תביעת עורך דין לתשלום שכר טרחה בייצוג בענייני אפוטרופסות

מיכאל ייצג את מורי בעיניין מינוי אפוטרופוס לגוף ורכוש לאימו – החסויה (להלן: "החסויה"), וכן בהתנגדויות השונות שהוגשו לעניין זה על ידי בני משפחתו של מורי.

" הבסיס הנורמאטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, לפיו: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". ביחס לאופן בו ייקבע השכר הראוי נקבע בע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993) בעמ' 125-126 לפסק דינו של כב' השופט ד' לוין (להלן: "עניין ביניש עדיאל") כי: "קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו.. שכר טירחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העיסקה נושא הטירחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-משפט או בבוררות שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטירחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: הקף העיסקה שבה מדובר, הקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא.. בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרב-גווניות, המורכבות והדינמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוונטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי." לאור האמור, נראה כי נידרש לבחון ראשית האם בין הצדדים בעניינינו היה הסכם שכר טירחה.

במסגרת תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים), תשמ"ט- 1988 (להלן: "תקנות הכשרות"), סעיף 6(ג) נאמר כי: "שכר שייקבע לפי תקנה זו בעד מתן שירותים מקצועיים יהיה לפי התעריף המחייב לשירותים המקצועיים האמורים, אם ישנו, ובהיעדר תעריף מחייב – לפי התעריף המקובל או התעריף המינימאלי המומלץ הקיים במקצועו של האפוטרופוס, לפי הנמוך מביניהם, למעט במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות שיירשמו". במסגרת סעיף 6(ד) תקנות הכשרות נאמר כי: "היה האדם זכאי לקבל סיוע משפטי בעיניין מסוים מכוח חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, או מכוח סעיף 2 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, לא יגבה האפוטרופוס מכספי אותו אדם תשלום בעד שירותים משפטיים באותו עניין, למעט התשלומים המשולמים לגופים אלה בעד קבלת השירותים המשפטיים, אלא באישור האפוטרופוס הכללי." בעניינינו, טען הנתבע כי בהתאם לסעיף 4א(5)(ג) לכללי התעריף המינימאלי, שכר בקשה לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הנו 1,835 ₪ ובסה"כ סך של 12,845 בצרוף מע"מ. אולם גם הנתבע, בעיניין זה, ביצע הרחבת חזית, שכן הדבר לא נטען בכתב הגנתו.

כן נאמר כי על מנת להוכיח זכאות לשכר טירחה מכוח טענות התובע, אין די כמובן בצרוף פירוט השעות עצמם, אלא על התובע להוכיח כי אכן בוצעה עבודה בפועל בהתאם להסכמי שכר הטירחה באופן שמקים לו זכאות לשכר טירחה, וכן את היקפה המדויק של זכאות זו. נטל ההוכחה המוטל על עורך דין בתביעות לשכ"ט עו"ד, גם כאשר מוסכם על תשלום גלובאלי כנגד התחלת או השלמת ביצוע עבודה, או עת מוסכם על תשלום המותנה באופן מלא או חלקי בתוצאה מסוימת.

...

משכך ולאור כל האמור לעיל, אני מוצא כי עורך הדין מיכאל זכאי לתשלום שכר טרחה בגין 110 שעות עבודה.

סיכום על כן ולאור כל האמור לעיל אני קובע כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 13,610 ₪ (110-5,000-20,000X351) בגין שכר טרחתו.

הנתבע טוען כי בכל ההליכים המשפטיים הרבים בהם ייצג את התובעת לא שולם לו שכר טירחתו וכי יש לקזז סכומים אלה מסכום התביעה.

הנתבע מכחיש את יתר טענות התובעת בהן: כי היא פנתה אליו עובר להגשת התביעה – לטענתו הפניה הראשונה שלה אליו היתה דרך המכתב מעורך דינה מיום 29.01.2004, כי שיכנע אותה להעביר אליו את תיק העירעור נשוא ראש הנזק השני תוך קריאה לפיטורי עורכי הדין שייצגו את התובעת בתיק וכן מכחיש את הטענה כי התרשל ופעל שלא כעורך דין סביר.

אך, בכך טרם הסתיים הילוכנו לבחינת טענת השהוי שכן, הפסיקה קבעה כי גם בהתקיים שני התנאים לטענת השהוי, לבית המשפט שיקול דעת לבחינת נסיבות המקרה, בע"א 5574/09 קזל קרן קיימת לישראל בע"מ (פורסם בנבו) נקבע כי: "ככל שמדובר בתביעה שבבסיסה זכות בעלת משקל רב יותר, כך יטה הוא שלא למנוע את בירורה מחמת שהוי". בע"א 2576/03 וינברג האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם בנבו) נקבע: "לאור ההשלכות הקשות הנובעות מסילוקה של תביעה על הסף אך מן הטעם של שהוי בהגשתה, מקובל לומר כי זהו אמצעי שראוי להפעילו בנסיבות חריגות בלבד, ובפרט ככל שהזכות הנתבעת היא בעלת משקל רב יותר (ראו לדוגמה: שם, בעמ' 445, 447-448). במיוחד נכונים הדברים מקום בו בגין השהוי האמור מתבקש בית המשפט להמנע מלהכיר בזכותו הקניינית של אדם, שאז שיקול-הדעת האמור מופעל אף ביתר צימצום (עניין חיים, שם; עניין חוות מקורה, בעמ' 10; לדעות שונות בסוגיה זו ראו: עניין בית טלטש, בעמ' 280-281 (השופט קדמי), בעמ' 281-283 (השופט מצא) ובעמ' 286-288 (השופטת דורנר)). " בעניינינו, מדובר בסכסוך כספי שעניינו תשלומים הקשורים בהוצאות משפט ולא בסכסוך על זכויות קנייניות שמשקלן רב יותר.

מנגד התביעה נדונה באופן מהותי וענייני לגופו של עניין ולא נדחתה על הסף מהטעם של שהוי בלבד וזאת כאמור על פי ההלכה כי תביעה תדחה מהטעם של שהוי בהגשתה במקרים נדירים וחריגים בלבד וזאת על מנת לתת לאדם הבא בשערי בית המשפט את מלוא יומו בבית המשפט כפי שניתן לתובעת במקרה זה. נזק לעניין ראש הנזק הראשון בתיק ה.פ. 498/08 - לאור העובדה כי התובעת נימנעה מלהביא את עדותה של המזכירה במשרד שתתמוך בטענותיה באשר לכך שהנתבע לקח את כספי הפקדון מבלי ליידע אותה על השבתו, לאור העובדה כי הנתבע הציג הסכם שכר טירחה חתום על ידי התובעת ולאור העובדה כי התובעת לא הביאה כל הוכחה לכך כי אכן שילמה את שכר הטירחה מראש כפי שטענה – אני מקבלת את טענת הנתבע כי היתה ביניהם הסכמה לקזוז שכר הטירחה מהפקדון.

...

לעניין ההוצאות שהושתו על התובעת בפעם השנייה אני מקבלת את טענת הנתבע כי הגשת עיקרי הטיעון שלא על פי ההנחיות נבעה מפועלה של התובעת ועל כן האחריות להוצאות מוטלת על כתפיה ואין להטילה על כתפי הנתבע, משכך הקבלה שצורפה כראיה על תשלום בסך של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה איננה רלבנטית.

לעניין ראש הנזק השלישי – לאור העובדה כי שני ראשי הנזק הראשונים, העוסקים בהתרשלות, לא הוכחו ולא התקבלו, לאור העובדה כי גם ראש נזק זה לא הוכח ובנוסף לאור העובדה כי הטענה נזנחה בסיכומי התובעת (למעט אזכור באופן רפה בסעיף 7 לסיכומיה) – אני דוחה את הדרישה לפיצוי בשל עוגמת נפש.

סיכום ומסקנות לסיכום התביעה על כל ראשי הנזק שלה נדחית.

הנתבע חתם על הסכם שכר הטירחה ועל יפוי הכח כשהוא מבין את האמור בהם אין מחלוקת כי הנתבע חתם על יפוי הכח המייפה את כוחם של מספר עורכי דין ממשרד התובע לטפל בעיניין התביעה נגד מעסיקתו לשעבר, וכן על הסכם שכר הטירחה שצורפו לכתב התביעה.

בית המשפט לא ימנה את עצמו לאפוטרופוס לכל בוגר.

סיכום כפי שפורט בהרחבה לעיל, נחה דעתי שהנתבע חתם על הסכם שכר טירחה ביודעין ומתוך הבנה כמה עליו לשלם ומתי, ואף התחייב לעשות כן במייל מיום 13 ביוני 2023; כי הנתבע לא הוכיח שהתובע התחייב כלפיו לטפל בתיק באופן אישי והדבר נתמך בהתנהלות הנתבע עצמו לאחר מכן שעה שהתנהל מול עו"ד פורט ולא הלין מדוע התובע לא מעורב; וכי הנתבע לא הוכיח את טענותיו הכלליות והסתמיות בדבר רשלנות מקצועית, לא הביא את עורך הדין שמייצג אותו בתביעה שהוגשה על מנת להעיד לטובתו ולמעשה כל שיש בפניי הן גישות שונות לניהול תביעה ואין בכך כשלעצמו כדי להראות שמי מעורכי הדין התרשל בבצוע עבודתו.

...

כן נחה דעתי כי מלשון הסכם שכר הטרחה עליו חתם הנתבע עולה כי הנתבע חייב לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, אותם היה עליו לשלם בסמוך למועד פתיחת התיק, ואין בעובדה כי לא ביצע את התשלום במועד ואף לא כאשר התחייב מפורשות לעשות כן, כדי לאיין את חובתו לעשות זאת כעת.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 11,700 ₪, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בגדרי התביעה ביקש המנוח לחייב את התובע לפצות אותו בגין נזקיו בשל דחיית התביעה משנת 2001 במלוא סכום התביעה בסך של 3,462,440 ₪, האגרה ששילם בהליך משנת 2001 בסך 43,442 ₪, ההוצאות שנפסקו לחובתו בפסק הדין שדחה את התביעה - בסך של 41,674 לשניים מהנתבעים על פי הסדר אליו הגיע המנוח עם אותם בתיק הוצאה לפועל שפתחו נגדו, וסכום זהה לנתבע השלישי שטרם נקט בהליכי גבייה - וכן בתשלום שכר טירחת עורכי דין בסך של 43,000 ₪ לפחות שהמנוח שילם לתובע בגין ייצוגו בתביעה משנת 2001.

התובע נתבע בכתב התביעה שהגיש נגדו המנוח לתשלום סכומים אלה - סך של 41,674 ₪ בהתאם להסכם לתשלום החוב של המנוח (באמצעות האפוטרופא) עם שניים מבין הנתבעים שנקטו הליכי הוצאה לפועל נגד המנוח, וסך של 47,420 ₪ שנטען שעל המנוח לשלם לנתבע השלישי שעדיין לא נקט בהליכי גבייה.

עיון בטבלה ובנספחים שצירף הנתבע להשלמת טיעוניו ולתגובה קודמת שהגיש מעלה כי אלה כוללים רכיבים שלא נכללו בתביעה שהוגשה נגד התובע, ואין לידון בהם במסגרת תובענה זו - בכלל זה, החזר שכר טירחה שנטען ששולם לתובע בעיניין אחר; הוצאות בעקבות מחיקת התביעה משנת 2001 שבוטלה שלא נכללו בכתב התביעה שהוגש נגד התובע ולא הוצגה אסמכתא לתשלומם; שכר טירחת עורכי דין והוצאות לאחר דחיית התביעה משנת 2001 שלא נכללו בתביעה נגד התובע, ואשר מהחלטת בית המשפט באותו הליך עולה כי בקשה לביטול ההחלטה על דחיית התביעה הוגשה באיחור וללא בקשה לארכת מועד; אגרה ושכר טירחת עורכי דין בתביעות אחרות; הוצאות ואגרה בגין הליכי הוצאה לפועל לבצוע פסק הדין שאינם חלק מרכיבי התביעה נגד התובע ואשר ביחס אליהם ניתן לומר כי אצה לנתבע הדרך לנקוט בשנת 2021 בהליכי הוצאה לפועל לבצוע פסק הדין, הגם שפסק הדין לא היה חלוט והייתה תלויה ועומדת בקשה לביטולו שטרם הוכרעה.

...

לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הצדדים אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 5,000 ₪ ואת התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ ולהפחית את חיוב ההוצאות של הנתבע מחיוב ההוצאות של התובע - כך שהתובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום.

לסיכום; מכל המקובץ פסק הדין שניתן נגד הנתבע במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 בת.א 23648/08 - מבוטל.

התובע ישלם למנוח בגין האגרה ששולמה בתביעה משנת 2001 שנדחתה סך של 43,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.2009, וכן יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 7,000 ₪.

רקע עובדתי ביום 30.11.21 הוגשה תביעתה של התובעת באמצעות שני אפוטרופוסיה, לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה משנת 2004 ועד לשנת 2016 עבור הנתבעים.

ביום 15.2.23 הוגשה בקשה מטעם הנתבעים לפסיקת שכ"ט והוצאות המשפט נגד התובעת עקב זניחת התביעה, שעה שהנתבעים נאלצו לשכור שרותי עורך דין, לשלם שכר טירחה ולהשקיע משאבים בניהול הגנתם.

מדובר בתיק שניפתח כאמור ב – 11/2021, עוד התברר מעיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה כי התובעת הייתה מיוצגת על ידי אותה עורכת דין כבר שנת 2016, בעיניין זכויותיה, לרבות אלה אשר נתבעו במסגרת הליך זה. בדיון המוקדם כאמור, ניתנו הוראות לתובעת לפעול לבירור מול הבנק הפועלים בדבר קבלת מידע על הפקדת ההמחאות וכך גם פנייה אל חברת הביטוח איילון וזאת כדי לקדם את ההליך ביעילות ולצמצם מחלוקות שעה שנתבעים טענו כי סכומי כסף שהתובעת תבעה שולמו לה זה מכבר.

...