תביעת עורך דין שכיר נגד המשרד שבו עבד

תביעתה של גב' זהבית מקונן (להלן: "התובעת" או "הנתבעת שכנגד"), אשר עבדה בתקופה הרלוואנטית כעורכת דין שכירה אצל הנתבעת, להשלמת פצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפרישי שכר בגין דמי מחלה (לרבות הפרשות לפנסיה והשתלמות), הפרישי שכר בגין נכויי שכר –בשל שעות חוסר, הפרישי שכר בגין נכויי שכר –בגין מפרעות, הפרישי שכר בגין עבודה ביום המנוחה השבועית, פדיון דמי הבראה והפרשי שכר בגין נכויי שכר – באיצטלה של חופשה שנתית ביתר.

הנתבעת מצידה הגישה נגד התובעת תביעה שכנגד, ובה טענה כי התובעת, אשר שימשה כעורכת דין במשרדה, הפרה את התחייבויותיה החוזיות לשמירת סודיות ומניעת אי-תחרות, כמו גם את חובת תום הלב, האמון וההגינות החלים על יחסי העבודה שבין הצדדים.

19.4 בכל מקרה שבו יפוטר העובד מהשותפות, ושהפיטורים לא נבעו בגין אחד מהמקרים המפורטים בסעיף 7.3 לעיל, מתחייב העובד שלא לעבוד ו/או ליתן כל שירותים באיזה ממשרדי עורכי הדין העוסקים בייצוג תאגידים בנקאיים כלשהם, גם אם אין זה תחום עסוקם העקרי אשר מצויים באיזור הדרום בכלל ובבאר שבע בפרט – וזאת לתקופה של 12 חודשים לפחות מיום פיטורי העובד ע"י השותפות.

...

מאותם הנימוקים גם לא מצאנו להורות על השבת תשלום פיצויי הפיטורים, שכן משעה שדחינו הטענות לעניין אישורי המחלה, אזי גם התביעה להשבת פיצויי פיטורים – נדחית.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: א. דמי מחלה צבורים בסך 13,864 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

המבקש הוא אף שכיר במשרד עורכי הדין המייצג בתובענה זו, עובדה זו יוצרת חשש ממשי לניגוד עניינים בין המבקש ובא כוחו לחברי הקבוצה העלול להביא לכך שטובת הקבוצה תיפגע ועניינם של חברי הקבוצה הנטענת לא ינוהל בדרך הולמת ובתום לב. כמו כן, טענה המשיבה כי גם דרישת תום הלב אינה מתקיימת בעניינינו וגם מטעם זה דין בקשת האישור להדחות.

ההטעיה האמורה היא שיטת העבודה של המשיבה.

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגית קובע כך: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; ..." הפרט הראשון לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות עניינו ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו".

בעניינינו, אין פסול בכך שהמבקש הסתייע במשרד עורכי הדין שבו הוא עובד על מנת להגיש את התובענה הייצוגית.

...

נוכח כל האמור לעיל, קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב ובדרך הולמת.

סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת ובית המשפט מאשר את התובענה הייצוגית.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות הליך זה בסך של 25,000 ₪.

לכן, הדגיש שם בית הדין הארצי בפסק הדין שהוא לא נידרש למקרה אחר שבו התובע לא עבד באותו זמן (סעיף 8 לפסק הדין).

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה אינה שנויה במחלוקת והיא פורטה במסגרת כתבי התביעה ותצהיר משלים של התובע, כדלקמן: התובע, הנו עורך דין במקצועו העובד מאז שנת 2001 כשכיר במשרדו של עו"ד גדעון פנר.

הכנסותיו של התובע כעובד ו/או ממשלח ידו עובר להוצאתו לחל"ת, כפי שיפורט להלן, היו מעבודתו כעורך דין, במשרד של עו"ד גדעון פנר, ומאופיינים באופן הבא: 1.

תשלום שנתי, בהתאם לרווחי המשרד, כנגדו נמסרת על ידי התובע חשבונית מס והמדווח לרשויות המס כהכנסה של עובד עצמאי (זכאותו זו של התובע לתשלום שנתי מומשה באמצעות תשלום מקדמות מפעם לפעם לאורך השנה, ותשלום ההפרש בתום השנה לאחר חישוב הסכום הסופי המגיע לתובע מריווחי המשרד).

...

לא מצאנו לקבל את טענת המערער לעניין אי עבודתו במשלח ידו בתקופות החל"ת, בכל הנוגע לפרשנות סעיף 176(א) לחוק.

בשונה מהנטען על יד התובע כי נסיבות עניינו אינן דומות להלכות אליהן הפנה המוסד, הרי שבפרשת הכטמן נקבע על ידי בית הדין האזורי (ב"ל 2079/08 טלי הכטמן נ' המוסד לביטוח לאומי), כי התובעת שם לא עבדה בפועל בחודשי האבטלה, תוך אבחנתו מהנפסק בפרשת צור חן. אלא שפסק הדין בוטל על ידי בית הדין הארצי (עב"ל 33655-08-10), נוכח ההלכה שנקבעה בפרשת צור חן. המסקנה איפוא כי בדין פעל הנתבע עת קבע כי יש לנכות מדמי האבטלה להם היה זכאי התובע לתקופות שמיום 18.3.2020 עד ליום 3.5.2020 ומיום 29.9.2020 ועד ליום 18.10.2020, הכנסותיו כעצמאי, על פי סעיף 176(א) לחוק על בסיס הכנסה שנתית.

