תביעת עזבון בגין נפילה ממעלית כנגד חברת תחזוקה

התביעה הוגשה הן כנגד הנתבע 1 והמבטחת שלו הפניקס חברה לביטוח בע"מ [להלן:"הנתבעת 2"],ששלחו הודעה לצדדים שלישיים ל: אומר מעלית בע"מ [להלן:"צד ג 1"] כחברה אשר תכננה,בנתה,הפעילה והתקינה את המעלית, ושטיין דוד [להלן:"צד ג' 2"] שסיפק שירותי תחזוקה וביקורת למעליות אשר בבית.

קביעה אחרת, נוגדת רעיון הבסיס היסודי בתורת הדיון הראיתי במקומותינו, הן לעניין נטל הבאתן, הן נטל השכנוע והן הכלל בדבר "המוציא מחברו עליו הראיה". [ראה לעניין זה ע"א (מחוזי נצ') 1078/06-עזבון המנוח יעקב בירג נ' אנואר סלימאן, תק-מח 2007(1), 10721,10732(2007)[להלן:"פרשת בירג"].

אינני מסכים עם התיזה אותה ניסה ב"כ התובעת להציג, שכן כזכור בסיכומיה של התובעת נטען כי אומנם דומה כי לא ניתן לראות במעלית דבר מסוכן, כשהמעלית תקינה, לו זה המצב כאשר נפל פגם בייצור או בשל קלקול שארע לאחר הייצור, אזי יש מקום לקבוע כי המעלית פגומה, משום שמנגנוני הבטיחות שלה אינם מתפקדים כראוי, מהווה "דבר מסוכן ". אין בדעתי לקבל תיזה זו: שכן לא הוכח כי קיים כל פגם שהוא במעלית נשוא התביעה, לא שכן כאשר מר דני פלג העיד בפניי ועדותו הותירה רושם מהימן עליי ואף לא נסתרה כי, המעלית תקינה ואף נערכה בדיקה כחמישה חודשים לפני הארוע נשוא התביעה על ידי בודק בשם דוד יניב שהעלתה כי המעלית תקינה, עוד הוסיף העד כי מלבד הבדיקה השגרתית המתבצעת כל שישה חודשים, נערכת בדיקה כל שלושה שבועות בכל הקשור להיבטים הבטיחותיים כגון החלפת שמנים וכיו"ב. ומשכך לא שוכנעתי כי המעלית מהוה דבר מסוכן.

...

מנגד ב"כ הנתבעות טוען כי נהפוך הוא, הדבר אינו מדבר בעד עצמו,שכן בעניינינו לא מיתקיים תנאי היסוד של החלת הכלל שעניינו עמימות ראייתית, לא שכן כאשר התובעת הציגה גרסה עובדתית [בלתי סבירה אומנם] בדבר נסיבות האירוע לא ניתן לומר במקרה הנידון כי הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק לא היו בידיעת התובעת שהרי זו,סיפרה בפירוט רב כיצד אירעה התאונה ומה גרם לנזק נשוא תביעתה, וחשוב מכך אין מקום לקבוע כי ארוע המקרה אשר גרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה.

מקובלת עלי הגישה אותה אימץ בית המשפט המחוזי בפרשת בירגן לעיל, ובה נקבע כי, " אמור, המועד לבחינתה של שאלת הידיעה הוא אם כן, סיום המשפט. אם במועד הזה עדיין לא ידועות נסיבות המקרה לאשורן, ניתן להפעיל את הכלל "הדבר מעיד על עצמו". הינה כי כן, חרף זאת שנסיבות המקרה לא נתבררו לאושרן במהלך המשפט, אין מקום בעיניינו לומר כי נתמלא תנאי אי הידיעה, שכן לא שוכנעתי ואף לא נטען כי קיימת סיבה מוצדקת, לאי הבאת חוות דעת לעניין תקינות המעלית בה נפגעה או עדים לתמיכה בטענה התובעת.

ומשלא עמדה התובעת בנטל ההוכחה לקיומה של רשלנות דין התביעה להידחות.

בקבוץ כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות / 34.

כפועל יוצא מכך אני דוחה את ההודעות לצדדים שלישיים.

עסקינן בשתי תביעות שהדיון בהן אוחד: האחת, תביעת ה"ה פישר כנגד חברת ורד הזהב (1994) בע"מ, חברת הניהול ומר מזרחי (וביחד יקראו להלן "הנתבעים") בגין ליקויי בנייה אשר התגלו בדירת פישר, אי גילוי עובדות מהותיות במהלך המשא ומתן לכריתת חוזה הרכישה ועוגמת נפש שנגרמה להם עקב ליקויי אקוסטיקה ורעידות אשר התגלו בדירתם (ת.א. 13129-09-08 - להלן "תביעת פישר"); והשנייה, תביעת חברת הניהול כנגד ה"ה פישר לתשלום חוב דמי ניהול (ת.א. 1246/08 - להלן "תביעת חברת הניהול").

2.14 במיפרט הטכני של דירת פישר (הוצג כחלק מנספח ג' לתביעת פישר - לעיל ולהלן "המפרט הטכני") מצוין כי המדובר בבניין "רב משפחתי מעורב - מלון דירות/מגורים ומסחרי" הכוללת שני חדרי מדרגות, 128 יחידות דירות, קומת מחסנים אחת עם אופציות לקומות מחסנים נוספות, קומה מסחרית אחת עם אופציה לגלריות וארבע מעליות.

הלכה פסוקה היא כי משממנה בית המשפט מומחה, ממצאיו יאומצו על ידו אלא אם קיימת "סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" או אם נפלה שגיאה גסה בחוות דעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת.

6.8 חובת הגילוי, עשויה להיות על דרך המעשה (אמירת דבר לא נכון) ועל דרך המחדל (שתיקה) שעה שקיימת חובת גילוי (וראה למשל: ד"נ 7/81, פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרד, פ"ד לז(4) 673; ע"א 7730/09, כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (2011) על האסמכתאות המצוינות דשם; ע"א 1064/03, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל (2006); ע"א (ירושלים) 5798/04, כרמל נ' לוי (2005); ד. פרידמן ונ. כהן "חוזים", כרך ב', התשנ"ג-1992, בעמוד 787 ואילך).

הרחבת חיוביה של חברת הניהול כך שיכללו גם פיצוי דייר זה או אחר בגין הפרת חיובי החברה הקבלנית כלפיו תגולל בסופו של יום את נטל הפצוי אל כתפי יתר הדיירים בבניין, בין על דרך העברת הכספים המיועדים לתחזוקת הבניין לדייר בודד ובין על דרך הפסקת פעילות חברת הניהול וירידת מלוא הכספים ששילמו הדיירים לחברת הניהול לטמיון.

...

חרף זאת, בכל ביקוריהם בחר מר מזרחי לשתוק ולא לגלות את אזנם ביחס לקיומו של מפגע זה. בפרט בנסיבות אין בידי לקבל כי המדובר בהתנהגות סבירה וראויה של מוכר דירה כנציג חברה קבלנית כלפי רוכש פוטנציאלי.

סוף דבר - 9.1 דין תביעת פישר (ת.א. 13129-09-08) להתקבל בחלקה.

9.5 התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 ב-ת.א. 13129-09-08 (מגדלי ורדיה ניהול ואחזקה בע"מ) - נדחית.

בית משפט השלום בחדרה 27 פברואר 2013 ת"א 2260-06 יוספוב נ' חברת מלונות דן בע"מ ואח' בפני: כב' השופטת קרן אניספלד התובעת נינה יוספוב ת.ז. 304685977 ע"י עו"ד יזהר גופמן נתבעות ומודיעות לצד שלישי 1. חברת מלונות דן בע"מ ח.צ. 520023573 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד אסף בן משה הצד השלישי 1. אומר מעליות (י.נ.מ) בע"מ ח.פ. 512443482 2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ הצד השלישי 2 ע"י עו"ד שהם סלומון 3. אייל ריפס בע"מ ח.פ. 511204448 4. הראל חברה לביטוח בע"מ הצד השלישי 4-3 ע"י עו"ד גב' יקירי 5. אלקטרה מעליות בע"מ 6. כלל חברה לביטוח בע"מ הצד השלישי 6-5 ע"י עו"ד גב' אידית בלק 7. ש. לוסטיג מהנדסים יועצים בע"מ 8. איילון חברה לביטוח בע"מ הצד השלישי 8-7 ע"י עו"ד גב' חן בר-און מנחם פסק - דין

הנתבעות שיגרו הודעה לצד שלישי נגד שורה של גורמים שלפי הנטען היו מעורבים בייצור והתקנת המעלית, בטיפול שוטף בה ובפיקוח על תחזוקתה ועבודתה: צד ג' 1 (להלן אומר מעליות) היתקשר עם הנתבעת בחוזה למתן שרותי בדיקה תקופתיים למעלית; חבותו בתקופה הרלוואנטית בוטחה בידי צד ג' 2.

