תביעת עיזבון בגין מוות בתאונה ללא רשות נהיגה

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 8010-07-20 א. ר. ס ז"ל ואח' נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' ת"א 55088-05-21 א.א. ע ז"ל ואח' נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים בפני כב' השופט יורם ברוזה, סגן הנשיא תובעים (ת.א. 8010-07-20) 1.עיזבון המנוח ס. א. ר. ז"ל 2.מ. א. ר. 3.ז. א. ר. 4.ל. א. ע"י ב"כ עו"ד ארז ביטון תובעים (ת.א. 55088-05-21) 1. עיזבון המנוח א.א.ע ז"ל. 2. א.א.ח. 3. א.א.י. (קטין) 4. א.א.ב. 5. א.א.ע. ע"י ב"כ עו"ד זיאד אלסנע נתבעים 1.קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד עמליה ליאור 2.ס. א. ר. ע"" ב"כ עו"ד נימר אלטורי צדדים שלישיים 1. ס.א.ר. ע"י ב"כ עו"ד נימר אלטורי 2. מ.ג. (נמחקה) ע"י ב"כ עו"ד מחמוד אלסנע פסק דין

עצם קרות התאונה אינה שנויה במחלוקת, רכב היונדאי בו נסעו התובעים והנתבע פגע במשאית.

בסיום ההליכים הודיעו קרנית והתובעים כי הגיעו להסכמות (שקבלו תוקף של פס"ד) ולפיהן:- סך הנזקים של התובעים 1-3 (יורשי המנוח א.ר.ס. ז"ל) יעמדו על סך של 950,000 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד) – פס"ד חלקי ניתן ביום 5.5.21; סך הנזקים של התובע (ל.א.) יעמדו על סך של 65,000 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) –פס"ד חלקי ניתן ביום 21.6.21 לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות אלו, נקבע התיק לשמיעת ראיות בשאלה האם אכן הנתבע/צד ג' הוא זה שנהג ברכב (כטענת כל יתר המעורבים) וכן האם לקרנית קיימת זכות חזרה כלפיו (כנהג) וכלפי אימו (כבעלים של הרכב).

ת.א. 55088-05-21 לאחר שתיק 8010-07-20 כבר היה קבוע להוכחות בשאלת החבות (שכן הוגשו הסכמי פשרה לגבי גובה הנזק), הגישו יוריש המנוח א.א.ע. תביעה זו שבה תבעו מקרנית כי תשלם להם את הפצוי המגיע בעקבות מותו בתאונה.

בכל הקשור לת.א. 55088-05-21 ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם למועדים הקבועים בתקנות (שכן ההליכים טרם הושלמו).

...

הנני מקבל את ההודעה לצד ג' כנגד הנתבע במלואה, על הנתבע לשפות את קרנית במלוא הסכומים שתשלם לתובעים בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לקרנית מלוא החזר הוצאות ושכר טרחת עו"ד שבהם נשאה.

הנני מקבל את ההודעה לצד שלישי וקובע כי על הנתבע יהיה לשלם לקרנית את מלוא הסכומים שתשלם לתובעים.

כך, בענין ע"א 2199/99 עזבון עודד לזר ז"ל נ' רשות הנמלים והרכבות פ"ד נו (1) 938 (פורסם; 28.11.01) נקבע: "לסיכום, מסקנתי היא כי מעשה היתאבדות נכלל בגדר החזקה הממעטת של "תאונת דרכים". מסקנה זו נתמכת הן בלשון החוק, הן בהיסטוריה החקיקתית שלו והן בהגיונם של דברים".

בהתאם לאמור, וכפי שיפורט בפרקי הדיון להלן, אני מוצא לקבל את התביעה הנדונה, בהיותה תביעה בעקבות פגיעה בתאונת דרכים שגרמה למוות; ובהתאם - לזכות את אם המנוח, התובעת כיורשת מכוח עיזבונו, בפיצויים לפי חוק הפיצויים.

סיוע לאפשרות זו ניתן למצוא בעובדה, שנהג הרכבת שהעיד לפניי, אף שנשאל על כך על ידי מספר גורמים, לא ידע לומר אם המנוח בעת שראה אותו טרם הפגיעה – היה חי או מת. זאת, כמובן, בכלל תחת ההנחה, שכן הספיק לראות את המנוח טרם הפגיעה; הנחה שכבר הבעתי לגביה ספק רב, ואף ציינתי שיכול שהנהג בכלל עצר את הרכבת רק על פי תחושה שפגע ב"משהו" [הוא אישר בעדותו שניתן להרגיש פגיעה, אפילו באבן קטנה על הפסים, ושהוא הרגיש בפגיעה בעניינינו – עמ' 94 לפרו' הדיון השני].

כאמור, הנתבעות מציגות מטעמן את חקירות הרכבת והמשטרה שנוהלו בעקבות מות המנוח.

