תביעת עורך דין לשכר טירחה ופיצוי בגין הפרת הסכם ריטיינר

במה שהוגדר "טעמי יעילות" עתר הלקוח לחייב את עו"ד נימר בסכומים "הקלים להוכחה", כהגדרתו, והם סכומי ההוצאות בהן חויב בערכאות השונות + סכום ההמחאות שלא נגבו במסגרת התיק מול בנק מרכנתיל + החזר מלוא שכר הטירחה ששולם על ידו לעו"ד נימר כפצוי בגין הפרת ההסכם + עוגמת נפש בסך 100,000 ₪ (סעיפים 79-83 לכתב התביעה).

כב' השופט דנציגר קבע ברע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ' פויכטונגר (פורסם בנבו, 15.9.08) כי: "מוטלת על עורך הדין בנסחו הסכם שכר טירחה, החובה לנסח הסכם ברור פשוט וקוהרנטי ככל הניתן וכי ניסוח בעייתי עשוי להטיות את הכף לחובתו". הראציונאל מאחורי הכלל הוא שעורך הדין מוחזק כמי שיש לו יתרון מובנה על פני לקוחו, ולפיכך חזקה עליו כי ינסח את הסכם שכר הטירחה באופן מיומן וברור ביותר.

לסיכום תביעת עו"ד נימר: מהמקובץ עולה כי יש לקבל את טענת הלקוח לפיה בהסכמי הריטיינר נכללו כל השירותים המשפטיים שניתנו ע"י עו"ד נימר ללקוח במסגרת ההליכים השונים ובפני הערכאות השונות, ולא הוכח קיומם של הסכמי שכר טירחה נוספים.

...

תמצית ההכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים ובראיות שהוגשו בתיקים, שמיעת העדים מטעם הצדדים בשני ההליכים ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים - דין שתי התביעות להידחות.

טענת עו"ד נימר להסכמי שכר טרחה נוספים או לחיובים שלא שולמו ותביעתו לתשלום שכ"ט נוסף - נדחית.

למען הסר ספק כל יתר הטענות נדחות גם הן. סוף דבר תביעת עו"ד נימר בת.א. 57769-02-15 - נדחית.

תביעת הלקוח מריסאת בת.א. 17924-07-16 - נדחית.

התובע נתן לתאגיד שירותי ריטיינר ובנוסף שירותי ליטיגציה, כאשר בפועל, משרדו של התובע היה המשרד היחידי שנתן למיתב שירותים בתקופה הרלוואנטית, ומיתב הייתה הלקוח העקרי, כימעט יחידי, של משרדו של התובע.

בבוררות נדונו בין היתר למי האחריות להפסקת ההיתקשרות בין התובע למיתב, מהי ההיתחשבנות הכספית הנכונה בין התובע לבין מיתב, כאשר התובע טען ליתרת תשלום המגיעה לו ואילו מיתב טענה כי מגיעה לה השבה של סכומים שונים, בין אם בגין חיובים מופרזים ובין אם בגין חיובי כפל, טענות של התובע בדבר פיצויים המגיעים לו בגין הפרת ההסכם אתו ובגין לשון הרע ופגיעה במוניטין, ומנגד, טענות מיתב בדבר הפרת חובות הנאמנות על ידי התובע, שימוש שלא כדין בכספי נאמנות שהוחזקו בידיו ועיכוב תיקיה של מיתב תחת ידיו של התובע לאחר סיום ההסכם שביניהם, טענות של התובע כלפי עו"ד עברון בדבר הפרת הוראת הגבלת התחרות בהסכם שביניהם בעבודתו במיתב, וטענות בדבר גרם הפרת החוזה שבין התובע לבין מיתב, וטענות של עו"ד עברון בדבר יתרת תשלום המגיעה לו בגין תקופת עבודתו במשרדו של התובע.