בפניית התובעת לקבלת טפול רפואי ביום הארוע, במסגרת שירותי בריאות כללית, תואר הארוע כך: "כאשר עבדה בניקיון מעלית קפצה, נפלה וקיבלה מכה בראש מאחור". בביקור התובעת בחדר מיון של בית-החולים הלל יפה ביום 1.8.2002, שהיה ביקור ראשון ויחיד בבית-החולים בשל התאונה, תואר הארוע במלים צנועות מבלי לאזכר צניחת מעלית מגובה רב או חבטה שלה בקרקע: "החולה עברה TRAUMA ב 24/07 בזמן נסיעה במעלית". מסמכים אלה צורפו בידי התובעת עצמה לתצהירה.

"[...] בשעה ששוכנע בית המשפט כי התובע שיקר בבית המשפט במצח נחושה, לא מוטלת עליו החובה להפך בזכותו ולנסות ולדלות מעדויות ההגנה גרסה שעשויה להביא להענקת הסעד [...]" [ת"א (מח' י-ם) 5133/03 עיזבון המנוח השאם נעים אלחלאיקה נ' מדינת ישראל, עמ' 14 וההפניות שם (2.9.2008)].

בעדות זו יש לבאר עד כמה נדרשה עדותן של אותן עדות כדי לתמוך בטענות התובעת שביסוד התביעה – לא רק באשר לפגיעתה שלה אלא גם באשר לתחזוקתה הלקויה של המעלית והיותה בבחינת דבר מסוכן דרך כלל.

...

יחד עמה נדחית גם ההודעה לצד שלישי ששיגרו הנתבעות.

התובעת תשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ וכן את הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪, והכול ליום פסק-הדין.

התובעת תשלם סך כולל של 8,500 ₪ ליום פסק-הדין בגין הוצאות ההליך, שכ"ט עו"ד ומע"מ לכל אחד מיחידי צדדי ג' שלהלן: לצד ג' 2, לצד ג' 4-3 יחדיו, לצד ג' 6-5 יחדיו, ולצד ג' 8-7 יחדיו.

תביעת עיזבון כנגד חברת מעליות שתחזקה את המעלית שהייתה מותקנת בבניין מגורי המנוח (להלן: "המעלית") בגין נפילת המנוח מיום 8.7.15 בעת שיצא מהמעלית [להלן: "התאונה"] הצדדים והרקע לתובענה: עפ"י הנטען בכתב התביעה המנוח נפל בצאתו מהמעלית בה עשה שימוש ביחד עם אישתו היא התובעת 2 [להלן:" התובעת"; "צד ג' " - בהתאמה] ועם בתו היא התובעת 3 [להלן: "הבת"].

הנתבעת 1 [להלן: "הנתבעת"] היא חברת מעליות אשר במועדים הרלוואנטיים סיפקה שירותי תיחזוקה למעלית.

...

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 92,000 ₪ כמפורט בסעיף 58 לעיל.

ההודעה לצד ג' נדחית.

הנתבעת תשלם לצדדי ג' שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.

בדיון העיד התובע, כי המקרה ארע במסדרון של המלון, כאשר בנו יצא בריצה מהמעלית, ניתקל בבור שהיה ברצפה, כ-6X7 ס"מ גודלו וכסנטימטר עומקו, והוא נפל.

לדבריו, על פי בירור שערך עם מחלקת התחזוקה של המלון, במהלך השנים שקדמו לאירוע נשוא הדיון, לא נעשה כל שיפוץ במסדרון של הקומה החמישית, כאשר באותו זמן נערך שפוץ בחדרי הקומה, שכלל, בין היתר, החלפת השטיחים והפנלים.

מדובר בסיכון שהחברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו.

התובעים צרפו לכתב תביעתם מסמך רפואי המלמד על כך שביום 27.9.10, נבדק בנם במרפאת טר"ם בבית שמש ואובחן כסובל משפשוף בברך.

...

לאור כל האמור, טענותיהם של התובעים בדבר אופן נפילת בנם ובדבר התרשלות הנתבעים לא הוכחו.

סוף דבר: התובעים אכן הוכיחו כי לבנם אכן נגרמו שפשופים בברך רגלו כתוצאה מהנפילה.

לפיכך, ולאור החלטתי לדחות את התביעה, אני מחייבת את התובעים בתשלום הוצאות הנתבעים בסך 500 ₪ לכל אחד מן הנתבעים.