דא עקא, כי בעת הנסיעה חזרה, התובע 2 עצר בתחנת דלק וכיבה את מנוע הכלי, לצורך התידלוק.
התובעים עותרים לביטול העסקה והשבת כספם; שכ"ט שמאי – 2,800 ₪ (נספח 2 לכתב התביעה); עגמת נפש – 38,700 ₪ לאור הטירחה שגרם הנתבע לתובע 1 (נכה, מבוגר, חולה סרטן) ולאור הסיכון שגרם הנתבע לתובעים, עת מכר להם את הכלי במצבו המכאני המסוכן.
התובע 2 טען כי רכש מוצר פגום ולכן מבקש לבטל את העסקה, לקבל את כספם חזרה בצרוף ההוצאות שנגרמו להם ובצרוף פיצוי בגין עוגמת נפש.
...
הכרעה
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ואת הנספחים שצורפו, עיינתי בחוות דעת השמאי ובהצעת המחיר וכן בתמונות הכלי, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שאין מקום לקבוע כי הכלי היה תקול טרם מכירתו וכי הנתבע ידע על כך, באופן המחייב אותו להסכים לביטול העסקה ולהחשבת מלוא התמורה, מה גם שהצעתו זו, שלא הוכחשה ע"י התובעים, נפלה על אוזניים ערלות.
למרות האמור, מתוך עדותו של הנתבע עצמו, כי הסכים להשתתף בעלות תיקון הכלי, הסכמה שהובעה פעמיים במהלך הדיון, ומתוך שטענת התובעים ביחס לבעיה בדוד הובעה על ידם כבר בזמן בדיקת הכלי (ולשיטת התובע 2 הנתבע סבר כי מדובר בבוץ), וביום המחרת, ובשים לב לעלות התיקון לפי הצעת המחיר שקיבל הנתבע, באופן השוואתי להצעת המחיר שקבע שמאי התובעים, אני מחליטה לחייב את הנתבע להחזיר לתובעים סכום של 4,000 ₪, מתוך הסכום ששולם לו עבורו.