התובע שאל את המומחה, בין היתר: "א. האם נכון כי מהשירים עולה תמונה של אדם אופטימי? ב. האם העובדה כי מרבית השירים נכתבו כמפורט לעיל בשנתיים שקדמו למותו למועד התאונה לא עומדת בסתירה לקביעתך כי המנוח סבל בשנתיים שקדמו למותו מהפרעה דכאונית?". בתשובת המומחה לשאלות ההבהרה מטעם התובע, קבע המומחה בין היתר: "2. לא אעסוק בפרשנות לשירים. הערכתי התבססה על מידע מתועד. ולא רואה כל סתירה...

...

התובע טוען כי גם אם המשטרה או הפרקליטות חקרה את נהג הרכבת והפקח שהיה בה בעת אירוע הפגיעה – מהבחינה הפורנזית חקירתה שטחית ביותר, והיא מצאה שלא להוסיף לחקור עדים רלוונטיים נוספים, כשהסתפקה בסיווג האירוע ב"מקרה מוות" (או הפנתה את הגופה לחוות דעת פתולוגית בהפניה שהתפרשה על ידי הפתולוג - "ככל הנראה מדובר בהתאבדות"); וגם אם צוות מטעם רכבת ישראל מצא בתחקיר האירוע בענייננו כי "מנסיבות האירוע והממצאים שנאספו ניכר כי מדובר במקרה התאבדות" – מפרטי החקירה עולה כי אין מדובר במסקנה מבוססת, ומכל מקום - אין לייחס למסקנה זו כל משקל.

בנסיבות תיק זה, אני מקבל את טענת התובע (המפנה להחלטות ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין), כי שכר טרחת עורכי הדין שיש להורות להחזיר לתובע בעקבות קבלת התביעה, אמור לשקף את העובדה שהושקע מטעם התובע עמל גם לצורך קבלת עמדתו בהכרעה במחלוקת המקדמית – האם בכלל התיק נכנס לגדרו של חוק הפיצויים.

אשר על כן, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת כך שהנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע – פיצויים בסך של 700,000 ₪.

עוד ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 163,800 ₪, וכן – החזר הוצאות התובע בסך 14,510 ₪ (כנגד אסמכתאות מתאימות) והחזר האגרה ששילם בנדון.

שנית, אף אם ברכב מנועי ותאונת דרכים עסקינן - נטען לנהיגה של המנוח במלגזה בלא רשות, באופן המחריג הזכאות לפצוי מכוח החוק, לפי סע' 7(2) לחוק.

ובכן, אם יש לעזבון (יורשי המנוח) זכות תביעה, הרי לא מיתקיים סע' 7(2) לחוק השולל זכות תביעה מכוח החוק ממי שנהג ברכב בלא רשות, ואף מעיזבונו הבא בנעליו (להבדיל מתלוייו הזכאים עדיין לתבוע מכוח החוק, לפי סע' 7ב לחוק).

בע"א 5584/01 עזבון המנוח שמואל מנשה ז"ל נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(4) 677 נדון מקרה בו המעביד העמיד רכב לשימוש עובד, וארעה תאונת דרכים קטלנית בה נפטר אותו עובד כתולדת השמוש ברכב.

...

אני מחייב את קרנית לשלם לתובעים את הסכומים הבאים במצטבר: 918,624 ₪.

אני מחייב את הצד השלישי מס' 1 לשפות את קרנית בסכום המצטבר בו חויבה לשפות את התובעים, בתוספת הוצאות משפט כלליות של קרנית בסך 18063 (נספח יד למוצגי קרנית) וכן שכ"ט שתשלם קרנית לבא כוחה בתביעה העיקרית ובהודעה על פי חשבונית שתוצג, ובתוספת אגרות בהן תחוב או חויבה קרנית.

התביעה כנגד צדדים שלישיים 2,3,4 נדחית בלא צו להוצאות.

התובעת טוענת בתביעה זו לזכאותה לפיצויים כיורשת בגין שיפוי על הפסדי העיזבון לפי הוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים, שלשונו: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". לחילופין, טוענת התובעת לזכאותה לפיצויים כתלויה במנוח, בגין התקיימות תנאי סעיף 7ב לחוק בעניינינו.

אקדים ואבהיר, כי מעיון במכלול הראיות והעדויות מצאתי כי עולה שהמנוח נטל את הרכב מרשות החבר, הוא הבעלים הרשום של הרכב, לאחר שהחבר התחייב למכירתו של הרכב בתנאים שהוסכמו גם מול הדוד (מי שמכר באוקטובר 2014 את הרכב לחבר, אך טרם קיבל לידיו את מלוא התמורה המוסכמת); וכי בגין אותה התחייבות של החבר למכירת הרכב - היה המנוח בעת התאונה מחזיק ברכב.

