תביעת עובדת לשעבר נגד זכיינית "סופר-פארם

התובעת עבדה במשך למעלה מארבע שנים בסניף רשת "סופר-פארם" שבגבעת סביון.

התשתית העובדתית ומהלך ההיתדיינות הנתבעת, חברת ורד הררי בע"מ, הנה הזכיינית והמפעילה של סניף גבעת סביון של הרשת.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שגם דין רכיב תביעה זה להדחות, שכן אנו מקבלים את טענות הנתבעת, מהנימוקים המפורטים בו בסעיפים 56 עד 60 ובמיוחד בטבלה שבסעיף 60, לפיהם התובעת היתה זכאית ל- 25 ימי חג (ולא 26 כפי טענתה בתצהירה), כי יש לחשב כל יום חג לפי שכרה המשתנה של התובעת, שלא עמד על 29 ₪ משך כל תקופת עבודתה (אלא עלה בהדרגה מ- 25 ₪ לשעה ועד ל- 29 ₪ לשעה), וכי אף הקף משרתה של התובעת לא היה הקף משרה מלא בכל תקופת העבודה.

תפקיד של מפקידה זה משרת אמון, מתעסקת עם הרבה כספים, הולכת לבנק פעמיים שלוש בשבוע, לאור השיחה שהיתה ב- 11/2017 שבה היא נכנסה למשרדי להעלאת שכר, תשובתי היתה שאין העלאות שכר בתקופה זו, היא התחילה לצעוק עליי ולהגיד לי שזה לא תקין, מה פיתאום היא לא מקבלת את זה, לידפוק לי על השולחן ולצעוק בקולי קולות, אציין שכל עובדי הסניף שהיו התקבצו מעבר לדלת שלי, ונתנה לי להרגיש מאוד לא בנוח, אני 19 שנים מנהלת עובדים בסופר פארם, זו הפעם הראשונה שעובד מרים קול וצועק עליי וגרם לי מבוכה מאוד גדולה, מבחינתי כתוצאה משיחה זו האמון שלי נפגע, אתם לא מצפים שאספוג צעקות מעובד ואמשיך כרגיל, אחרי אותה שיחה ביקשתי ממנה לצאת מהמשרד, ביקשתי ממנה להכנס בחזרה אליי למשרד ואמרתי לה שאני מבקשת שהיא תהיה שבוע בבית תקבל על זה שכר, היא תירגע ואני אחשוב מה לעשות כשהיא תחזור".

...

נבהיר, כי לא נעלמה מאיתנו עדותה של התובעת כי כתבה את מכתב ההתפטרות בצורה "מתחנחנת" (כלשונה בסעיף 16 לתצהירה המשלים) ו"מתלקלקת" (כלשונה בעמ' 6 ש' 6 לפרוטוקול) אך לא נתנו אמון בנסיונה זה להקטין מהדברים החמים שלעיל שכתבה להררי, תוך שהיא למעשה טוענת שגם את המכתב הזה החליטה לכתוב רק כדי לא "לשרוף את הגשר" ו"להשאיר לעצמה דלת פתוחה" סעיף 15 לתצהירה המשלים); שביעית ראיות נוספות לכך שמערכת היחסים בין הררי לתובעת היתה טובה מאוד אף לאחר העברתה לתפקיד קופאית, באופן התומך אף הוא בכך שהתובעת לא חשה שנעשה לה עוול גדול בכך שהיא הפסיקה להיות מפק"לית, מצאנו גם בהתכתבויות המסרונים שבין השתיים, שבחלקן שולבו משני הצדדים סמלונים (אמוג'י) בצורת לב (נספח ד' לתצהיר הררי); ושמינית אף שכאמור לדעתנו התובעת לא הוכיחה כי שיבוצה כקופאית בסוף תקופת ההריון ולאחר חזרתה מחופשת לידה היווה עבורה "הרעת תנאים מתמשכת", הרי שנבהיר כי אפילו היתה מוכיחה זאת, הרי שלאור העובדה שהיא התפטרה, לא היתה עומדת לה טענה בדבר הפרת סעיף 9א לחוק עבודה נשים ((ראו עמדת הרוב בתיק: ע"ע 673-01-19 המטבח של רמה נ' בן דוד (5.7.20)); סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 3,500 ₪.

משהתקבלה התביעה באופן חלקי ביותר (התביעה כומתה ל-88,193 ₪, ובסופו של דבר נקבע שהתובעת זכאית לסך של 13,500 ₪ בלבד), הנכון לדעתנו הוא לפסוק לתובעת הוצאות על הצד הנמוך.