תביעת עורך דין לשכר טרחה בגין ייצוג בסכסוך גירושין

הוסבר לתובעת, כי עבור הליך זה הכולל הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, לווי שוטף בהליך, שיחות טלפון, מיילים התכתבויות, ניהול מו"מ ככל שיידרש וטפול בהסכם, יעמוד שכר הטירחה על הסך של 40,000 ₪ + מע"מ. הנתבעת מציינת, כי ביום 12 בפברואר 2017 היא ניסחה הסכם שכר טירחה ובו התחייבה התובעת לשלם עבור הליך יישוב הסיכסוך + עריכת הסכם גירושין, סך של 40,000 ₪ + מע"מ, כאשר אם לא יצלח ההליך ויהיה צורך בהגשת תביעות, יתוסף שכ"ט נוסף בסך של 40,000 ₪ +מע"מ. התובעת קיבלה לידיה עותק מן ההסכם שערכה התובעת וביקשה לעבור עליו בבית.

הפסקת היתקשרות בין עו"ד ללקוח- המסגרת הנורמאטיבית - בפסק הדין המנחה בע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוב חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז (5) 114 (להלן: "פס"ד בייניש עדיאל") נקבע, כי בהתקשרות שבין עו"ד ללקוח, המבוססת על יחסי אמון, ככלל, רשאי הלקוח להפסיק את ההיתקשרות טרם שזו באה אל סיומה, ובילבד שעורך הדין יקבל שכר טירחה ראוי עבור השרות שנתן עד לאותו השלב, לאמור: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו". בפסיקה מאוחרת יותר, נקבע כי אין לקרוא את שנפסק בעיניין ביניש עדיאל, באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין, מהחובה לנהוג בתום לב. ר' ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20.3.2008) (להלן: "פס"ד קורפו"), לאמור: "17. דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הנה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד". על האיזון שבין ההלכות בעיניין בייניש-עדיאל וקורפו, עמד כב' השופט שנלר בת.א. (ת"א) 9938-12-10 א. בן דור ושות' נ' משכנות מוצא בירושלים בע"מ (30.7.2017), לאמור (ס' 25): "דומה כי הכלל הבסיסי וכפי שנקבע בפרשת ביניש-עדיאל בעינו. דהיינו, שהן הלקוח ובמיוחד עורך הדין אמורים לדעת כי ההיתקשרות לא תהא בהכרח "לנצח", אלא הפוך מכך, ואזי יהא זכאי עורך הדין לגמול בגין אשר ביצע ולא לגמול החוזי הצפוי.

...

סבורני כי במקרה הנדון יש להשיב על כך בחיוב, מכמה טעמים.

במקרה הנדון שוכנעתי כי אכן הטיפול היה קצר ביותר וניתן להעריכו בכ 10-20 שעות עבודה.

סוף דבר ותוצאת פסק הדין - הנתבעת תשלם לתובעת סך של 12,440 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

העובדות הרלוואנטיות הנן כדלקמן: משה גדות גירדי (להלן: "התובע") יוצג על ידי עו"ד ערן פלס (להלן: "הנתבע"), במסגרת הליך הגירושין מאשתו, הליך אשר הסתיים בהסכם גישור.

נתבעת 2 הינה שותפות לא רשומה (להלן: "השותפות"), אשר הנתבע הוא מבעליה או השותף הכללי בה, והנה בעלת משרד עורכי הדין עמו היתקשר התובע (להלן: "הנתבעים").

ביום 7.6.20 חתמו הנתבע והתובע על הסכם שכר טירחה (להלן: "ההסכם"), להסדרת שכר טירחת הנתבעים בגין ייצוגו של התובע בהליך הגירושין.

בבקשתו,הפנה לסע' 7 להסכם, הקובע: "7. חילוקי דיעות אם יהיו בינך לבינינו (ח"ו), לרבות לעניין שכר טירחת משרדנו יתבררו בפני שופט או שופטת בדימוס (מגוש דן) לעינייני מישפחה שישמש כבורר לכל דבר ועניין". הנתבע טען בבקשתו, כי טענות התובע בתביעתו אינן מאיינות את הליך הבוררות וכי הדין הנוהג הוא להעדיף את הליך הבוררות ולפעול בהתאם לתניית הבוררות שבין הצדדים להסכם.

