תביעת עזבון בגין מוות בתאונת דרכים

השופט צ' זילברטל: המשיבים 6-1 (להלן: התובעים) הגישו לבית משפט השלום בנצרת תביעת עיזבון ותלויים לפיצויים בגין מותו בתאונת דרכים של מ.ע. ע"ה (להלן: המנוח), שעיזבונו הוא המשיב 1.

...

נראה כי אין מחלוקת בעניין זה. כאמור לעיל, סבורני, כפי שסבר גם בית המשפט המחוזי, כי פסק דינו של בית משפט השלום, משקף נכונה את הדין ואין מקום להגיע לתוצאה שונה.

נוכח כל האמור אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המבטחת בתשלום הוצאות קרנית בסך 20,000 ש"ח ובתשלום הוצאות התובעים בסך 15,000 ש"ח. השופט י' עמית: אני מסכים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 9143-05-09 מ' ח' א' מ' ואח' נ' יחיא ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט שי משה מזרחי תובעים: 1.עיזבון המנוח מ' ח' א' מ' 2.ח' מ' א' מ' 3.פ' ת' א' מ' 4.פ' ת' א' מ' 5.ח' מ' א' מ' נתבעים: 1.מוסא יחיא 2."קרנית" קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים פסק דין

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט זילברטל בע"א 201/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו: 11.5.15): "...בנסיבותיהן הקונקרטיות של התאונות שעניינן נדון בפסקי הדין נשוא הערעורים דנא, איני סבור כי יש להורות על צירוף הנהגים כנתבעים במסגרת הליך העירעור, וודאי שאין מקום לקבוע כי אין לחייב את המערערת בפיצויים בגדר התאונות דנן אך בשל הפגם שנפל בהחלטת בית המשפט המחוזי על צרופם של הנהגים כנתבעים להליך שהתנהל; שכן בפועל, תכלית הדרישה בדבר קיומו של פסק דין נגד המבוטח הושגה במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט קמא. אחריותם וחבותם של הנהגים האמורים בפיצויים לבני מישפחות החיילים הנספים הוכחה, והעיקר - אין בפי המערערת טענה כי תהא לה תועלת מצירופם של הנהגים כנתבעים בכל הנוגע לאפשרותה להיתגונן מפני תביעת המדינה, כך שהפגם הוא פורמלי גרידא וכל השאלות השנויות במחלוקת לעניין אחריותם של המבוטחים נתבהרו כהלכתן". מסתנן או שוהה בלתי חוקי? עתה אדון ביתר הטענות, ובכלל זה ברקע של המנוח, בנסיבות התאונה ובשאלה האם בעת התאונה המנוח היה בגדר "מסתנן" או "שוהה בלתי חוקי". מסקירת העדויות והמוצגים, עולה כי המנוח עבר עבירות בטחוניות בעברו כגון, חברות בהתאגדות בלתי חוקית וידוי אבנים.

נכויים נוספים- לפי עדות התובעת 4, בנה (התובע 5) מקבל כסף מארגוני הצדקה של הרשות בעקבות מותו של המנוח.

...

סוף דבר: תביעת העיזבון נדחית.

מסכום זה ינוכה סך כולל של 662,972 ₪ (חצי מסך התשלומים התכופים ששולמו וכן ניכוי מתמיכת הבעל החדש)= קרי, לאחר הניכויים התביעה של האלמנה נבלעת ואין מנוס מדחיית התביעה.

מתוקפו של הכלל המדבר ב"אין עונשין אלא אם כן מזהירים" החלטתי לפנים משורת הדין שלא לעשות הוצאות כנגד הנתבעת 2.

וסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) קובע כלהלן: זכות לתביעה (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה [.

בנסיבות אלה, טענה מבטחת הרכב כי המל"ל לא זכאי לחזור עליה בתביעת שבוב, מאחר שבעקבות מותו של הניזוק לא נגרם נזק לקופת המל"ל. טענה זו נדחתה על ידי מאחר שהמבטחת נהנתה מניכוי הגימלאות בתביעת העזבון ומאחר שתגמולי קצבת השארים נוכו מהנזק שניגרם לתלויים ולשארים של המנוח (וראו בהרחבה שם).

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סיכומו של דבר, שאין לטענת המערערות על מה לסמוך, והכלל של "ביחד ולחוד" חל כלפי הניזוק וכלפי המל"ל שנכנס בנעליו.

