תביעת עירייה בגין חובות נכסים כנגד מחזיקים

הרקע להליך וטענות הצדדים לפניי תביעת עריית ירושלים לתשלום חוב ארנונה בגין נכס הרשום בספרי הערייה כנכס מס' 30615-261-000-0062 (להלן: הנכס).

בעיניין שלפניי, הנטל הראשוני לסתור את החזקה כנגד חיוב רטרואקטיבי מוטל על הערייה.

אם הנכס לא היה בבעלות הנתבע מעולם – מדוע אמור היה לחשוש מהצטברות חוב ארנונה משמעותי? הנתבע לא הניח טעם כלשהוא מדוע השינוי ארע במועד זה, ואין לקבל את טענתו הכללית שהדבר נבע עקב חוב הארנונה – שהצטבר במשך שנים רבות קודם לכן.

הערייה לא הבהירה מה נעשה על ידה לשם גביית החוב האמור, ולמצער, לשם איתור המחזיק בעל הזיקה הקרובה לנכס.

...

הימנעות הנתבע מעשות כן מובילה למסקנה לפיה הצגת ראיות כאמור הייתה פוגעת בטענותיו.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שהנתבע יחויב בתשלום חוב הארנונה מיום 1.1.2010 ועד ליום 31.12.2013 בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

בנוסף יישא הנתבע בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח. הואיל וכתב התביעה לא הומצא לנתבע 1, ולא הוגשה בקשה מתאימה בעניינו, אני מורה על מחיקת התביעה כנגדו.

תביעת עריית ירושלים בגין חוב ארנונה כנגד שלושה גורמים: המחזיקה בפועל בנכס בתקופת החיוב, המחזיקה הקודמת שנותרה רשומה ברשומי הערייה כמחזיקה בהעדר מסירת "הודעת חדילה" ובעלת הזכויות בנכס.

...

הודעת צד שלישי כנגד דבר ירושלים מתקבלת ביחס לתקופות בהן הנכס היה פנוי ונדחית ביחס לתקופה בה החזיקו אחרים בנכס.

ההודעות כנגד גרמה נדחות וכך גם הודעות הצד הרביעי שהוגשו על ידי מסילת אבות.

הבקשה לביטול פסיקת ההוצאות לטובת אוצר המדינה בשל חוסר המעש שהביא למתן פסק דין בהיעדר הגנה בהודעה זו (שבוטל לאחר מכן) נדחית בהיעדר הצדקה לביטול.

התביעה הוגשה בגין חוב ארנונה לשנת 2017 וב"כ המשיבה הבהיר בדיון כי החוב הנתבע הנו לחודשים יולי עד דצמבר.

בין אם אצרף דעתי לפסקי הדין האמורים, ובין אם אחיל על הסיטואציה של מחזיקים במשותף את הוראות חוק החוזים, בכל מקרה התוצאה המשפטית, המוסכמת גם עליי, הנה כי על פי הדין ניתנו לעירייה מספר אפשרויות כיצד לפעול כנגד מחזיקים במשותף בנכס.

השנייה, לראות בהם חייבים לחוד באופן המאפשר לעירייה לנהל כנגד כל אחד מהמחזיקים במשותף הליכי גבייה נפרדים, השלישית, שהנה אפשרות מיוחדת הקבועה בהוראות סעיף 316 לפקודת העיריות ולפיה הערייה רשאית לבחור אחד מהמחזיקים במשותף ולתבוע רק אותו על מלוא החיוב בארנונה, ולאחר מכן אותו נישום ששילם את מלוא החוב רשאי להפרע מיתר המחזיקים במשותף את החלק העודף ששולם על ידו".

...

בהתאם ונוכח האפשרות לחיוב כל אחד מהמחזיקים במלוא החוב, אני סבורה כי אין בטענת המבקש לעניין חיוב השוכרת הנוספת כדי להוות טענת הגנה.

אשר לטענות המבקש בעניין המסירה, משהגעתי למסקנה כי אין בפי המבקש טענות הגנה המצריכות בירור הרי שעל פניו גם אין מקום להידרש לטענותיו בעניין המסירה והארכת המועד.

סיכומו של דבר, ההתנגדות נדחית.