אגב, בעקבות חקירת המישטרה הוגשה נגד היועץ המשפטי לשעבר תלונה נוספת, הפעם ללישכת עורכי הדין, ממנה עולה חשד לכאורה לניגוד עניינים, הפרת חיסיון לקוח ועורך דין וגביית שכר טירחה מופרז.

בין הישאר נטען כי היועץ המשפטי לשעבר הוציא לכאורה כספים מכספי נאמנות וזאת לכאורה לצורך תשלום עבור שירותים שקבל על ידי משרד חקירות, וכן לכאורה לתשלום עבור עורכי דין שהוזמנו על ידו, במסגרת תביעה משפטית שניהל נגד התאגיד.

...

אשר לתביעה שבכותרת (ורק בעניינו של מילוא) קבע הבורר בסעיף 123 לפסק הבוררות: "מה שנאמר לעיל לגבי אותו חלק של תביעת לינצר נגד עברון שעסק בפרסומי לשון הרע, נכון גם כאן. הפרסום שבו מדובר, בין שהוא לשון הרע ובין שלא, ובין שחלה עליו אינו מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע (ככל שבלשון הרע מדובר) אינו אלא אחד המעשים שעליהם מבוססת התביעה בגין הפגיעה במוניטין שגם בה היה מילוא אחד הנתבעים. תביעה זו התקבלה (אף שבחלקה הקטן מבחינת סכומה ואף שמילוא עצמו לא חויב לשלם בגינה דבר נוכח הגיבוי המלא שקיבל ממילא), ולא ניתן לפסוק בגין מעשה שהיה חלק מעילתה גם פיצוי נוסף "ללא הוכחת נזק". היא נדחית לפיכך מטעם זה, ומבלי להידרש לכל שאר השאלות שהיא מעוררת".

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3.

התובע ישלם לנתבעים 2 ו- 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בפני תביעת התובע לחייב את הנתבעים בתשלום שכר טירחתו ופצוי בגין הפרת היתקשרות בינו לבין הנתבעת 1 (להלן: "המיסיה").

תשלום שכר טירחה בעבור העבודה שבוצעה עד למועד הפסקת ההיתקשרות לאור כל האמור לעיל, תביעת התובע ככל שזו נוגעת לסעדים שבמהותם הנם בגדר פצויי ציפייה (שמשמעם חיוב בקיום ההסכם) או סעדים הנובעים מהפרת ההסכם (עוגמת נפש, פגיעה במוניטין וכו') דינם להדחות.

לאחר בחינת חוות הדעת הנוגדות, ובהיתחשב במכלול הנסיבות, אני סבורה כי השכר הראוי במקרה זה, דהיינו אותו שכר שהתובע היה דורש עבור שעת עבודה לו השרות היה ניתן שלא במסגרת הסכם ריטיינר ארוך טווח, הנו כפול מזה שנקבע בהסכם וצריך לעמוד על 120$ לשעה של התובע, ו-80$ על שעת עבודה של עו"ד פטרוב/רוחנא, וזאת בצרוף מע"מ. מה הוא הקף השירותים לגביו זכאי התובע לתשלום שכר ראוי? טענות התובע בסיכומיו מערבות בין ציפיות התובע לקבלת שכר טירחה, לבין חיוב לתשלום שכר טירחה עבור עבודה שבוצעה עד למועד ביטול ההסכם.

לגישתו של התובע, משהוא פעל להכנת טיוטת כתב התביעה ועל אף שזה לא הוגש בתקופה שבה ייצג את המיסיה, אלא לאחר מכן על ידי עורך דין אחר, ומשהתביעה הניבה את גביית הכספים מהעיריה, זכאי הוא לשכר הטירחה המוסכם, שכן ביטול ההסכם מנע ממנו אפשרות לקבל שכר טירחה זה. לכל הפחות, כך מוסיף התובע וטוען, זכאי הוא ל-20% משכה"ט שהיה צפוי לזכות בו, זאת בהתבסס על השעור המקובל לתשלום בעת העברת הייצוג לעו"ד אחר.