עוד עולה מהאמור, כפי שיפורט להלן, כי, בנסיבות, היתנהלות המנוח בעת התאונה איננה עומדת בתנאי החריג שמקנה הוראת סעיף 7א לחוק, הקובע כדלקמן: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". החריג מושא סעיף 7א האמור, מעמיד אם כן שלושה תנאים מצטברים על מנת להיות זכאי להחלתו; (א) נהיגה בהיתר מאת הבעלים, או מאת מחזיק הרכב; (ב) אי-ידיעה על-כך שאין ביטוח תקף (המבחן הסובייקטיבי); (ג) בנסיבות הענין, לא היה סביר שהנהג יידע על העדר הביטוח (המבחן הנורמאטיבי).

בפרק זה אנו דנים בשלב השני של תביעת התלויים, הוא הוכחת הנזק הממשי שניגרם לתובעת בגין מות בנה בתאונה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובעת 2 סך של 540,000 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת 2, החזר שכר טרחת עורך דין בסך 82,134 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת 2 - החזר סך האגרה ששילמו התובעים בנדון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה לבית המשפט; וכן - החזר הוצאות העדים שהעידו מטעמה בנדון ככל שנפסקו על ידי בית המשפט.

מנהלת הקהילה העידה כי בתקופתה עובר לתאונה לא נערך סקר סיכונים בקבוץ אבל לאחר הארוע נערך סקר סיכונים מבחינת "כל מיני בעיות בטיחותיות שיכולות להיות". הסקר האמור שנערך לאחר התאונה ובעקבותיה (כפי שעולה מפרוטוקול הוועד הממונה שצורף לתיק מוצגי התובעים) לא הוגש על ידי הנתבעות לתיק ומאחר שמדובר בסקר שעשוי להיות רלוואנטי למחלוקת, לרבות אחריות הקבוץ למיתקני הקבוץ, גם המנעות זו מחזקת את ראיות התביעה.

ההודעה לצד שלישי נגד המועצה האזורית עמק המעיינות : הנתבעות טוענות כי המועצה האזורית (הצד השלישי) התרשלה בכל אחד מאלה: אפשרה את הפעלת המקום ללא רישיון עסק ולא דרשה רישיון עסק; אפשרו הפעלת מכשיר כושר מסכן חיים שגרם למותו של המנוח; אפשרה את הפעלת המקום ללא מערכת תיקשורת שתאפשר בשעת חרום להזעיק עזרה רפואית; לא פעלה כדי לגלות כי בקבוץ פועל מקום המופעל בנגוד לחוק וללא רישיון עסק; ביצעה ביקורת מקלטים בהתאם לחובתה לעשות כן בצורה לקויה ורשלנית ונמנעה מלבצע ביקורת במקלט הרלוואנטי לתביעה; לא פעלה כפי שמועצה או רשות סבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין.

בפסק הדין שניתן בת"א (מחוזי י-ם) 47013-05-11 עיזבון המנוח קרויטורו נתנאל ז"ל נ' מדינת ישראל (30/08/2017) סקר הנשיא (כתוארו אז) כב' השופט אהרון פרקש את רף הפצוי בפסיקה בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים לאנשים צעירים שמצאו את מותם בשל מעשה רשלנות, כדלקמן: "בע"א 1100/09 סופרגז בע"מ נ' מימון (20.3.11) אישר בית המשפט העליון פיצוי בסך של 1,150,000 ₪ בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים (650,000 ₪ ו-500,000 ₪, בהתאמה) לצעיר בן 23 שניפגע משאיפת פחמן דו-חמצני ומת בתוך זמן קצר (דקות או שעות). פסיקה נוספת של בתי המשפט (בתיקים שאינם נדונים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) מצביעה על כך שרף הפצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים (שניהם יחדיו) לאנשים צעירים שמצאו את מותם בשל מעשה רשלנות הוא לערך מיליון₪ (ת"א (שלום ראשל"צ) 3350/07 עזבון המנוחה לריסה לינדבור ז"ל נ' בית החולים לניאדו, (31.8.2010); ת"א (מחוזי ירושלים) 1289/98 עזבון המנוחה טלי ויס ז"ל נ' חמל (1.10.2002); ת"א (מחוזי נצרת) 2542/04 עזבון המנוחה יוליה יאנקולין ז"ל נ' חוף התכלת (3.3.2010); ת"א (מחוזי ירושלים) 1247/98 עזבון המנוחה חן יצחק נ' טביב (15.2.2007). " ראו בנוסף: כב' השופטת יעל אילני בת"א 2670-11-19 עיזבון המנוח מ.מ ז"ל נ' בן ברדה ואח' (27/06/23) וכב' השופטת אילת דגן בת"א 8506-09-19 עיזבון המנוחה פלונית ז"ל נ' מדינת ישראל (01/01/23).

...

בנוסף, התובעת 1 זכאית לפיצוי בשיעור 50,000 ₪ בגין אובדן שירותי בן. סוף דבר התביעה מתקבלת.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

הנתבעות ישלמו לתובעים סך של 1,860,164 ₪, וכן ישלמו לתובעת 1 סך נוסף בשיעור 50,000 ₪.