 18) ובדיון מיום 9.2.2023, שאינו נוהג לשמור קבלות של ערייה ולכן אינו יכול להציג אותה (פרו' עמ' 21, ש' 8): "אז אני אענה, לא מצאתי שום קבלה של הערייה, אני לא נוהג לשמור קבלות של הערייה, אני סומך על הערייה שהיא מבצעת את עבודתה נאמנה והתחשיב שלה הוא נכון, אני לא ידעתי שעיריית הרצליה מיתנהלת בצורה הזאת." לנוכח האמור, תשלום עבור התקופה השנייה גם לא הוכח ומשכך, לא נסתרה טענת התובעת, המגובה באסמכתאות חשבוניות, כי חיובי הארנונה עבור חודשים ינואר עד אפריל 2018 לא שולמו.

...

משלא הוכיחו הנתבעים כי התצהיר נמסר לתובעת לפני יום 17.1.2019, אין בידם להתנגד לחיובם עבור הנכס עד למועד הנ"ל. לנוכח האמור, גם עבור תקופה זו, לא הוכיחו הנתבעים כי לא היו חייבים בתשלום כך שהתנגדותם בעניין זה נדחית.

לאור האמור, אני דוחה את ההתנגדות כך שהתביעה מתקבלת במלואה.

אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל ושפעול ההליכים בתיק מס' 501091-04-21.

תיק זה הועבר אלי לכתיבת פסק-דין על פי החלטת כב' הנשיא, השופט אמנון כהן מיום 13.9.06, על יסוד הסכמת הצדדים.

במקרה הנדון, טוענת הנתבעת לזכות קזוז לפי סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, הקובע לאמור: "53. קזוז (א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים." 5.

9) משקבעתי כי אין המדינה רשאית לפטור עצמה מתשלום ארנונה עקב אי סילוק אשפה על ידי המועצה ובעניין זה מעמדה שווה למעמדו של כל תושב קבעתי למעשה כי אין המדינה רשאית להפחית מסכומי הארנונה בהם היא חייבת סכומים שהיא שילמה עבור אותם שירותים שהמועצה היתה חייבת לספק לה, ודרכה בעניין זה הוא הגשת תביעה נפרדת ולא הפחתה מסכומי הארנונה.

משני פסקי הדין המובאים לעיל, אשר הנמקתם מקובלת עלי, מתבקשת המסקנה, כי אם בגין אי קיום חובותיה החוקיות של העיריה כרשות מוניציפלית, שלמימונן מוטלת הארנונה על התושב, לא הותר הקזוז, ביתר שאת אמורים הדברים, כאשר מבוקש להפחית מהארנונה חוב של העיריה כלפי התושב אשר נוצר במסגרת חוזית נפרדת ונטולת כל זיקה לשירותים אשר מספקת לו העיריה עפ"י דין.

באשר לקבלה נ/1, אין כל אינדיקציה בגוף המסמך כי תשלום המס הכלול בה בוצע בדרך של קזוז.

...

הטענה נדחית.

לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 80,005 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980 מיום הגשת התביעה 9.12.02 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ בתוספת הוצאות משפט.