...

כמו כן אני סבורה כי הסכמת המיסיה לשלם את שכר הטרחה החודשי לחודשים 10-12/07 על אף שלא הוצגו דיווחים לגבי חודש 10/07, ואין מחלוקת כי לא בוצעו כל פעולות בחודשים 11-12/07, מחייבת אותה, ואין היא זכאית כיום לטעון כי יש לזקוף שכר זה בגין התקופה הקודמת.

ביחס לתקופה זו שולם הסך של 14,422$ (לאחר הפחתת הסך של 2,000$ שקבעתי כי מהווה שכר מוסכם ביחס לתקופה שלפני עריכת ההסכם, והפחתת המע"מ בשיעור 15.5% כפי שחל אז), כך שהיתרה לתשלום עומדת על סך השווה ל-12,412$ בצירוף מע"מ. לא מצאתי מקום לפסוק לתובע סכומים נוספים מעבר לכך בגין הוצאות שונות שהוציא בהסתמך על ההסכם עם המיסיה (רכישת ספרים והעלאת שכר עו"ד רוחנא בתקופה זו) שכן אני סבורה כי הוצאות אלו מכומתות בפסיקת השכר הראוי, מה גם שהתובע ממשיך "להנות" מאותן הוצאות ללא קשר להסכם עם המיסיה.

לסיכום אני מחייבת את המיסיה, נתבעת מס' 1, לשלם לתובע את הסך של 42,449 ש"ח (לפי שער יציג 3.42 ביום הגשת התביעה, 17.3.08) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום, ובצירוף מע"מ. לא מצאתי להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לתקופה קודמת לכך, שכן דרישת התובע לתשלום נוסף מהמיסיה (ת/6א) לא כומתה על ידו קודם להגשת התביעה על אף בקשת המיסיה שיעשה כן (ת/6ב).

התובע – עורך דין במקצועו, תובע מאת הנתבעת – מי שהיתה לקוחתו במועדים הרלוונטים, תשלומי שכר טרחה ופיצוי בגין הפרת הסכם בסך כולל של 84,715 ₪ נכון ליום הגשת התביעה – 21.3.01.

יתכן כי התובע לא חידד בנסחו את ההסכם כי התכוון לכך שמעבר לתשלום הריטיינר יהא זכאי לתשלום שכר טירחה ככל שיפסק בלא קשר לגביה אולם בהיותו עורך דין היה עליו לדעת כי נוסחו של ההסכם כמות שהוא מתיישב דווקא עם הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת ככל שמדובר בטיפולו בתיקי הוצאה לפועל והרי כבר אוזכר כי פרשנות חוזה תעשה כנגד מנסחו.

...

סוף דבר 48.

לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,135 ש"ח בצירוף מע"מ כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לפיכך הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

התביעה נסבה על שכר טרחת עורכי דין ופיצויים בגין הפרת הסכם.

במקרה כזה אפשר שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים אם מגיע לעורך הדין שכר טירחה, או שכר טירחה ראוי, בנסיבות של הפסקת ההיתקשרות, וזו היתה המחלוקת בעיניין סגל (תוצאת פסק הדין שם היתה כי הסכום שהלקוח שילם לעורך הדין עבור ששת החודשים הראשונים של שנת הריטיינר, עד להפסקת ההיתקשרות, מכסה באופן נאות את עבודתו של עורך הדין בתקופה זו, ועל כן יש לדחות את תביעתו לשכר טירחה נוסף).

...

על כן אני דוחה את המרכיב האמור של התביעה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבע (הועד) לשלם לתובעת 24,957 ₪ (שכר הטרחה על פי ההסכם, בנכוי סכום הקיזוז בסך 3,043 ₪).

עוד ישלם הנתבע לתובעת הוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; וכן-שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.