סוף דבר אשר על כן, ערעור המערערות נדחה על כל חלקיו.

בפסק דין מיום 9.8.19 הוכרזה החייבת פושטת רגל וזאת לאחר שב"כ החייבת הודיע כי ניתן צו ירושה לפיו הוכרזה החייבת כיורשת של בנה המנוח וכי תביעת העזבון לפיצויים בגין הנזק שניגרם עקב מותו של הבן המנוח בתאונת דרכים הוגשה מזמן ואוחדה ביחד עם 4 תביעות של עזבונות ההרוגים האחרים באותה תאונה (להלן-"התביעה").

...

לאחר שיישמתי את הוראות הדין לעיל ואת העקרונות שהותוו בפסיקה אני סבור כי נסיבות החייבת, נתוני ההליך ומקור הכספים שמתוכם תשלם החייבת את החובות לנושים מצדיקים היעתרות חלקית לבקשת הנאמן שבפניי כפי שאסביר להלן ; כאמור כפי שציינתי בהחלטתי מיום 17.5.18, לולא זכויות החייבת בתביעת עיזבון בנה המנוח, הרי לאור נסיבותיה ונתוניה היא היתה זכאית לקבל הפטר לאלתר וההליך למעשה נמשך אך בשל התביעה והתועלת העשויה לצמוח לנושים ככל שתתקבל התביעה וייפסקו פיצויים לטובת החייבת –כיורשת של בנה המנוח.

מנגד לשיקולים שפירטתי לעיל, יש ליתן משקל גם לעובדה כי החייבת קיבלה בסופו של דבר פיצוי בשיעור של מעל מיליון ₪ שמגלם בתוכו גם פיצוי בגין הפסד התמיכה שהייתה המנוחה מקבלת מהכנסת הבן המנוח (פיצוי בגין "השנים האבודות"), ותמיכה זו אם הייתה קיימת בפועל בעת הכרזת החייבת כפושטת רגל סביר להניח שהייתה מובילה לקביעת תוכנית פירעון שתכלול כיסוי מלוא החובות המאושרים של החייבת.

באיזון הראוי בין השיקולים שפירטתי לעיל, ותוך מתן משקל גם לנסיבות הטראגיות שבגינן נפסקו הפיצויים לזכות החייבת, אני סבור כי על החייבת להוסיף לסכום תביעות החוב המאושרות את הפרשי ההצמדה ומחצית מסכום הריבית ממועד מתן צו הכינוס ועד התשלום בפועל וכך אני מורה.

המחלוקת התביעה הנדונה היא מה שמכונה בפסיקה 'תביעת עזבון', שהוגשה בנידון על ידי התובעות, בשמן ובשם עזבונה של אם התובעות, שמצאה את מותה בגיל 62 וחצי בתאונת דרכים, כשהיא 'נטולת תלויים' (בהיותה גרושה, שבנותיה, היורשות את עזבונה, היו במועד התאונה בוגרות, אשר אינן סמוכות על שולחנה).

בית המשפט קבע נתיבים לאופן חישוב ההפסד באותן 'השנים אבודות' - בהוספת ידה לתחשיב הידות ששמש שנים רבות בתביעות התלויים ("ידת החיסכון"; מה שהתובעות בעניינינו מכנות "הידה הרעיונית"); זאת - על מנת שאפשר יהיה לחלץ בסופו של יום ידת קיום המנוח (עלות הקיום החודשי השוטף של המנוח) - שהיא קטנה יותר, ולכמת את באמצעות הפחתתה של ידת הקיום במוקטנת את החיסכון "שנחסך" מהעזבון בגין מותו המוקדם של המנוח בתאונה.

...

לסיכום, בגין התביעה הנדונה הנדונה זכאי העיזבון לפיצויים בסך 600,942 ₪ [529,765 + 51,177 + 20,000].

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעות תשלמנה לכל אחת משתי התובעות, סך של 300,471 ₪.

עוד תשלמנה הנתבעות לתובעות, ביחד, החזר שכר טירחת עו"ד בסך 91,403 ₪, וגם הוצאות משפט בסך 500 ₪ נכון להיום, וכן – החזר האגרה ששילמו התובעות בנדון בסך 715 ₪ (ביום 2.12.2020), בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד תשלומה.