הנתבע טען, כי בעיניינו היתקיימו כל המבחנים הנ"ל: ניכרת הסכם בוררות בין הצדדים הבקשה לעיכוב הליכים התיחסה לסכסוך בין הצדדים בגינו הוגשה התובענה העיכוב המבוקש הוגש מטעם אחד הצדדים להסכם, הנתבע הנתבע מעוניין לקיים את הבוררות ולראיה הגיש בקשה למינוי בורר הבקשה למינוי בורר הוגשה ביום 28.4.22, בתיק ת.א. (שלום ת"א) 55144-04-22, המתברר בפני כב' השופטת ד' קוברסקי, זאת עוד טרם הגשת התובענה הנוכחית (שהוגשה ביום 17.5.22).

...

" (ההדגשה שלי – ע.ד.) אפנה גם לפסק הדין שניתן ברע"א 5036/10 שמעון דויטש נ' אליהו קליין (פורסם בנבו), מפי השופט דנציגר: "בסופו של יום, עיון בכתב התביעה מלמד כי המדובר בסכסוך מסחרי-עסקי, מן הסוג הנפוץ במחוזותינו. לא ייתכן כי כל פעם שתשורבב טענת תרמית, או שיטען כי הפרת הסכם לוותה בתרמית, יוכל התובע, הקובע בעצמו את עילות תביעתו, להביא לאיון תוקף הסכם הבוררות. אכן, יתכן ויש מקום לקבוע חריגים לכלל זה, אך אין לי ספק כי מקרה זה לא נמנה על אותם החריגים. סבורני כי עמדה זו עולה בקנה אחד עם המגמה לפיה יש לפעול למתן תוקף להסכמי בוררות ויש לשמור על קיומם..." (ההדגשה שלי - ע.ד.) ראו גם בש"א (מחוזי חיפה) 14563/05 שוקייר נ. אליהו (פורסם בנבו), שם נקבע כי: "קשה להלום כי צד להסכם בוררות יוכל להשתחרר מעולה של בוררות בכך שיעלה בהבל קולמוסו טענת תרמית וזיוף" על כן, אני קובעת כי התקיימו התנאים הקבועים לעיכוב הליכים, הקבועים בסע' 5(א) לחוק הבוררות וכי המקרה דנן אינו נכנס בגדרו של סע' 5(ג) לחוק, שכן לא קיים "טעם מיוחד" להימנע מעיכוב ההליכים.

נוכח האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים והעברת הסכסוך לבוררות, בהתאם לקבוע בסע' 7 להסכם בין הצדדים.

לטענת התובע – לאחר שפרץ סיכסוך הגירושין עם אישתו ביצע כבר 99% מהעבודה בעסקת המקרקעין, או אז הנתבעת הפסיקה את הייצוג שלו ופנתה לעורך דין אחר.

בכתב הגנה טענה הנתבעת כי מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית; היא לא חייבת לתובע ולו שקל אחד; מדובר בתביעה שמטרתה להפעיל לחץ במסגרת הליך הגירושין שמתנהל בין התובע ואישתו; התביעה מהוה ניצול לרעה של הליכי המשפט; בגין אותה עילה ובגין אותו הסכם מכר הגיש תביעה נגד בעלה מונדר אבו עודה בתיק 23017-03-22 ; בכל אופן מדובר בקרקע חקלאית שנרכשה תמורת 67,000 ₪ ; התובע קיבל את מלוא שכר הטירחה שמגיע לו בסך 11,000 ₪ במזומן ולא הוציא חשבונית; מעולם לא הוסכם על תשלום שכר טירחה בסך 30,000 ₪ כפי שטוען התובע; התובע לא השלים את ביצוע העסקה; הנתבעת מכחישה ביצוע עברת מס כלשהיא על ידה ; בגין עריכת כל הסכם שכירות קיבל שכר כפי שבקש; יתר טענות התובע מוכחשות.