מוטי אלטרץ ע"י ב"כ עוה"ד צבי שילה פסק דין בפניי תביעה בגין חוב ארנונה שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

בהתאם להודעה על מימוש אופציה, מיום 15.11.2016 שהוגש באמצעות עו"ד זקן, הרי שדיין ותורג'מן ביקשו מעו"ד זקן לממש את הסכם האופציה: "בהמשך להוראות הסכם השכירות שנחתם ביום 21.1.2016... ובהמשך לנספח לחוזה שכירות שנחתם ביום 2.11.16.... אנו מודיעים לכם בזאת על מימוש האופציה להמשך השכירות בנכס בהתאם להסכם השכירות החל מיום 29.2.2017 ועד ליום 28.2.2018" ככל שיש לנתבע טענות כנגד כך שהתובעת ביצעה שינוי מחזיקים מבלי שקבלה את ההודעה על מימוש האופציה, הרי שמדובר בטענה מתחום המשפט המינהלי ואינה טענת אינני מחזיק והיא אינה בסמכותו של בית משפט זה. מכל מקום, בהתאם לשינוי גברי זה, פנתה התובעת לעריית ירושלים ביום 16.11.2016 והודיעה על "שינוי מחזיקים לצורך עידכון רשומי ארנונה". בהתאם להודעה זו, המחזיקה PL הפקות בע"מ פינתה את הנכס ביום 31.10.2016 והחל מיום 1.11.2016 מחזיקים בנכס דיין ותורג'מן. להודעה על שינוי המחזיקים צורף הסכם השכירות (עמ' 17 ש. 6-10).

...

הנתבע טען כי התובעת התבססה על עדויות שמיעה, ואף ביקשה – ובית המשפט נעתר לבקשה – לזמן את בא כוח המשכירה, עו"ד זקן, ללא קבלת עמדת הנתבע המתנגד בסיכומיו לזימון העד, שכן התובעת לא הגישה רשימת עדים 20 יום טרם קדם המשפט הראשון; בית המשפט אפשר להעיד עו"ד זקן בניגוד לתקנה 62 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: התקנות); בית המשפט אפשר לעד עו"ד זקן להציג מסמכים בניגוד לתקנה 60 לתקנות, ולא, לשיטת הנתבע "טעמי צדק סתמיים" אינם עונים על הקריטריון של "טעם מיוחד" (ס' 6 לסיכומיו).

לסיכום, על בסיס כל המפורט לעיל, אני מוצאת כי הנתבע חתם על הסכם השכירות כשוכר ולא כערב.

אני דוחה את טענת הנתבע כי חתם על הסכם לפרק זמן של 4 חודשים בלבד, ולכן לא היה אמור להירשם כמחזיק, מדובר בגרסה לא הגיונית שעל מנת להוכיח אותה היה על הנתבע להביא לעדות את תורג'מן, למשל, שיתמוך בטענה זו, אך זאת כאמור לא נעשה.

התביעה מתקבלת במלואה ואני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת 115,402.25 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

זאת בהתאם להוראות שהורה בית המשפט ביחס לריבית שתחול בתקופות שונות, ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. תביעת הערייה בגין חובות ארנונה נסבה על נכס ברחוב א-זהרה 6 בירושלים.

זאת בשים לב לכך שהארנונה לא שולמה מאז שנת 1991, כאשר הערייה ניהלה הליכים משפטיים מיותרים כנגד האדם הלא נכון על אף שבתיק הערייה היה מצוי מכתב של בעל הזכויות בנכס משנת 1988 שממנו קל היה להגיע את המערער כמחזיק ששכר ממנו את הנכס.

...

טענתו המרכזית של המערער בערעור לפנינו נסבה על קביעה זו. לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים בכתב ובדיון שלפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע להחלטה בסוגיית ההתיישנות, על הנובע מכך.

במכלול נסיבות העניין, לא מצאנו הצדקה לסטות מהכלל שלפיו על חיובי ארנונה חל חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

לפיכך, חיובי המערער יישאו ריבית והצמדה בהתאם לחוק זה. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שחלף החיוב בסעיף א' לפסיקתה של בית משפט קמא מיום 6.1.23, יהיה על המערער לשלם לעירייה את חיובי הארנונה בקשר עם הנכס כרשום בספרי העירייה, וזאת ביחס לתקופה שמיום 13.12.2010 ועד ליום 31.12.2012, כשאלה יישאו ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980.

בנסיבות העניין, חלף מה שנקבע שם אנו מורים כי המערער יישא בהוצאות העירייה בערכאה הדיונית בסך כולל של 20,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.