התוצאה איפוא כי התביעות נדחות.

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינה ייצוגו של הנתבע על ידי התובעים: תביעתם של התובעים, בסך 385,983 ₪ כנגד לקוחם, הנתבע, לתשלום שכר טירחת עו"ד וכן פיצוי בגין לשון הרע ועוגמת נפש.

בין היתר ה,סכימו הצדדים כדלקמן: התעריף השעתי של התובעת יעמוד על סך של 600 ₪ בתוספת מע"מ עבור שעת עבודה של שותף ו – 450 ₪ בתוספת מע"מ עבור שעת עבודה של עורך דין שכיר.

בכתב הגנתם לתביעה שכנגד הכחישו התובעים את טענות הנתבע ושבו וחזרו על טענות תביעתם.

זאת נוכח הציפייה הטבעית מעורך הדין, בהיותו גורם מקצועי, החב חובת אמון וזהירות כלפי לקוחו, כי יסדיר את ההיתקשרות בין הצדדים, ובמידת הצורך יבהיר בפני הלקוח כל ספק, עמימות ואי-בהירות המתעוררים מההסכם (ע"א 224/76 חברת נופש ערד בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד לא(1) 449, 458 (1976); כן ראו בע"א 9648/16 אורהייטק GIS בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין (28.2.2018) מפי כבוד השופט אלרון, בפיסקה 39).

אולם אם נתייחס לכל אמירה הנאמרת במסגרת סיכסוך שבין עורך דין ללקוחו כמצדיקה פיצוי בגין לשון הרע, הרי שיימצאו בתי המשפט מוצפים בתביעות סרק, אשר בינן לבין מציאות החיים במדינה (שלצערנו אינה בעלת אותו סף רגישות) אין כל התאמה.

...

בהעדר ראיה בדבר השכר הראוי שיש לפסוק בגין משלוח מכתב התראה בהליך כמו הליך גפן, אין לי אלא לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת השכר הראוי, ועל כן יש לדחות את תביעתם בכל הנוגע לתשלום שכר הטרחה בהליך גפן.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד נדחית.

תמצית הרקע העובדתי התובעת היא שותפות של עורכי דין המיתמחה בדיני מיסים ובשנים הרלוואנטיות לתביעה, מנתה כ- 30 עובדים, בכללם עורכי דין שותפים, עורכי דין שכירים, מתמחים, עובדי מנהלה ומזכירות (להלן – המשרד).

מעבר לכך, נטען כי ההטבה שקבלו עובדי התובעת אינה עומדת במבחן הכפול שקבע בית המשפט העליון בעיניין בנק יהב (ע"א 3501/05 פקיד השומה ירושלים נגד בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ (28.11.07) (להלן – הילכת בנק יהב), היינו, האם טבע התפקיד שממלא העובד מצריך אותו להזקק להנאה בה מדובר, במובן זה שההנאה חיונית למילוי תפקידו של העובד, והאם ההנאה גורמת לעובד להנאה ניכרת.

לכן לתובעת כמעסיקה אינטרס ישיר ומובהק בקיומם, במיוחד שעה שמדובר במשרד שבו פועלות מספר מחלקות שחשוב שעבדו באופן מסונכרן והרמוני ויתנו מענה מהיר ויעיל ללקוחות.

מקובלת עלי טענת הנתבע בסעיף 9 לסיכומיו, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שמוטל עליה להראות כי היא הנהנת העיקרית מאותן פעילויות, ולא העובדים; לא הובאו נתונים מספריים שניתן להסיק מהם מהי מידת ההשפעה של אירועים אלה על מצבת כוח האדם במשרד בכלל, ולפי חיתוך עיסוק (עורכי דין, מזכירות או מנהלה, בפרט); התובעת לא נתנה הסבר מספק לשאלה מדוע לא שילמה שכר עבודה לעובדיה עבור 2 מתוך 3 ימי הנופש, חרף הטענה בדבר נחיצות הפעילות למהלך העבודה, ובאותו הקשר, לא ניתן הסבר מדוע היה צורך לקיים את הפעילות בסוף שבוע ולא בימים א' עד ה'.

...

בכלל זה אציין את נושא העלויות ואציין, כי מקובלת עלי עמדתה העקרונית של התובעת, כפי שהובאה בסעיף 30 לסיכומי התשובה.

לא נעלמו מעיניי טענות הצדדים בנוגע למעמדה הנורמטיבי של הנחיית מס הכנסה, ואולם, בעניין זה, לא מצאתי להידרש להכרעה בעניין, מן הטעם שמקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה במועד הקביעה, ההנחייה היתה בתוקף, וכי הנתבע מצווה "ליישר קו" עם מס הכנסה באותם מקרים רלבנטיים על מנת ליצור אחידות משפטית, והדברים קיבלו ביטוי ברור בהלכת גדות (דב"ע נה/0-14 (ארצי) "גדות" תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (18.07.95) ובהלכת מד"א (עב"ל (ארצי) 57587-03-19 המוסד לביטוח לאומי נ' מגן דוד אדום (24.08.20).

אחרית דבר התביעה נדחית והתובעת תשתתף בהוצאות הנתבע בסך 7,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.