התובע השיב בחקירתו הנגדית כי אין לו מקור המכתב ששלח למשרד החינוך , אישר שאין תאריך על המכתב ולא ידוע באיזה תאריך נשלח; אך זה היה בטוח ב 7 השנים האחרונות לפי הגשת התביעה; אישר כי תבע את בעלה של הנתבעת על אותו שכר טירחה בגין אותו הסכם מכר; טען כי עוד לפני פרוץ הסיכסוך עם אישתו דרש מהנתבעת לדיווח דיווח אמת לרשויות המס; לשאלה אם ההצהרה על תמורה של 67,000 ₪ אושרה על ידי רשויות המס השיב : ש: בבקשה, האם ההצהרה שהגשת על 67,000, התקבלה על ידי רשות המיסים? "ת: ההצהרה על 67,000 התקבלה על ידי רשות המיסים, כיוון שזה עבר במסלול הירוק, כיוון שכולם שם מצהירים, ככה לצערי, כולם עבריינים לצורך העניין. אני לא יכול להגיד את זה בפני בית המשפט, כי אתה יודע, כולם מצהירים ככה. אבל השאלה שלך מיותרת בנסיבות העניין". הטיל ספק רב בסכום של 67,000 ₪ עליו דיווח כשהשיב כי : "ת: אני עכשיו מיתערב מול בית המשפט, עכשיו מולך, אתה שאלת אותי שאלה. תסדר לי עכשיו 10 דונם, אני היום קונה ממך, של 67,000, בסדר? תסדר לי עכשיו. אני, אני, מילה של גבר". 10.

אין לעודד את הציפיה של עורכי דין שלא עורכים הסכמי שכר טירחה כי בבוא העת יגישו תביעות לבית המשפט וזה יפסוק להם בכל מקרה "סכום כשלהו" על פי אומדן.

...

על כן גם התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל – אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

נטען, כי טרם ניפתח הליך הגירושין בין המערער ואחותו של המשיב, שכר המשיב את שירותי המערער בהיותו עורך דין, ולא שילם לו שכר טירחה בגינם.

פסק דינו של בית המשפט קמא בית המשפט קמא דחה את תביעת המערער לתשלום שכר טירחה ראוי וקבע, כי לא עלה בידי המערער להוכיח את זכאותו לשכר טירחה, הן בגין הייעוץ המשפטי הנטען והן בגין ייצוג המשיב בעסקת הרכישה.

נקבע, כי בטרם פרץ סיכסוך הגירושין בין המערער ואחות המשיב, העביר המשיב למערער מסמכים מהליך הגירושין שפתחה נגדו בת זוגו של המשיב לצורך קבלת ייעוץ, והמערער הפנה את המשיב לקבלת שירותיו של עו"ד קוסאי עזאם.

בעיניין זה הפנה המערער לסעיף 5 בכתב תביעתו, שם פירט את השכר המגיע לו בהתאם לכלל 11(1) לכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000 (להלן: "כללי לישכת עורכי הדין") הקובע שכר טירחה בשיעור 1.5% משווי העסקה.

...

המשיב טען מנגד, כי יש לדחות את התביעה בהיותה קנטרנית, אשר הוגשה כחלק מסכסוך הגירושין בין המערער ואחותו של המשיב.

טענת המערער שהשכר הראוי שנתבע על ידו התבסס על התעריף המינימאלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין, דינה להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

ברם לפנים משורת הדין ולא בלי התלבטות החלטתי להימנע הפעם מלעשות כן. הערובה הכספית שהפקיד המערער תוחזר לידיו.

בפניי תובענה לתשלום שכר טירחתו של התובע, בגין ייצוג משפטי שהעניק לנתבע בהליכים שונים, ובכלל זאת חובות עבר בגין ייצוג משפטי שהעניק התובע לנתבע בשנים 2005-2009 שעוגנו במסגרת הסכם משנת 2020; שכר טירחה בגין ייצוג הנתבע בהליך גירושין שהחל בשנת 2020, במהלכו פיטר הנתבע את התובע; ושכר טירחה בגין ייצוג הנתבע בחלקו של הליך פלילי באמצעות עורכי דין מטעם התובע, לגביו לא נחתם הסכם שכר טירחה.

רקע התובע הינו עורך דין במקצועו, אשר ייצג את הנתבע, בין היתר, במסגרת סיכסוך בינו לבין אישתו (להלן: "הליך הגירושין", ו-"גב' דדון", בהתאמה), שהינה כיום גרושתו.

...

הנתבע ישלם לתובע סך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין חובות העבר, וכן סך של 105,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הייצוג בהליך הגירושין החדש, ובסך הכל 205,000 ₪ בתוספת מע"מ. מסכום זה יש לקזז את שכר הטרחה שכבר שולם לתובע, בסך של 10,500 ₪.

התביעה בגין שכר טרחה עבור הייצוג בהליך הפלילי – נדחית.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪.